חלוקת המנדטים

חלוקת המנדטים נעשית בארבעה שלבים. המפלגות שעברו את אחוז החסימה, הסכמי העודפים, חוק בדר עופר וחלוקת המנדטים הסופית

אחוז חסימה

אחוז החסימה הוא מספר הקולות אותו צריכה לעבור מפלגה כדי להיכנס לכנסת. בעבר עמד אחוז החסימה על 1% לאחר מכן הוא הועלה ל-2%, וכיום הוא הוא עומד על 3.25%.

איך זה עובד: לאחר ספירת כל הקולות הכשרים, מחלקים את סך כל הקולות ל-100, מפלגה שעברה את אחוז החסימה נכנסת לחלוקת המנדטים, ומי שלא – הקולות שלה נחשבים כפסולים. לצורך העניין אם היו 3,000,000 קולות בבחירות, מפלגה שתקבל 105,000 קולות, תיכנס לכנסת, פחות מכאן היא תישאר בחוץ.

חלוקה ראשונית למנדטים

אחרי שהוסרו כל המפלגות שעברו את אחוז החסימה, לוקחים את סך הקולות שקיבלו המפלגות שעברו את אחוז החסימה ומחלקים אותם ב-120. בכך מתקבל 'המודד' למנדט, וחלוקת המנדטים היא לפי מספר 'המודדים' שקיבלה כל מפלגה.

בדוגמה שלעיל, אם נניח המפלגות שעברו את אחוז החסימה קיבלו 280,000 קולות, המודד למנדט הוא 23,500 בערך, ולכן מפלגה שעברה את אחוז החסימה (עם 105,000) כבר מתחילה מ-4 מנדטים. מפלגה שקיבלה 235,000 קולות תזכה ב-10 מנדטים וכן על זה הדרך.

הסכם עודפים

בחלוקה הראשונית למנדטים נכתב כי מחלקים את המנדטים ל-120 ומי שעבר את 'המודד' מקבל מנדט. מה קורה אם יש למפלגה יתרה? לכאורה הקולות האלה הולכים לפח. כאן הגיע הסכם העודפים, המאפשר לשתי מפלגות שיש ביניהם קרבה רעיונית – לחבר את סך המנדטים שלהם, ולקוות כי ביחד הם עוברות מנדט נוסף.

בדוגמה הקודמת – למפלגה אחת הייתה יתרה של 15 אלף קולות ולשנייה 10,000 קולות, ביחד הן עוברות את 'המודד' שעומד על 23,500 וזוכות בעוד מנדט. המפלגה שיותר קרוב למנדט מקבלת אותו.

בדרך כלל הסכמי עודפים נחתמים בין מפלגות קרובות – ש"ס עם יהדות התורה, העבודה עם מרצ, הליכוד עם הבית היהודי, כשהמטרה היא להשאיר את המנדט הנוסף בתוך המחנה.

בדר עופר

סעיף נוסף של חוק העודפים הוא חוק שעבר על ידי הליכוד והמערך ונקרא על שם חברי הכנסת שיזמו אותו אברהם עופר ויוחנן בדר, לפיהם החלוקה הפנימית של הסכם העודפים תעשה בהתאם לגודל המפלגה.

במפלגות הגדולות ראו כי הסכמי העודפים הרגילים, נותנים יתרון למפלגות הקטנות שמקבלות את המנדט הנוסף. הם העבירו את החוק, לפיו הסכם העודפים מתחלק בחלוקה פנימית בין שתי המפלגות באופן יחסי מה שנותן יתרון למפלגה הגדולה. דרך חלוקת המנדט נעשית על ידי 'מודד פנימי' המחלק את העודף למספר המנדטים שיש לכל מפלגה, ומי שיש לה יותר מודדים היא זוכה במנדט. בכך יש יתרון מובנה למפלגה גדולה שחתמה הסכם עם מפלגה בינונית או קטנה.

בהסכם העודפים בין הליכוד (כ-30) לאיחוד הימין (כ-6) – צפוי הליכוד לקבל את המנדט הנוסף. בהסכם בין שס (5-6) ויהדות התורה (6-7), אין יתרון משמעותי והמנדט יכול לעבור לכאן או לכאן.

החלוקה הסופית

אחרי חלוקת המנדטים בשיטה הזו, מתחלקים כ-117 מנדטים,  ונותרים עודפים למפלגות של בערך 3 מנדטים. כאן שוב מופעל התהליך, כשהפעם מי שיותר קרוב למנדט מקבל אותו – אחרי הסכמי עודפים ובדר עופר- כך ששוב המפלגות הגדולות יכולות ליהנות ממנדט נוסף. בבחירות 2013 זכתה הבית היהודי למנדט הנוסף בעקבות ההסכם עם הליכוד. בבחירות 2015 היו אלה הליכוד, הרשימה הערבית המשותפת ומרצ.