ביקורת סרטים: שהאזאם!• זה כל הקסם

תשכחו מסופרמן, והכירו את שהאזאם! הכוכב החדש של די.סי קומיקס, שהצליח להפתיע לטובה את מבקר הסרטים שלנו ולהפוך לגיבור העל הכי כיפי שנראה כרגע על המסך

ביקורת סרטים: שהאזאם!• זה כל הקסם
  (צילום: יחצ)

ביקורת סרטים: שהאזאם!

מדי.סי קומיקס אני מצפה רק להתאכזב. כבר מהטריילר, שהיה טוב בפני עצמו, התאכזבתי. הטריילרים גילו את רוב הסרט (לפחות כך חשבתי) וכמו בניסיונות הקודמים שלהם לדחוף הכי חזק בכדי להדביק את הפער של מארוול ונפלו בצורה עצובה, מתחילה מגמה הפוכה.

די.סי מתאוששים. הם לקחו נשימה עמוקה, עצרו לחשוב, סידרו את הראש, את התסריט, את הרעיונות הכלליים ורק אז יצאו לדרך.

את המהפך בחשיבה (לא בביצוע) התחלנו לראות כבר באקווהמן. נכון שהיה עומס (וויזואלי, סיפורי וכו') אבל היה פחות אפל, פחות לחוץ, יותר משוחרר. וזה טוב. כי דיסי הם הראשונים. יש להם מקום של כבוד בהיכל התהילה של הקומיקס. יותר מזה, רוב הדמויות היותר מעניינות, הסיפורים, הקומיקסים, העולמות – דיסי תמיד היו טובים יותר לפני עידן הMCU.

שהאזאם!

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

שהאזאם מדבר על בילי באטסון, ילד נטוש שחי בבתי אומנה ובורח מהם בכדי לחפש את אימו. מכיוון שהוא טהור לב, הוא מקבל את כוחות הקסם של הקוסם שהאזאם בכדי להילחם ברוע האולטימטיבי – שבעת החטאים והאדם שחיפש אותם כל חייו והופך לנבל מרושע שרוצה את הקסם של שהאזאם.



כשאני הייתי ביסודי, אהבנו את סופרמן ובאטמן. אף אחד לא שמע על איירונמן, ת'ור והפנתר השחור. הן היו דמויות איזוטריות בעולמות של יודעי דבר.
שהאזאם החליט לקחת את עצמו בקלות. נכון שיש בעיות, אבל במבט כללי, הסרט כיפי. פשוט כך. וכיפי זה כל מה שצריך להיות בסרט קומיקס.

הקסם של שהאזאם הוא להפוך לגרסה הכי טובה של מי שמחזיק בקסם בתוספת המון כוחות על. בילי, שהוא ילד בן ארבע עשרה עם בעיות של ילד יתום ונטוש, מנסה להראות עולם פנימי מורכב, של אחד ששורד מחד ושל ילד טוב מאידך.

לעיתים יש התנגשויות בין העולם הפנימי לחיצוני ובין הרצון להיות אחלה עם כולם לבין להיות נאהב ובעל משפחה, אבל אשר אנג'ל שמשחק את בילי הנער מתקשה לשחק את המורכבות הזו.

יתר על כן, המשחק המוגזם של זאקרי לוי, שמשחק את שהאזאם עם כוחות העל, לא מצליח לחבר בין שתי הדמויות, המופנמת כנער והמוחצנת כבוגר.

בפינת הפוליטיקלי קורקט שחייבים להקריב למולך ההוליוודי, המשפחה האומנת מורכבת, איך לא, מנכה, הומו שמן, ילדה שחורה, ילד ממוצא איסיאתי ואישה. למרות ההקרבה הנראית לעין, אין התמקדות בנושא, וזה מחליק בצורה סבירה בעין.


שני שחקנים שגונבים את ההצגה בקלות, הם מארק סטרונג (קינגסמן) שבלי להתאמץ מצליח להחדיר טיפה אישיות לדמות הפלקאטית של הנבל וג'ק דילן גרייזר שמשחק את פרדי פרימן, חברו הנכה של בילי שמשפריץ קסם של אישיות בכל סצנה.

הומור עצמי נשפך בכמויות, המון רפרנסים לסרטים אחרים, הרבה קלילות שגורמת להרבה חיוכים. מצד שני, זה ממש סרט דיסני, טובים מול רעים, קונפליקט פנימי שנפתר בטוויסט חיצוני מאוד מדויק, מוזיקה מעולה ונראה שכולם נהנו לעשות את הסרט.

הסרט מדגים בקלות כיצד עושים סרט כיפי לכל המשפחה, בל הרבה עומק, בלי הרבה רעש שמחזיק יופי את הדמות. ממש מארוול.

#סולם_רייכרט

הטוב: סוף סוף משהו קליל של דיסי
הרע: משחק בוסרי
המכוער: לא יכולתם להביא מכשף נורמלי?

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו