ילדים רכים, שואה קשה: איך מלמדים ילדים על השואה?

השאלה האם לעסוק בנושא השואה עם ילדים היא שאלה שמטרידה הורים ומחנכים רבים, והדעות בנושא חלוקות. כך תוכלו ללמד את הילדים על השואה מבלי לחשוש

ילדים רכים, שואה קשה: איך מלמדים ילדים על השואה?
  (צילום: שאטרסטוק)

לנושא השואה נחשפתי בבית הספר היסודי, ובדרך כלל רק ביום השואה עצמו. בליל יום השואה לא נרדמתי, פחדתי שהחושך יחדור אליי ואראה בדמיוני את המראות המפחידים כל כך.

הפחד לא הרפה עם השנים. לא פעם חשבתי לעצמי שאולי החרדה היא תוצאה של לימוד או הסברה לא מבוקרים ונעדרי תמיכה, או אולי תוצאה של צפייה בסרטים בהעדר תיווך ותמיכה רגשית.

להאמין בעולם

תקופת הילדות היא תקופה שבה ילדים מבססים את האמון שלהם בעולם המבוגרים כמגנים, שומרים ומכילים. בתקופת השואה נשמטה המשענת הבסיסית. עובדה זאת עוררה אצלי שאלות מדאיגות: "האם זה יכול לקרות שוב?", "איך אדע להגן על עצמי?".

השאלות הללו ליוו את תקופת בגרותי, ולכן החלטתי ללמוד את נושא השואה לעומק. למדתי דברים רבים, מעניינים וכואבים מאוד, לצד הכאב התסכול והפחד שליוו את לימוד הנושא.

כגננת, ידעתי שאני נתונה בחרדה סביב יום השואה, ושעליי לגלות משנה זהירות בבואי לעסוק בנושא. המפגש עם הילדים בגני העלה שוב ושוב את השאלה מהי הדרך הראויה לעסוק בנושא זה עם ילדים צעירים, ואם בכלל.

ברור היה לי שיום השואה הוא יום מיוחד שאי־אפשר להתעלם ממנו מאחר שנשמעת בו צפירה, נערכים בו טקסים ומשודרות בו תכניות טלוויזיה שהילדים חשופים אליהן, ולכן נצמדתי לתכניות שהציע הפיקוח. הנושא הלחיץ אותי כל כך שלא טרחתי לחפש חלופות.

 לקלף את הפחד

מתוקף תפקידי כגננת המאמנת סטודנטיות הוזמנתי להשתתף בפורום ממושך במכללת אפרתה שעסק בהוראת השואה בגן. הפורום היה בשבילי הזדמנות ראשונה לערוך בירור עם עצמי – מה מפחיד אותי כל כך בנושא השואה? מה מציף את החרדות שלי בכל שנה ושנה? והאם יש שותפים לתחושות שלי?

המפגש עם החברות ועם העמיתים בפורום העניק לכולנו מרחב מוגן לדבר על תחושות ועל רגשות שליוו את חוויות השואה שהיו לנו לאורך השנים. הרגשתי שאני מקלפת שכבות של פחדים שהצטברו עם השנים, ומצליחה בפעם הראשונה בחיי לחשוב באופן עצמאי כאשת חינוך בגיל הרך על חלופות לטיפול בסוגיות השואה בגני. רגשות אלו הביאו אותי לשנות את גישתי להוראת השואה.

השואה בגן הילדים

השאלה האם לעסוק בנושא השואה עם ילדים היא שאלה שמטרידה הורים ומחנכים והדעות חלוקות, ודעתי היא שיש לעסוק בנושא בגיל הרך החל מגילאי חמש- גן חובה.

  • מי שמטפל בנושא עם ילדים חייב להיות אדם הקרוב אליהם מאוד- כמו הורים, סבא, סבתא, או גננת האם.
  • בררו היטב מהיא היכולת שלכם לשוחח על הנושא עם ילדים, ובמידה ויש חשש או פחד- אולי עדיף שלא.
  • קבלו את זה שהפחד הוא חלק מהסיפור ויש לתת לו מקום.
  • סייעו לילדים לבטא רגשות משותפים. זה יום שבו כולנו עצובים ויכולים להושיט יד לזה לזה בתמיכה.
  • התמקדו בערכים הטובים שהתגלו בשואה כמו עזרה הדדית, ויתור, הסתפקות במעט והצלה כנגד כל הסיכויים.
  • הימנעו מתיאורים המתארים את הצד האפל של התקופה.
  • רדדו את החויה הרגשית.
  • טלאי צהוב או חסידי אומות העולם, למשל, הם מושגים ששייכים לשואה אך נוגעים לימינו באופן כללי- כמו אפליה לטובה ואפליה לרעה. דברו על איפה זה פוגש אותנו היום? ומה אנחנו עושים היום שקשור בסיוע למי שאינם יהודים וזקוקים לעזרה או הצלה.
  • כללו בסיפור שתבחרו לילד\ה שלכם את המעגלים בחייו של הילד: האדם הפרטי, משפחתו והקהילה. אלו המעגלים שהילד פוגש בחיי היום יום.
  • בחרו סוף טוב לסיפור שבו חלק מהאנשים ניצלו.
  • לעומת זאת, אל תחששו מלציין את המוות, שילדים מבינים מהו. אפשר לומר: "כן, סבתא של חנה מתה, ולכן אנחנו עצובים".
  • הדגישו שהמלחמה הייתה לפני שנים רבות. היום בארץ ישראל יש לנו צבא חזק ומשטרה ששומרים עלינו – מה שלא היה לנו פעם.
  • עיסוק בנושא השואה ביום אחד הוא חסר ערך לחלוטין. יש להקדיש לנושא מספר ימים לפני יום השואה, וגם לאחר מכן.
  • דאגו לעבד את החויה בדרכים שונות כגון ציור, פיסול, שיחה.  הילדים יספרו מה הם יצרו על מנת לאוור רגשות מודחקים.
  • כיתבו להורים בטרם העיסוק בנושא וריתמו אותם להיות קשובים לרגשות הילדים בבית ולשתף במידה והנושא עלה בבית.
  • זיכרו כי הכי קל לדפדף את ההסטוריה, קשה לשמרה אך זה תפקידנו.

עשו זאת ברכות ובנועם, צרו והעניקו תחושת בטחון. הילדים יודעים יותר ממה שאנחנו חושבים שהם יודעים. הקשיבו להם ותווכו להם את הסיפור. כדאי שהם ידעו על זה מכם ולא מגורם אחר.

***

הכותבת הייתה גננת בגן חובה בירושלים וכיהנה כראשת המסלול לגיל הרך במכללת 'אפרתה'. כיום היא מרצה בחוג לגיל הרך באותה מכללה ומדריכה פדגוגית בגני ילדים.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
אני רק שאלה...
מישהו | 02-05-2019 0:24
מה מנסים להרוויח כשמדברים בעדינות על השואה עם ילדים קטנים? הזדהות עם הכאב? לגרום לילד כאב/צער/עצב? מדוע לעשות פעולות שיש בהם רק הפסדים אפשריים ואין בהם יתרונות או רווחים? מדוע לדבר על נושא שאפילו מבוגרים מתקשים להכיל עם ילדים שצריך לרדד עבורם את כל הנושא בשביל שאולי הם יצליחו להכיל משהו? מה ההגיון בכל זה??? ואם כבר שאלות, כדאי גם שהמבוגרים ישאלו את עצמם למה זה חשוב להם לעסוק בזוועות השואה? כדי לזכור את יכולתו של המין האנושי לרדת מתחת לרמת הבהמה? כדי לחוש עצב וכאב? כדי להרגיש תחושה מעצימה של לעולם לא עוד? (תחושה מזוייפת, דרך אגב, שהרי כל עוצמתנו הצבאית לא תועיל מול טיל אחד כימי או ביולוגי שאיראן עלולה חו להצליח להנחית פה) שאלות שאסור לשאול בחברה הפתוחה הפלורליסטית והמודרנית שלנו, אבל כדאי שלכל אחד מאיתנו יהיו להם תשובות טובות או שלא יהיו לא תשובות טובות והוא יצטרך להסיק מסקנות
2
גם אני כמוך הייתי מפוחדת מכל הקשור לשואה כי ה
עופרי | 02-05-2019 16:27
בלי כמעט צמזורה וגם בטלויזיה זה מה שהיה לראות באותו היום.
3
מסבירים בהגזמה
סיוון | 03-05-2019 0:16
אני בעד לשמר לזכור ולא לשכוח להנחיל בכל ילד מבוגר את ההיסטוריה ואת השואה אך יחד עם זאת לעשות זאת בצורה נכונה להתאים את התוכן מבחינה רגשית ובשלות לשכבות הגילאים אצלינו בבית הספר כל שנה הילדים שלי חוזרים עם חרדות שבמשך כמה ימים הם עם סיוטים בלילה וישנים איתנו מלמדים אותם ומסבירים להם את הנושא ברמה שתהיה קשה מבחינה נפשית גם לאדם מבוגר