"געוואלד": הנאום האחרון של האדמו"ר מקאליב

בִּרְכַּת

סיפור - בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּשּׁוֹאָה: בְּמַעֲשֶׂה זֶה מְסֻפָּר עַל מִתְפַּלֵּל קָבוּעַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִצּוּל שׁוֹאָה, שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר בִּשְׁעַת תְּפִלּוֹת שַׁחֲרִית, הָיָה עוֹזֵב אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת כָּל פַּעַם לִפְנֵי 'בִּרְכַּת כֹּהֲנִים'. הַדָּבָר...

סיפור - בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּשּׁוֹאָה: בְּמַעֲשֶׂה זֶה מְסֻפָּר עַל מִתְפַּלֵּל קָבוּעַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִצּוּל שׁוֹאָה, שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר בִּשְׁעַת תְּפִלּוֹת שַׁחֲרִית, הָיָה עוֹזֵב אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת כָּל פַּעַם לִפְנֵי 'בִּרְכַּת כֹּהֲנִים'. הַדָּבָר עוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ שֶׁל הָרַב, וְהֶחְלִיט לְבָרֵר אֶת הָעִנְיָן עִמּוֹ. הָרַב הֶעֱלָה רַעְיוֹן לְהַזְמִינוֹ לִסְעוּדַת הַחַג שֶׁתֵּעָרֵךְ בְּבֵיתוֹ לְאַחַר הַתְּפִלָּה, וְכָךְ עָשָׂה, הַיְּהוּדִי שָׂמַח עַל הַהַזְמָנָה וְהִסְכִּים לָבוֹא עִמּוֹ. אֶלָּא שֶׁגַּם הַפַּעַם, לְהַפְתָּעַתו שֶׁל הָרַב, הַיְּהוּדִי הַנָּ"ל שׁוּב עוֹזֵב לִפְנֵי 'בִּרְכַּת כֹּהֲנִים' וְיוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הָרַב מַרְגִּישׁ תְּחוּשַׁת הַחְמָצָה וְחוֹשֵׁב שֶׁהַלָּה עָזַב וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ. אֶלָּא שֶׁבְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה בִּיצִיאָתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּדַרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ , לְתַדְהֵמָתוֹ הָרַב רוֹאֶה אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי עוֹמֵד וּמַמְתִּין לוֹ בְּפִנַּת הָרְחוֹב. נִגַּשׁ אֵלָיו הָרַב וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכַּת חַג שָׂמֵחַ, וְכָךְ שְׁנֵיהֶם צָעֲדוּ לְכִוּוּן בֵּית הָרַב, שָׂם חָגְגוּ אֶת סְעוּדַת הַחַג בְּיַחַד. לְאַחַר שֶׁהֵם סָעֲדוּ אֶת לִבָּם, וְהַלְּבָבוֹת נִפְתְּחוּ, הֵעִיז הָרַב וְשָׁאַל אֶת אוֹרְחוֹ: "מַדּוּעַ אַתָּה מַקְפִּיד תָּמִיד לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לִפְנֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים?" הָאוֹרֵחַ הֶחְוִיר. נִכָּר עָלָיו שֶׁהוּא נָתוּן בְּסַעֲרַת רְגָשׁוֹת. עָבְרוּ כַּמָּה דַּקּוֹת, וּכְשֶׁהוּא מְעַט נִרְגַּע הוּא הֵחֵל בְּסִפּוּרוֹ: "אֲסַפֵּר לְךָ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא סִפַּרְתִּי לְאַף אֶחָד", סִפּוּר מְצַמְרֵר: "בִּזְמַן הַשּׁוֹאָה, הָיִיתִי בְּאַוּשְׁווִיץ. חַיֵּינוּ 800 אֲנָשִׁים בִּצְרִיף אֶחָד. הָיִינוּ יְשֵׁנִים 8 אֲנָשִׁים דְּחוּסִים עַל דַּרְגַּשׁ עֵץ מְשֻׁפָּע, בְּלִי שֵׁרוּתִים וּמִקְלַחַת; קִצְבַּת הָאֹכֶל הָיְתָה 300 גְּרָם לֶחֶם יָבֵשׁ לְיוֹם, וְלִפְעָמִים מָרָק מִקְּלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. אֶחָד הָאֲסִירִים בַּצְּרִיף הָיָה יְהוּדִי מְיֻחָד שֶׁהֶחֱזִיק נַפְשִׁית אֶת כֻּלָּנוּ. כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ "הָרַב שֶׁל הַמַּחֲנֶה". הוּא אָהַב אֶת כֻּלָּנוּ וְעוֹדֵד אוֹתָנוּ. כִּמְעַט בְּכָל יוֹם הוּא הָיָה יוֹשֵׁב וּמַקְשִׁיב לְצָרוֹתָם שֶׁל הָאֲסִירִים וְחִבֵּק אוֹתָם מִכָּל הַלֵּב. עֶרֶב אֶחָד, הָרַב נִכְנַס לַצְּרִיף וְאָמַר: "בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם חַג הַפֶּסַח, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַחְגֹּג אֶת לֵיל הַסֵּדֶר. צָרִיךְ לְהַשִּׂיג מַצָּה שְׁמוּרָה. שֶׁכֹּל אֶחָד יִפְתַּח אֶת הָעֵינַיִם וְאֶת הַלֵּב, וִיחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג מַצָּה כְּשֵׁרָה לְקַיֵּם בָּהּ אֶת הַמִּצְוָה". נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד הָאֲסִירִים, שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת בְּנִיקָּיוֹן וְסֵדֶר בְּדִירָתוֹ שֶׁל נָאצִי, מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה, וְהִצִּיעַ אֶת עֶזְרָתוֹ. הוּא סִפֵּר שֶׁבִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם הַמְּפַקֵּד עוֹלֶה לִישֹׁן, וּמֵאוֹתָהּ עֵת הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתַּנּוּר שֶׁבַּמִּטְבָּח בִּכְדֵי לֶאֱפוֹת מַצּוֹת. הָרַב הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד, וּבִקְצָרָה הִסְבִּיר לַיְּהוּדִי כֵּיצַד לְהַכְשִׁיר אֶת הַתַּנּוּר וְלֶאֱפוֹת אֶת הַמַּצּוֹת. הַמְּשָׁרֵת פַּחַד 'פַּחַד מָוֶת' מֵהָרַעְיוֹן הַמְּסֻכָּן, אֲבָל בַּסּוֹף הִסְכִּים. בְּתוֹךְ כַּמָּה יָמִים הוּא חָזַר בַּלַּיְלָה לַצְּרִיף כְּשֶׁהוּא מַחְבִּיא אֶצְלוֹ שְׁתֵּי מַצּוֹת כְּשֵׁרוֹת! עֶרֶב פֶּסַח. אַחֲרֵי מִסְדַּר עֶרֶב הִתְייַשַּׁבְנוּ כֻּלָּנוּ עַל הָרִצְפָּה וְהִתְחַלְנוּ בַּעֲרִיכַת הַסֵּדֶר. הָרַב קָרָא אֶת הַהַגָּדָה בְּעַל פֶּה, וַאֲנַחְנוּ הִצְטָרַפְנוּ אֵלָיו. לְאַחַר מִכֶּן הָרַב חִלֵּק חֲתִיכַת קְטַנָּה שֶׁל מַצָּה לַכֹּל אֶחָד מִ-800 הָאֲסִירִים. בֵּין כֻּלָּנוּ הָיְתָה הִתְעֹרֵרוּת בִּלְתִּי נִתְפֶּסֶת. "מָרוֹר" הָיָה בְּשֶׁפַע כָּל הַשָּׁנָה... "אַרְבַּע כּוֹסוֹת" שֶׁל יַיִן לֹא הָיוּ, אֲבָל דְּמָעוֹת שָׁתִינוּ לָרֹב. אוּלָם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה זָכִינוּ לֶאֱכֹל מַצָּה שְׁמוּרָה, כָּאן בְּאַוּשְׁווִיץ. לְפֶתַע דֶּלֶת הַצְּרִיף נִפְרְצָה וְהַנָּאצִים יִמַּח שְׁמָם נִכְנְסוּ פְּנִימָה, כְּשֶׁהֵם רוֹאִים 800 יְהוּדִים יוֹשְׁבִים עַל הָרִצְפָּה בְּיַחַד. תּוֹךְ רֶגַע כֻּלָּנוּ קָפַצְנוּ וְנֶעֱמַדְנוּ לְצַד הַדַּרְגָּשׁ. הַנָּאצִי הָרָאשִׁי הוֹצִיא אֶקְדָּח, תָּפַס אֶת הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּיָדוֹ, הִצְמִיד לוֹ אֶת הָאֶקְדָּח לְרֹאשׁ, וְצָעַק: "מִי אִרְגֵּן אֶת כָּל הַכִּנּוּס הַזֶּה? אִם לֹא תַּגִּיד מִיָּד - אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ!"... אוֹתוֹ יְהוּדִי סֵרֵב לְהַסְגִּיר אֶת "הָרַב", וְהַנָּאצִי הִמְשִׁיךְ לִצְעֹק - "אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת כֻּלָּם, אֶחָד-אֶחָד, עַד שֶׁאֵדַע מִי אַחְרַאי לַזֶּה!"... "הָרַב" נֶעֱמַד בְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל שֶׁבֵּין הַדַּרְגָּשִׁים, מוּל הַנָּאצִי, הוּא קָרַע אֶת חֻלְצָתוֹ, חָשַׂף אֶת לִבּוֹ, וּפָנָה לַנָּאצִי: "הִנֵּה, זֶה הַלֵּב שֶׁלִּי, אֲנִי אִרְגַּנְתִּי אֶת הַכֹּל. אֲנִי אָשֵׁם, הֲרוֹג אוֹתִי." הַנָּאצִי פָּסַע לְעֶבְרוֹ כְּשֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת אֶקְדָּחוֹ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הָרַב, וּבַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהוּא סוֹחֵט אֶת הַהֶדֶק, הוּא נֶעֱצַר וּמַתְחִיל לְחַיֵּךְ חִיּוּךְ שְׂטָנִי. אֲנַחְנוּ כְּבָר הֵבָנּוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ אַכְזָרִי יוֹתֵר עוֹמֵד לִקְרוֹת. הַנָּאצִי פָּתַח וְאָמַר: "אֲנִי לֹא אֶהֱרֹג אוֹתְךָ כָּכָה סְתָם. מָחָר נֶאֱסֹף אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה, נַעֲמִיד בַּמָּה גְּדוֹלָה, וַאֲנִי אֲסַפֵּר לְכֻלָּם מָה עָשִׂיתָ, וְרַק אָז אֶהֱרֹג אוֹתְךָ"... לְמָחֳרַת כָּךְ הָיָה. אָסְפוּ אֶת כֻּלָּם, הַנָּאצִי סִפֵּר עַל "הַחֵטְא" שֶׁל הָרַב, וְהִצְמִיד אֶת אֶקְדָּחוֹ לְמִצְחוֹ. בַּשְּׁנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לְחָיָיו, הֵרִים הָרַב אֶת הַיָּד וּבִקֵּשׁ "זְכוּת אַחֲרוֹנָה", בַּקָּשָׁה אַחַת לִפְנֵי הוֹצָאָתוֹ לַהוֹרֵג. "בַּקָּשָׁה? מָה אַתָּה רוֹצֶה?" שׁוֹאֵל הַנָּאצִי בְּלַעַג אַרְסִי. "לֶחֶם? מָרָק? בָּשָׂר?" "לֹא", עוֹנֶה הַיְּהוּדִי. "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לֹא מַיִם וְלֹא בָּשָׂר וְלֹא לֶחֶם אוֹ מָרָק. אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת מַשֶּׁהוּ לְאַלְפֵי הָאַחִים שֶׁלִּי כָּאן. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם, אֲנִי כֹּהֵן וַאֲנִי רוֹצֶה לָתֵת לָהֶם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים"... הָרַב הֵרִים אֶת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, מַעֲמִיד אוֹתָן בַּצּוּרָה הַמְּפֻרְסֶמֶת, וּמַתְחִיל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: "יְבָרֶכְךָ ד'... וְיִשְׁמְרֶךָ וגו'..." אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁשָּׂרַר בֵּין הָאֲסִירִים אֶפְשָׁר הָיָה לַחְתֹּךְ בְּסַכִּין. הָיָה זֶה מַחֲזֶה נוֹרָא וּמַחֲרִיד. אַלְפֵי יְהוּדִים עוֹמְדִים מֻרְכָּנִים, מוֹרִידִים אֶת הָעֵינַיִם לָאָרֶץ, וְיָם שֶׁל דְּמָעוֹת נִשְׁפָּךְ... זֶה הָיָה בְּכִי בְּלִי קוֹל. הָאֲדָמָה הַסְּפוּגָה בְּדָם הָיְתָה עַכְשָׁיו רְטֻבָּה מִדְּמָעוֹת מְלוּחוֹת רוֹתְחוֹת. "אַחֲרֵי הַשִּׁחְרוּר מֵאַוּשְׁווִיץ נָסַעְתִּי לְאַמֶרִיקָה", סִיֵּם הַיְּהוּדִי אֶת הַסִּפּוּר הַמְּצַמְרֵר. "עָזַבְתִּי אֶת הַיַּהֲדוּת לְגַמְרֵי, חִפַּשְׂתִּי לִבְרֹחַ מֵהַכֹּל. רָצִיתִי לְהִתְבּוֹלֵל, לְהִתְחַתֵּן עִם מִישֶׁהִי לֹא יְהוּדִיָּה. אֲבָל הַמַּחֲזֶה שֶׁל אוֹתָהּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים עָמַד מוּל עֵינַי, וּפָשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה... אֲבָל בס"ד הִתְחַתַּנְתִּי עִם אִשָּׁה יְהוּדִיָּה וְנוֹלְדוּ לָנוּ יְלָדִים. רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לִלְמֹד בְּבֵית סֵפֶר לֹא יְהוּדִי, אֲבָל הַדְּמוּת שֶׁל הַיְּהוּדִי, הָרַב הַכֹּהֵן מֵאַוּשְׁווִיץ עָמְדָה מוּל עֵינַי, וּפָשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה... שָׁלַחְתִּי אוֹתָם לְבֵית סֵפֶר יְהוּדִי". "אַתָּה מֵבִין לָמָּה בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֲנִי יוֹצֵא הַחוּצָה?" שָׁאַל הַיְּהוּדִי אֶת הָרַב. "אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְאַבֵּד אֶת הַזִּיכָּרוֹן שֶׁל אוֹתָהּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁל אַוּשְׁווִיץ". אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִשְׁכֹּחַ אוֹתָהּ, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַחֲלִיף אוֹתָהּ בְּשׁוּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחֶרֶת . אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשָּׁאֵר חֲרוּטָה בְּלִבִּי לְעוֹלְמֵי עַד.. "יְבָרֶכְךָ ד' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ד' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ד' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"...

ניסים יצחק

זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו-השם יקום נקמת דם עבדיו השפוך בשונאינו אמן ואמן!

נאנאש

האדמור היה ספוג כל כולו באהבת ה' ואהבת כל אחד מישראל, הוא עבר את הגרועים שבעינויו של מנגלה ימ"ש ונשאר בשל כך ערירי כל חייו, יהי זכרו ברוך. חבל על דאבדין...

האדמור היה ספוג כל כולו באהבת ה' ואהבת כל אחד מישראל, הוא עבר את הגרועים שבעינויו של מנגלה ימ"ש ונשאר בשל כך ערירי כל חייו, יהי זכרו ברוך. חבל על דאבדין דלא משתכחין.