הרב יוסף אביאור זצ"ל, מראשי ישיבת אור עציון, אב בית הדין לגיור במחוז הדרום ומקורבו של הרב חיים דרוקמן, הובא היום (חמישי) למנוחות לאחר שאתמול הוא נהרג בתאונת דרכים בכניסה לעיר אשקלון. מסיבה שטרם ברורה הרב אביאור התנגש בעמוד תאורה ונפצע באורח קשה. לאחר מכן הוא מת מפצעיו.

ראש המועצה האיזורית שפיר ספד לו בהלוויתו ואמר: "הרב יוסף היקר, אני עומד כאן לא רק כראש מועצה, כשכן, כחבר, כתינוק שגדל על ברכיך- ראית בך חבר לעצה טובה, אישיות שמכירה היטב את העבר, חיה את ההווה ורואה את פני העתיד. בחג הסוכות אנחנו מזמינים 7 אושפיזין, אבל רק על 1 מציינים את התואר צדיק- יוסף הצדיק. בתקופה האחרונה היית האושפיזין של כולנו. בכל שבת היינו יושבים ומדברים, עושים הבדלה ביחד. כמה צדיקות הייתה בך, כמה שמחה, כמה אהבת חיים. כל כך אהבת את כולם, היית חבר של כולם- הזקנים, הצעירים, הילדים. יכולת לשוחח ארוכות עם כולם, ולכל אחד היה את האמירה האישית שהייתה מתאימה אליו. כשהילדים היו מגיעים לבתי הכנסת היו רצים אליך, היית משעשע אותם בשיחה. אני בטוח שהם עוד יחפשו אותך".

"יש נושא לאומי יותר שלא דיברנו עליו מספיק- "ואת הנפש אשר עשו בחרן". עם הרבנית, הגננת האהובה שלי שכל כך התגעגעת אליה, בניתם כל כך הרבה בתים, הכנסתם כל כך הרבה נפשות ליהדות ולתורה. במקום הזה בדיוק עשיתם חופות לזוגות של גרים, ובניתם מקוואות. היה חשוב לרבנית שייבנו מקוואות טהרה. הצלתם נפשות. בהפטרה בפרשת השבוע מצווה הקב"ה את שלמה המלך לבנות בית ומזהיר אותו לבלתי יחטא. כמה בתים אתם בניתם, כמה ליוויתם את הזוגות לבלתי יחטאו, ובחום ואהבה שכל כך אפיינו אתכם קירבתם אותם לתורה".

"בניך ובנותיך פה מסביב, הלאומיים הציבוריים והפרטים. מבכים ולא מאמינים, ערב שבת פרשת תרומה, והם מבכים את התרומה שהקב"ה לקח. מסרבים להאמין שנקטפת כך, אבל האמונה שלך הייתה חזקה, ולימדת אותנו להסתכל למעלה אל הקב"ה להאמין ולהצדיק את הדין. זה מה שנותר לנו- להצדיק את הדין של ה' שהחליט שעכשיו אתם יחד. כל הפתקים, כל תעודות הגיור מצטרפות אליך לפתוח את כל השערים, ובעזרת ה' להביא אותך עד כסא הכבוד להמליץ יושר על הקהילה, המשפחה, וכל עם ישראל".

הרב חיים דרוקמן: "זו אבידה כללית"

הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת 'אור עציון' וחברו הקרוב של הרב אביאור ספד לו אף הוא: "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', זו שריפה כלל ישראלית. החכם מכל אדם אומר "הולך האדם לבית עולמו וספדוהו בשוק העובדים". יש מישהו שהולך לבית עולמו ורק בני משפחתו אבלים עליו, כי רק להם הוא חסר, רק להם הוא דאג, אז למה יספדוהו אחרים. אבל כשהולך האדם אל בית עולמו כאדם שדואג גם לאחרים, ספדוהו בשוק הסובבים. אחרים חשים שהוא נלקח מהם, חשים בהיעדרו, וזוהי אבידה כללית".

"איזה אדם גדול היית, איזה אדם נפלא. כמה דאגת לעם ישראל, כמה הקדשת את חייך למענם, בראש ובראשונה לחיוכם של ילדי ישראל במקומות שונים בארץ וגם בגלות. כמה חיטטת את רגליך ברחבי העולם מתוך דאגה לעם ישראל ולצרכיו המיוחדים בדור מופלא זה. ומה נאמר אנחנו, אנשי מרכז שפירא, שזכינו לחיות איתך כל כך הרבה שנים יחד? אנחנו מרגישים שנעקרה אבן מגופנו, שנעקר עץ מיוחד מנוף יישובנו. כמה מיוחד היית במובן האמיתי. היית תלמיד חכם ומתלמידי חכמים שבארץ ישראל, לא במקרה אלא במהות. כמה נעים היית והנעמת מכל אחד ואחד, וכמה הנעמת לנו. אני רוצה להדגיש יותר את זה- היית תלמיד חכם. כל ימיך למדת".

"איזו אהבת תורה הייתה בך. כל מי שהתפלל בבית הכנסת יודע שבדקות שלפני התפילה ישבת עם ספר ולמדת עם עיפרון, מדגיש את המקומות שמצאת לנכון להדגיש. כמה נעים היית, שמחת חיים הייתה בך. אי אפשר שלא להזכיר את שמחת תורה, לראות אותך עומד על הבימה ובקולך הנעים שר ומלהיב את הילדים ואת כולנו. איך אפשר לשכוח את כל זה. והאמת היא שכל חייך היו סביב התורה- ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים, ולדאוג לקדם את עם ישראל".

"עכשיו כשאנחנו נפרדים ממך ואתה עולה לקברי מרומים, אנחנו מלווים אותך באהבה גדולה, ונשמתך וודאי תהיה צרורה בצרור החיים", חתם הרב דרוקמן.