בראשית מטעו של האדם בגן עדן, הוא הושם שם 'לעבדה ולשמרה'. בורא עולם מאמין בנו, מאמין ביכולת השינוי שלנו, מאמין ביכולת שלנו לשנות את המציאות. כל הבריאה לא נועדה אלא לתקן עולם במלכות שד-י. לתקן, להפוך את העולם, ואת עצמנו, לטובים יותר.

הראשונה להתייאש מתקווה זו היתה הנצרות, שכבר בתחילת דרכה קבעה כי האדם אינו ניתן לשינוי, כביכול בורא עולם התייאש מאתנו וכעת איננו דורש מאתנו יותר מצוות ומעשים, אלא אמונה גרידא. לכשהתייאשה הנצרות, ועמה התרבות המערבית, בתה המאוחרת, משינוי נפשו של האדם, הפנתה אל כל מאמציה אל שינוי הגוף, דרך תרבות הגוף הגשמית, ואחר כך אל שינוי המציאות הגשמית, הטכנולוגית והמדעית. שם היא הגיעה להישגים כבירים, אבל רק שם. עולמו הרוחני והנפשי של האדם המערבי תקוע, לא ניתן לשינוי, וסיסמת 'קבל אותי כפי שאני', הפכה להיות היגד קדוש ולא ניתן לעירעור.

אבל היהדות לא נכנעה מעולם. היא המשיכה להאמין בכוחו של האדם לשנות, לעבוד על עצמו. תנועות המוסר והחסידות, כל אחת בדרכה, הציבו לפנינו אתגר תובעני אך מציאותי, להמשיך לעבוד ללא ליאות על השינוי, על ההתקדמות, על ההתחדשות המתמדת.

והנה, באה התרבות המערבית לבחון את שאלת היכולת האנושית לשנות ולעצב מחדש את הדברים העמוקים ביותר שבנפש האדם, אותם מקומות סמויים מן העין, הקשורים לנטייתו המינית וזהותו. שם היא הכריזה על שביתה, הרימה ידיים מיידית, וקבעה: לא ניתן לשנות נטייה מינית. עשרות מחקרים מוטי אג'נדה שהוזמנו על ידי ארגוני הגאווה ברחבי תבל גויסו כדי "להוכיח" זאת, אבל התוצאה היתה ידועה מראש. ייאוש.

למרות כל זאת, המציאות מראה אחרת. המציאות היא מציאות של תקווה. במשך כעשרים שנות עיסוקי בתחום שיתפו אותי אלפי גברים הנמשכים לבני מינם בסיפורם. מאות מתוכם פנו לטיפול רה-אוריינטציה, שמטרתו היתה לבחון אם הם יכולים לעצב מחדש את נטייתם המינית. וראה זה פלא, אחוז ניכר מתוכם חווה שינוי כזה. כמה בדיוק? שאלה קשה. אבל התמונה ברורה – אחוז גבוה חווה שינוי. לא כולם, אבל חלק גדול מאוד כן. היה כמובן הבדל בין אדם לאדם ובין מטפל למטפל, אבל אחוזי ההצלחה הדהימו גם אותי ואת שותפיי לדרך.

כמובן, חששנו מאד מפגיעה במטופלים, ועל כן קיבלנו על עצמנו חמישה כללי זהב שהעמדנו, בהם אנו מבטיחים לעצמנו להימנע מפגיעה:

1.הטיפול איננו מכוון למטרה אחת, והוא איננו בא לטפל רק בנטייה המינית, אלא בהשגת אושרו ורווחתו של המטופל בשלל נושאים, על פי הגדרתו;

2. ללא הבטחות שווא על הצלחה מובטחת, והצגת המציאות הכואבת במלואה – חלק ניכר מן המטפלים לא חווים כל שינוי בתחושתם, וגם זה בסדר;

3. המטופל הגיע לטיפול מרצונו החופשי, בלי שיופעל עליו לחץ חיצוני, לא מגורם סמכותי כזה או אחר, לא רב ולא מחנך, ובטח לא הוריו;

4. הטיפול נעשה על ידי מתודות מקובלות בעולם המקצועי;

5. המטפל הוא איש מקצוע בריאות הנפש מוסמך לטיפול כמקובל בחוק ובנהלים השונים.

בדרך הזו, מובטחים אנו שלא נשאיר פצועים בשטח. ואכן, אנו כמעט לא נפגשים עם מטופלים המדווחים על תחושת פגיעה מהטיפול.

יכולים ארגוני הגאווה להמשיך לצעוק יומם ולילה נגד הטיפולים מצילי החיים הללו, אבל אנחנו ממקומנו לא נזוז. נמשיך להאמין באדם, בטוב שבו, בכוחות שבו, ביכולת שלו לצאת לדרך ארוכה ולא פשוטה, אבל מתוקה, נכונה וקדושה.

ויהי רצון שנזכה לראות בשמחת כל אחינו בני ישראל ובאושרם מתוך טהרה ואמונה.

הרב ארל'ה הראל- תנועת 'בוחרים במשפחה', המשמש גם כיו"ר מועצת האתיקה של ארגון 'כמוך' הומואים דתיים אורתודוכסים