מקור ראשון: אבן השתייה בהר הבית הפכה לאתר בנייה

בסוף השבוע חשף לראשונה עיתון מקור ראשון: "במשך שנים שמרו המוסלמים על כבוד הסלע הזה. קיימות אפילו עדויות על כך שמאמינים מוסלמים נמנעו תמיד מלגעת בו, ורק אחת לשנה נוגב ממנו האבק – ונקבר לאחר מכן.

כעת, לראשונה, השתנה המצב, ובמסגרת עבודות שיפוץ נרחבות שעורך הוואקף בהר הבית הוא הציב פיגומים ישירות על הסלע, אבן השתייה, על מנת לאפשר לפועלים להגיע לגג הכיפה ולקירות עטורי הערבסקות".

בכתבה עלתה השאלה מיהו הגורם המחליט על העבודות שבהר הבית, מי מוסמך לערוך שיפוצים במקום ובאיזה אופן הם נעשים, ולמה כל דבר שקשור להר הבית הוא תמיד כל כך מסתורי וסודי?

בהמשך הכתבה העידה הארכיאולוגית אילת מזר, חברת הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית, על תסכול רב: "מיום היווסדו של הוועד, כבר 12 שנה, אנחנו לא מפסיקים להיות מודאגים: חוסר פיקוח מוחלט, הרס עתיקות, והעובדה שרשויות המדינה שאמונות על שמירת העתיקות פשוט אינן נמצאות בו. היחידה שנמצאת שם זו המשטרה והמשטרה איננה מבינה בארכיאולוגיה ובבנייה. לעתים קרובות היא גם איננה מעוניינת להבין. המשטרה רוצה רק שקט.

"נותנים למשטרה תפקיד לא לה, ומטבע הדברים היא גם איננה מבצעת אותו כראוי. רשות העתיקות איננה מפקחת בהר, ואם היא כבר מפקחת זה נעשה באופן שולי ביותר ולא רציני, של כאילו-תיאום. הכול רק למראית עין. קיימת הוראה שחייב להתלוות לכל חפירה של הוואקף איש מרשות העתיקות, אבל בפועל אין שום דבר מהסוג הזה. המשטרה איננה מאפשרת וגם אין דרישה. רשות העתיקות עצמה איננה עומדת על כך, ובעצם איננה ממלאת את תפקידה.

"המגמות של הוואקף, שעושה בהר הבית כבתוך שלו, הן בעייתיות ביותר. הוא ממשיך לשפץ את המסגדים הקיימים ולפתוח מסגדים חדשים. גם מבנים ארכיאולוגיים שמעולם לא שימשו מסגד הופכים פתאום לאתר מוסלמי שאסור בכניסה למי שאיננו כזה. כעת, בכיפת הסלע, אנחנו רואים את היחס המזלזל לסלע החשוף. תוך כדי שיפוץ כביכול של כיפת הסלע, הם עצמם פוגעים בסלע ומניחים עליו ברזלים ודליים, וממש לא אכפת להם.

"יש כאן בעיות מערכתיות. בראש ובראשונה המדינה, ראש הממשלה, צריכים להחליט שהר הבית הוא מקום חשוב. כרגע קיים בהר כאוס מוחלט. יש פה בעיה גורפת, ולכן הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית דורש בתקיפות לפרסם את דו"ח מבקר המדינה החסוי בעניין התנהלות הרשויות בהר. המבקר עשה עבודה מעמיקה ומקיפה, והצליח להראות שקיימת בעיה עצומה בהתנהלות המדינה בהר הבית. לא מספיק להתנהל ברגישות כלפי המוסלמים. צריך רגישות, אבל לצידה גם חכמה".

חילול קדש הקדשים (מקור ראשון)

לצד זה, הביע יהודה עציון, מוותיקי פעילי הר הבית כעס רב: "אנו אוכלים את תבשיל הבאושים שתפח והסריח הרבה מאז שהופקר הר קודשנו לידי המוסלמים ביום השביעי למלחמת ששת הימים. דיין כבר מת אך עיוורונו עוד כאן, וגם אטימות לבו למורשת ישראל וחזון הגאולה.

"אני פונה לשר המשפטים: אדוני, אתה אחראי על שלטון החוק כאן, לא כן? על פי החוק זהו אתר עתיקות שכל פעולה בו טעונה רישוי ופיקוח. אישרתָ בניית פיגומי ברזל על אבן השתייה? האם תורֶה עכשיו לכפופים לך לצוות מיד על פינוי הפיגומים, ניקוי הסלע והשבתו למצבו המקורי? על פי ההלכה יש לעשות זאת בידי כוהנים, גם אם אינם טהורים, ואם לא יימצאו כוהנים – בידי ישראלים".

המשטרה טוענת כמובן שהכול מאושר. לטענת משטרת ירושלים, "מדובר בעבודות תחזוקה שוטפות שאין בהן כל חדש, ושנמצאות תחת פיקוח של רשות העתיקות".

על תהייתנו האם הפיקוח הארכיאולוגי צמוד ויומיומי (כנדרש בחוק לגבי אתרים עתיקים ורגישים כהר הבית), ועל השאלה מי בדיוק אישר להציב פיגומי ברזל על גבי הסלע העתיק, המשטרה לא השיבה. פנינו לרשות העתיקות, אבל גם שם לא נלהבו לדבר עמנו בנושא הזה, אפילו לא לאשר האם קיימת נוכחות מטעמם בתוך כיפת הסלע, והפנו אותנו חזרה למשטרה – "האחראית על נושא הר הבית", לדברי הדוברת.

וזו רק תחילת הפינג-פונג: ח"כ אורי אריאל, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, פנה בעניין למפקד הר הבית, סנ"צ אבי ביטון, ושמע ממנו שעל קיום העבודות בכיפה התקבלה החלטה בוועדת השרים לענייני הר הבית, בראשות השרה לימור לבנת. לא התעצלנו, והתקשרנו ליועץ התקשורת של השרה, מאיר ברדוגו. הוא עצמו כלל איננו מכיר ועדת שרים לענייני הר הבית, ובנוסף גם אינו זוכר דיון כלשהו בעניין שיפוצים בכיפת הסלע.

פיגומים בקודש הקודשים (מקור ראשון)

הלאה. פנינו גם למשרד ראש הממשלה, ושאלנו האם דבר העבודות ידוע לו, ומדוע לוואקף ניתנת בלעדיות בענייני תחזוקת המקום. בלשכת ראש הממשלה סירבו להשיב על שאלותינו. לאור הניסיון נראה שנמנעים שם מלהשיב על כל שאלה הנוגעת להר הבית.

וכך, בעצם, אין כתובת לפניה בעניין. ואולם, מהתרשמות כללית נדמה שמפקדי המשטרה המקומיים אינם מטריחים בעניין את הגורמים המצויים מעליהם, וזאת מפני שאיש שם גם איננו דורש זאת. ממילא ממשיך הוואקף לנהוג במקום באופן חופשי. המפתחות בידו. הריבונות הישראלית בהר הבית נמחצת תחת כובד הפיגומים.

אז מי נותר? הרבנות הראשית. בכל זאת, מדובר בנציגת הדת היהודית כלפי רשויות מדינת ישראל, והמקום הזה, אבן השתייה, אמור להיות חשוב גם לה. כזכור, התורה מחילה על מקום הסלע הזה, שעל גביו הונח ארון הברית בימי הבית הראשון, את הדין 'והזר הקרב יומת' (במדבר א נא). המשנה במסכת מידות (ד ה) מספרת שבעת ששיפוצים נערכו במקום הזה – קודש הקודשים – בזמן המקדש, הם נעשו בדחילו ורחימו: הפועלים היו מוּרדים מגג הבניין בתיבות סגורות, וזאת על מנת שלא יראו את פנים החדר הזה מעבר למה שנחוץ לעבודתם.

שאלנו את הרבנים הראשיים האם מישהו טרח ליידע אותם בעניין השיפוצים, והאם לא ראוי שלנציגיה הבכירים של הדת היהודית תהא מילה בנושא המקום הזה ואחזקתו. לא נפלנו מהכיסא כשהתברר שהתשובה שלילית: אף אחד לא ראה לנכון ליידע אותם. נראה שהסיבה לכך היא אי הגדרתו של הר הבית בחוק הישראלי כמקום קדוש ליהדות. מבחינה זו מופלה הר הבית לרעה לעומת אתרים שוליים יחסית בקדושתם, כדוגמת קבר חוני המעגל, מערת אליהו או יד אבשלום.

אבל ברבנות, מתברר, אפילו לא נעלבו מהעדר העידכון. אבי בלומנטל, דוברו של הרב יונה מצגר, טוען שמכיוון שהרבנות לא עודכנה במהלך גם אין כל טעם שתביע עמדה בנושא. הוא מוסיף: "יכול להיות שבכל מדינה אחרת בעולם מקום כדוגמת הר הבית היה מסור בידי הגוף האחראי על הדתות, משרד הדתות או הרבנות, אבל ייתכן שדווקא מרוב קדושתו של ההר, מכיוון שהוא הבסיס לכול, לא נחוץ להגדיר זאת בחוק. מובן מאליו שהר הבית הוא המקום הכי קדוש שיש לנו.

"אבל מעבר לכך, הר הבית הוא חבית חומר נפץ. דווקא בגלל הרגישות הדתית מי שטיפל בו היו תמיד ממשלות ישראל לדורותיהן. אף פעם לא התיימרנו להחליף את הגורם המדיני. גם כשהתעוררה בעיית גשר המוגרבים, הרב מצגר ביקש להיפגש עם ראשי הוואקף ולהסביר על הסכנה שבהשארתו, אבל הבנו מגורמים מדיניים שמדובר בנושא בעל השלכות מדיניות מרחיקות לכת, ולכן הרב נמנע מלהתערב. לא נתערב בדברים שאינם מסמכותנו. הרבנות מוסמכת לעסוק בכשרות ובנישואין וכדומה, אבל טיפול בהר הבית איננו תחת סמכותה. נתרום בשמחה את התרומה שלנו אם תגיע בקשה לכך מההנהגה המדינית".

יחד עם זאת, גורמים אחרים ברבנות מסרו לנו שאם נכונות העובדות על ביצוע עבודות השיפוץ במקום קודש הקודשים, "הדבר עצוב ומצער מאוד, בפרט לאור הערך היהודי של המקום. אין לנו אלא לבכות על כך".