קצת קשה להבחין היום מה ההבדל הגדול בין פוליטיקה לכדורגל. פעם היו נבחרות של נשמה, שחקן הפועל היה ממשיך כך כל חייו. היריבות הייתה בין ערים שונות, עם שחקנים מקומיים, בנבחרת שהביאה גאווה לעיר, אפילו בתנועה הספציפית בתוך העיר- הפועל, מכבי או בית"ר.

אך מאז הכל השתנה ונכנס לחיינו המושג "גלקטיקוס"- נבחרת הכוכבים. הכסף הגדול הוא זה שקובע את הטון. הברק והליהוק ומאמן שידע להדביק את ערמות האגו הללו שמתיזים אבק כוכבים.

אבל עם כוכבים כמו עם כוכבים, הדרך פחות חשובה והקפיצה מקבוצה לקבוצה לצורך קידום עצמי היא חזון נפרץ. אלו לא קינות רק של "אוי פעם הכל היה אחרת" (פעם הייתה לנו נבחרת- כמאמר השיר). האינדיווידואליזם על יתרונותיו המרובים וגם על חולשותיו לא פסח על הפוליטיקה, ולא מהיום. אבל ההרגשה היא כאילו כבר המטוטלת עברה את רף הסביר.

כל אדם שקיבל נראות ציבורית מגל הירש שנאבק בסיפור הדחתו מהמפכ"לות ועד פייגלין דרך אורן חזן האיש שמצטיין בסלפי יותר מכל אחד אחר יש להודות, בטוח שהוא ורק הוא יושיע את ישראל לבדו.

זה טירוף חושים נרקסיסטי ברמות קשות. כך גם כל הצגות הרשימות הפומפוזיות הללו כמו שעשה לפיד ויעשה הערב גנץ.

מיותר לדבר על ניסיונות האיחוד מימין ומשמאל- שכאן מתערבבים אגו עם עקרונות, ותורת המשחקים בתוך מו"מ קשוח. מי שדווקא הפתיעה בכיוון הזה היא ציפי לבני, האישה ששברה שיא במעבר בין מפלגות- דווקא היא השכילה להבין שכדאי לה לפרוש, כי אלקטוראלית היא לא מתרוממת. מישהו כבר אמר שבימין לא חזקים במתמטיקה והרצון לקלוע לחוט השערה מעביר אנשים מן המשחק.

תכנית ריאליטי מוטרפת במיוחד

בימין החדש בכל שעה כמעט שיגרו לנו כוכב חדש, ואנו כמו בתכנית ריאליטי, או כמו בקוליסאום ברומא הרמנו את אצבענו לבוז או הידד. "זה שיחוק והוא מי הוא בכלל", אמרנו לעצמו תוך פיצוח גרעינים. רכבת הרים של ריגוש בהנחיה זוגית של נפתלי ואיילת (- אולי לא מאוחר לשריין אותם להנחיית האירוויזיון).

בסוף הפוליטיקה היא דרך ומקצוע, וצריכים בה אנשים רציניים שבאים לעבוד לטובת הציבור. ראיתי את הכנסת פעם או פעמיים בחיי, ושם, אתה מצליח לראות מהר מאוד מי עם כל הזוהר נאבד במסדרונות ומי מבין את המשחק הפוליטי- הפרלמנטרי. מי בא לדאוג לציבור, לקדם אג'נדה ומי מסתובב סחור וסחור.

כוכבים זה נפלא, יגיד כל מאמן, אך חשובה מכך הנאמנות לדרך והיכול להדביק את כולם למטרה משותפת. ליעד אותו מציבים בראש סדרי העדיפויות.

ויוסיף יאיר לפיד בירושה מאביו, שיותר מידי כוכבים יכולים גם לקרוע מפלגה לרסיסים (ולכן הוא משמר משטר השמור למנזרים קשוחים במיוחד).

עוד יממה נותרה לסגירת הרשימות. ואז כל הנבחרות הללו יבחנו אם הן יודעות לשחק משחק קבוצתי או לא. וחשוב מכך, האם הם יצרו אמון בציבור, והאם מעבר לנבחרת ומאחורי האבק יש דרך שהציבור יכול להתחבר אליה.