רע לכם בליל הסדר? לברוח מהמשפחה זה לא הפתרון

"מתי כבר תתחתני"?; "עוד לא סיימת את התואר?" הם שאלות שיכולות להרוס את ליל הסדר. איך אפשר להפוך את החג למקום שלא הופך את השולחן לזבח משפחה. הרב חגי לונדין משיב

רע לכם בליל הסדר? לברוח מהמשפחה זה לא הפתרון
  באדיבות המצולם

זבח משפחה

ליל הסדר מתקרב. הלילה שאמור להיות הלילה הנפלא ביותר בשנה. המשפחה כולה יושבת יחד ל'זבח משפחה'. קורבן הפסח סובב סביב הגיבוש, או בלשון חכמי ישראל 'האחדות'. החל מכך שהציווי התורני הוא לשמור על שלמותו הפיזית של הקורבן – "עצם לא תשברו בו" (שמות יב, מו); המשך בכך שיש לאכול אותו במקום אחד – "בבית אחד יאכל" (שם); וכלה באופן ההכנה שהוא "צלי אש" (שם שם ח) – לעומת הבישול המרכך את הבשר, הרי הצלי, המייבש את הנוזלים, גורם לצימוק הבשר ולמרכוזו. זבח המשפחה, שכיום יש לו זכר בשולחן הסדר, אמור ליצור את גיבוש התאים המשפחתיים, מהם נולדת האומה הישראלית בליל הסדר.

הבעיה היא שלגיבוש המשפחתי עלול להיות צד פחות נעים. לעתים, דווקא המפגש המשפחתי גורם להצפה של מתחים שכל השנה היו רדומים מתחת לפני השטח. לדוגמה: תחרות בין האחים/בני דודים יכולה להיות סמויה אולם מורגשת מאד בליל הסדר. ההשוואה מה כל אחד הספיק/לא הספיק השנה; להיכן התקדם; ו"הבן שלי קיבל השנה תפקיד חדש" – כל המשפטים הללו אינם מוסיפים בריאות לאף אחד.

דוגמה נוספת הן סתם שאלות של 'נשמות טובות': "מתי כבר תתחתני"?; "עוד לא סיימת את התואר?". לעתים החיכוך המשפחתי מגיע לשיאו ללא שום משפט מכוון. לדוגמה: כיצד מרגישים בני זוג חשוכי ילדים כאשר הם שומעים את האחיין הקטן שר את ארבע הקושיות?

פעילות משותפת ולא סוליסטית

לחמוק מליל סדר משפחתי אינו הפיתרון (וגם אינו אפשרי בדרך כלל), אולם ניתן להתמודד עם המתח בכמה אופנים:

א) הצפת מודעות. רבות מן הפגיעות הללו נעשות מחוסר תשומת לב ולא דווקא מתוך כוונה רעה. יתכן ששיחה מקדימה של עורכי הסדר עם דודה חסרת טאקט יכולה למנוע הרבה עוגמת נפש;

ב) למצוא מראש נושאי שיחה שלא יגרמו למתחים משפחתיים. היכולת לנווט את השיחה בליל הסדר למחוזות 'ניטראליים' היא משימה מאתגרת אולם אפשרית. החל מנושאים אידיאליים כמו יציאת מצרים, והמשך בנושאים כדוגמת חוויות מטיול או מספר טוב שקראנו (או מזג האוויר בדרום-מיקרונזיה);

ג)  לנסות לייצר פעילויות משותפות ולא סוליסטיות. לדוגמה: לעודד את הילדים להצגה בה כולם נוטלים חלק; הבטחת פרס 'לכל מי שמקשיב' ולא רק 'למי שיענה את התשובה הנכונה' (במקרה האמור לעיל, של זוג ללא ילדים, ניתן פשוט לשיר כולם ביחד את ארבעת הקושיות);

ד) להעצים את הנקודות המשותפות לכל בני הבית. הסבא והסבתא, כדוגמה, הם הציר של המשפחה. חוויות של הדור המבוגר אינן מאיימות על אף אחד מבני הבית, אדרבה, הם משמשים כמכנה משותף, ומחברים את המשפחה למטרה המקורית של ליל הסדר 'והגדת לבנך'. לפנות לסבא ולסבתא את מרכז הבמה בשולחן הסדר, לעודד את הילדים לדובב אותם – כל אלה מאפשרים לליל הסדר להיות מה שהוא: לילה שמסדר ומחבר ולא מפזר ומפריד.

חג שמח

==

הרב חגי לונדין הוא חבר בארגון קהלים

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
לא מסכים!
אני | 18-04-2019 12:35
הגישה של הרב היא שצריך להתחמק מיחס כלשהו לכל דבר שאינו משותף לכל המשתתפים בסדר (אמנם הוא מתנגד לפיתרון של אי-השתתפות בסדר המשפחתי, בלי להסביר מדוע). לענד הפיתרון הזה אינו בריא ואינו מוסרי, כי הוא רק מעצים את הסכסוך המיותר. תחשבו על משפחה שיש בה אדם עיוור, ושכולם יעצמו עיניים למשך כל הסדר כדי לא לפגוע בו... במה זה יועיל בדיוק? כדי שתהיה אווירה נעימה וחיובית, צריך ששני הצדדים יעבדו על המידות שלהם: גם הפוגע וגם הנפגע. הצד החזק צריך להיזהר מלהשוויץ, והצד החלש צריך ללמוד להסתכל על הזולת בעין טובה ולא בצרות עין. בקיצור, כולם צריכים לחשוב אחד על השני ולא רק על עצמם.