במי הייתי בוחר אם הייתי חבר ליכוד?

ביולי אדלשטיין – בגלל הנאמנות לדרך, גם בתקופת המאבק בהתנתקות, ובגלל האחריות והממלכתיות שהוא מוכיח כיו"ר הכנסת.

בגדעון סער – בגלל הצדק החלוקתי בין רשויות שהוביל כשר הפנים, ובגלל ההתעמרות המקוממת של נתניהו בו.

בגלעד ארדן – בגלל הקמפיין החיובי והמפרגן לחבריו במפלגה.

ביהודה גליק – בגלל האומץ להביע עמדות לא שגרתיות, בגלל המאבק בעישון, ובגלל האהבה שהוא מפזר לכל עבר.

באברהם נגוסה – בגלל העשייה החשובה למען הקהילה האתיופית ובגלל חשיבות הייצוג של הקהילה הזאת במפלגה גדולה.

בציפי חוטובלי – בגלל השמירה על הערכים והסגנון החיובי, שחשוב לחזק בליכוד.

במי בטוח לא הייתי בוחר?

בצחי הנגבי – בגלל האופורטוניזם והזגזוג בין קדימה לליכוד ובגלל שאדם שהורשע במתן עדות שקר והוטל עליו קלון לא ראוי לכהן בכנסת ובממשלה.

באורן חזן – כי הוא מבייש את הכנסת מהיום בו הוא נכנס אליה. למי ששכח – הרזומה של חזן כולל ניהול קזינו, שימוש בסמים קשים, דו"ח של מבקר המדינה שלפיו הוא הגיש תצהיר שקרי בעניין הוצאות בפריימריז, וסדרה של השעיות מדיונים וישיבות בכנסת בעקבות תלונות על התנהלותו הוולגרית.

צחי הנגבי ייבחר שוב כנראה, לצערי, כי הליכודניקים כבר הספיקו לשכוח לו את חטאי העבר. אצל חזן, ההתנהלות המביישת נמשכת וכבר הפכה לקמפיין. אם הוא ייבחר שוב, זו תהיה תעודת עניות לליכוד.

=======

אלישיב רייכנר הוא סופר ועיתונאי ב'מקור ראשון'