בשעתו גרם "משפט סטבסקי" (אשר הואשם ברצח ד"ר חיים ארלוזורוב) לסערת רוחות וריב אחים קשה, ומי יודע להיכן היינו מתדרדרים, מבחינה מוסרית, אלמלא הערה ה' ממרום את רוח קדשו של מאורן ורבן של ישראל, מרן הרב קוק.
הוא אשר ברכו ה' באהבת ישראל לאין שיעור, הוא ידע בנפשו הטהורה והזכה לכוון את דרכה ולשמוע בקולה כשמוע לציווי עליון. ומכיוון שנתבררה לו מכל ספק צדקתו של הנאשם אברהם סטבסקי ז"ל, יצא לעמוד בפרץ להצלת נפש מישראל. פעולתו האמיצה של רבינו זצ"ל הצליחה בעזרת ה' יתברך, וסטבסקי יצא זכאי לאור צדקו.
כריכת הספר
כמו חי עומד לפניי אותו ערב שבת קודש, כשאלפי אנשים צבאו בשטח בית המשפט במגרש הרוסים בירושלים, ביראה וברעד, וציפו בבטחון גמור ואמונה שלימה לתוצאות טובות משמחות לב לזיכויו של סטבסקי ז"ל. וברגע שנודעה ההחלטה ופשטה הידיעה שאור הצדק הופיע קיבל זאת הקהל בשמחה ספונטנית ובדמעות גיל, והשמחה הגיעה לשיאה ברגע שהופיע לעיניהם גיבור היום אברהם סטבסקי. הפגישה היתה מרגשת מאוד. חיבקוהו באהבה וחיבה. קשה לתאר את אותם הרגעים, את עוצם הגיל והשמחה, וכחץ מקשת נפוצה הבשורה בכל חלקי העיר, והקהל החל לזרום לעבר מגרש הרוסים לאיחול מזל־טוב.
כותב הטורים האלה שזכה בתפקידו להימצא במחיצת קדשו של רבינו כשמשו בקודש היה אז גם כן עם הקהל העצום.
בגלל תפקידי הייתי הראשון לקבל את פניו של הזכאי בדינו בבית רבינו זצ"ל. כשנודע לי שהוא מוצא לחוב קדוש לערוך את ביקורו הראשון אחרי שחרורו בבית רבינו זצ"ל ולהביע לו רגשי תודתו החמה והלבבית.
אני שידעתי שרבינו ומשפחתו נעדרים מירושלים זה כמה ימים בגלל נסיעתם להחליף אויר על הכרמל בחיפה חשתי והזדרזתי להגיע לבית רבינו לפני סטבסקי והכבודה אשר אתו, כדי לקבלו כראוי לנפש נענה שהיתה בסכנת מוות ח"ו ובעזרת ה' יצאה לשחרור וגאולה.
רצתי לבית רבינו ובדרך ראיתי את שמחת ההמונים. בעלי הקיוסקים חלקו משקאות ביד רחבה לכל דכפין.
ברגע שנמצאתי בבית רבינו התפרץ סטבסקי עם מלויו הרבים ובקול חוצב להבות אש, כשהוא משתפך בבכי, זעק ושאל איפה הרבי הקדוש מגינו ומושיעו, והוסיף והמשיך באידיש: "רבי וואו זייט איר איך ויל איך קושן האלזן איר האט מיר מציל געווען פון דאר עלילת דם!" (= רבינו היכן אתה, אני רוצה לנשק ולחבק אותך, אתה הצלת אותי מעלילת דם!).
כל הנמצאים באותו מעמד מררו בבכי יחד עמו, בכי ושמחה, וגיל ורעדה שמשו בערבוביה, בכי על העבר האיום וגיל על ההווה המשמח.
בקושי הצלחתי להשתיקו, הרגעתיו והפסתי את דעתו כדי שיוכל לקבל ממני את הידיעה בעצבים שקטים.
מסרתי לו שרבינו נמצא על הר הכרמל ושבמיטב יכולתי אסדר לו קשר על ידי הטלפון.
אחרי פעולה מהירה הצלחתי להתקשר טלפונית עם רבינו ומסרתי לו כוונת צלצולי, ומיד מסרתי את השפופרת לסטבסקי. כשהתחיל לשמוע את קולו של רבינו התפרץ בבכי ושמענו שבצד השני של הטלפון בכה גם רבינו. שמענו את דברי סטבסקי שלא מצא מילים לבטא את המיית לבו וסערת רוחו ורגשות התודה, אחר כך הודה לו סטבסקי על עבודתו המסורה למענו, וביום ראשון הבא נסע הוא לחיפה להתראות פנים אל פנים עם רבינו זצ"ל.
הפגישה ביניהם הייתה כפגישת אב עם בנו הנידח החוזר אליו אחרי פרידה ארוכה, הם נפלו זה על זה, התנשקו והתחבקו בחום ובלבביות מיוחדים.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
