ראש ישיבת פ"ת, הרב יובל שרלו, אומר במאמר שהוא מפרסם באתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה כי בהתנחלויות ובצפון תל אביב יש לשאת בנטל המסתננים ולארח אותם בישובים ובכלל הערים בישראל. "אין זה הוגן כי האחריות לכך מוטלת על דרום תל אביב, ומקומות אחרים ששם מתקבצים המהגרים. גם ההתנחלויות צריכות לשאת בעול הזה; גם צפון תל אביב; גם כל המקומות במדינת ישראל. הטלת האחריות על מקומות מסוימים בלבד נוגדת את כל תפישת ההלכה בדבר שוויון נשיאה בנטל, ואי ניצול שכבות מצוקה בצורה לא הוגנת. על כך דיברו הנביאים עוד ועוד, בכל ההקשרים של צדק חברתי",

בנוגע לעצם הכנסת המסתננים לישראל אומר הרב שרלו כי "הכלל היסודי בדיני ממונות ומכאן אני משליך למדיניות מדינה היא "שלך קודם לשל כל אדם". לאמור: עיקרון המדיניות צריך להתבסס על כך שחובתה הראשונית של מדינה היא לדאוג לטובת אזרחיה ורווחתם, וזוהי נקודת המוצא של כל מדיניות. כלל זה מחייב את השלטון לדאוג בראש ובראשונה לטובת אזרחי מדינת ישראל, ולהגן עליהם מפני זרם כיבוש של מהגרים, ואם אכן הידיעות בדבר המצב הבריאותי שלהם המסכן אותנו נכונות – על אחת כמה וכמה".

אולם מציין הרב כי "כלל זה אינו מטיף לאגואיסטיות ואינו בונה חומה בין האדם היהודי ובין שכנו, או בין המדינה היהודית ובין העולם כולו. לאחר ההכרה בגרעין הקיומי היסודי וב"שלך" – מוטלת חובה על האדם הפרטי להיפתח: להיפתח כלפי העני, הגר, היתום, האלמנה, המקדש (מעשרות לשבט לוי), המשימות הלאומיות (גיוס) וכדו'. אולם כל אלה מתוך הרחבת מעגלים, ולא מתוך ביטול גרעין הקיום האישי. הדבר נכון גם ביחס למדיניות מדינה יהודית, שחובה עליה להרחיב מעגלים".

לאור זאת קובע הרב שרלו, "עמדתי היא שכיום מוטל עלינו גם להתחשב בהיסטוריה המיוחדת שלנו, ובכך שבפנינו נעלו את שערי העולם, ואנו יודעים מה משמעות נעילת השערים. אני למד את זה מפשוטו של מקרא "וגר לא תונה ולא תלחצנו, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (ופסוקים נוספים רבים), לאמור: מי שהיה גר בארץ מצרים – חייב לנהוג בצורה אחרת כלפי מי שעובר את אותה חוויה עתה. אדגיש כי זה לא מקור הלכתי, אולם בעיני הוא מקור יסודי מאוד מאוד להבנת דרכה של תורה".