אל תסייע לאנושות לפני שדאגת לילדיך

אין מקום לקפוץ ולסייע לאנושות כולה לפני שדאגת לילדיך בבית, לאח ולשכן הקרוב, כן, הדאגה היא לכולם,- "לתקן עולם במלכות שדי", אבל המעגל מתחיל מהאני, משפחה, משפחת החמ"ד... עם ישראל וכן הלאה. זה הסדר הנורמאלי וזה פירוט המצווה של חז"ל

אל תסייע לאנושות לפני שדאגת לילדיך
  (צילום: שאטרסטוק)

אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך"

 נתרכז במילה 'אם': שאלו רבים (כמו למשל ה- אור החיים הקדוש):" ולמה ידבר בלשון ספק "אם", במקום שהוא ודאי?"

הרי יש מצוות הלוואה למי שחסר, לעני, למי שזקוק לכך, למה  מופיעה המילה "אם",  זה תלוי ברצונך?

פירושים רבים נכתבו על כך. האבן עזרא למשל  פירש: "אם נתן לך ה' הון שתוכל להלוות לעני". תלוי במצב הכלכלי של האדם. אם יש לאדם לתת אז הוא חייב. ולהיפך. ולכן  המילה "אם" בתחילת הפסוק.

נחמה הביאה את תשובת המהר"ל הנפלאה:

מה שכתוב לשון "אם" אף על גב שהוא חובה. הוא מפני שאם יעשה מחובה כאילו מקיים גזירת המלך, אין הדבר לרצון להקב"ה, וצריך שיעשה מרצונו…. וכן אם הילווה כסף כאילו מקיים גזירת מלך, אין זו מצווה, כי צריך שילווה לו מרצונו בלב טוב… ולפיכך צריך לקיים כאילו הוא רשות"…

פשוט נפלא. כן – אוחזים את החבל משני קצותיו. לא יכול להיות שהלוואה לעני זו רשות. התורה מחייבת אותנו להלוות למי שאין לו, לתת צדקה למי שחסר, וזו מצוות עשה, ויחד עם זאת, אסור שזה יהיה כחובה. אתה צריך לרצות, בשמחה, מתוך רצון פנימי להלוות לעני.

הפיתרון של התורה, בבחירת המילה "אם" כסף תלווה את עמי. מחד- חובה וציווי, ובו זמנית "אם"- תלוי ברצונך, בחיבור שלך  "צוותא") למצווה.

ואולי יש בכך כיוון למצוות כולן. "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". ולכאורה, זו לא זכות… זה עול של תרי"ג מצוות? תשובת המהר"ל נכונה גם כאן. זהו עול שמגלה את הרצון שלנו. המצוות, ( הזכרנו פעם…) הן ציווי-מחד, ובאותה נשימה הן מלשון "צוותא" נעשות מרצון ובאהבה גדולה.

(כשהילד חוגג בר מצווה, נהגו בית ישראל לציין שהילד נכנס "לנועם עול מצוות". כן, שילוב של נועם- רצון פנימי, ועול מצוות)

הציוויים  מתאימים לרצון, לנטיית הלב הטבעית. גם ההכוונה של חז"ל על המשך הפסוק: " עני ועשיר- עני קודם… עניי עירך ועניי עיר אחרת- עניי עירך קודמים". יש הכוונה של הסדר הנכון והטבעי של חיינו. אין מקום לקפוץ ולסייע לאנושות כולה לפני שדאגת לילדיך בבית, לאח ולשכן הקרוב, כן, הדאגה היא לכולם,- "לתקן עולם במלכות שדי", אבל המעגל מתחיל מהאני, משפחה, משפחת החמ"ד… עם ישראל וכן הלאה. זה הסדר הנורמאלי וזה פירוט המצווה של חז"ל.

נמשיך בהעמקה בסיום הפסוק:" את העני עמך".  דווקא שם-  במקום העני, ניתן במיוחד למצוא את ריבונו של עולם:  " במקום ענוותנותו שם אתה מוצא גדולתו".

'את העני עמך' לא עמך הוא העני אלא עמי הוא… מידת בשר ודם- מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו…אבל הקב"ה אינו כן. מי הם עמו? העניים…" אנחנו מתבוננים לעיתים על האיש העשיר בהערכה גדולה. הקב"ה מתחבר למי שאין לו…! מי נקרא עמו של הקב"ה העניים. וכך על העני היתום והאלמנה "כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו".  וכך המהר"ל ( גבורות ה') :" דע כי מה שהוא עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה, הוא בעצמו גדולתו של הקב"ה והוא תכלית הרוממות שהוא יותר מן מה שאמר אלוהי  האלוהים ואדוני האדונים…" ( ממש מרגש)

השבוע חל יום פטירתו של הרבי מקוצק (לפני 160 שנה). רבי מנחם מנדל מקוצק ידוע באמרותיו החדות, הנוקבות, שכולן אמת גדולה.

נביא שתי אמרות מפורסמות שלו על הפרשה, הממשיכות את כיוון הדברים שהבאנו.

פרשנות רבה נכתבה על הפסוק:"  כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו, כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי… "   כמו למשל המכילתא המדייקת " אם ענה תענה אותו"- אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט". וכבר היו ר' ישמעאל ור' שמעון יוצאין להיהרג. אמר לו ר' שמעון לר' ישמעאל: רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג! אמר לו רבי ישמעאל: מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך, נועל סנדליך או עוטף טליתך? אמרה תורה: "אם ענה תענה אותו"- אחד עינוי מועט אחד עינוי מרובה. אמר לו: ניחמתני רבי". ביתום ואלמנה לא נוגעים.. הם "שייכים" לקב"ה, הוא אביהם והם "שלו"… שם אין תירוצים…

הרבי מקוצק- פירש, כשהוא עונה על כפל הלשון בפסוק:" "ענה תענה…צעק יצעק…שמע אשמע…"

מה טעם הוכפלו שלושה פעלים בפסוק? מפני שהעינוי ליתום ולאלמנה מעורר בליבם גם את ייסורי יתמותם ואלמנותם. לבו של היתום בוכה בקרבו ואומר: אילו היה אבא חי, לא היה איש פוגע בי, ואף האלמנה בוכה ואומרת: אילו היה בעלי חי וודאי היה מגן עלי. לכן אמרה תורה:" אם ענה תענה אותו"- דע לך כשאתה מענה יתום ואלמנה- עינוי כפול אתה מענה, ממילא צעקתם כפולה "צעק יצעק" ולכן:" שמע אשמע"…

ואמרה שנייה כתב הרבי מקוצק על הפסוק:"  ואנשי קדש תהיון לי"-

'ואנשי קודש תהיון לי, מלאכים יש לי מספיק'. אין הקב"ה מצפה מאתנו להיות מלאכים, לא לשם כך הוא ברא את עולמו.

מלאכים הם עומדים, יציבים, תמיד מצויים בשיא. "ומלאכים עומדים ממעל לו". אומר הרבי מקוצק, אין לאף אחד ציפייה ממך להיות מלאך, שלם ועליון. הקב"ה ברא אותנו אנשים פשוטים, בשר ודם וקרוצי חומר ( כמובא בפיוט בימים הנוראים), אבל מהמקום השבור, החלקי, דווקא כשאתה אינך מלאך! אתה נדרש להיות איש קודש. עם עיניים למעלה, עם שאיפות גדולות ורצון לחיות בעולם של קדש.

ייתכן ומודגש גם הממד האנושי. "אנשי קדש"! זו הנקודה היותר גדולה שמבקשת מאתנו התורה. הרב עמיטל ז"ל, כתב סידרה של מאמרים שקובצו יחד בשם:" ואת הארץ נתן לבני אדם". הרב עמיטל הדגיש בכל חייו את הממד האנושי! "להיות מענטש" / בן אדם. (מעניין שכולנו מבינים מה זה בדיוק… קשוב, אוהב, מתחשב, טוב וישר, רגיש, פשוט בן אדם…)

יכול היה מישהו לומר:" זה הכול"?… כנראה ששם נמצאת התורה! בפרשה שלנו אנחנו מוצאים את כל המופעים בחייו של אדם: מערכות יחסים בין אדם לאלוקיו, בין אדם לבני עם אחר, בינו לבין זולתו, בינו לבין החברה, בינו לבין מי שהוא חלש ממנו ועוד. בקיצור- אחרי מתן תורה, אנחנו נפגשים עם החיים כולם. ובכול אופן, המצווה המופיעה שלושים ושש פעם בתורה!!(אין אף מצווה אחרת שזכתה לכך..) זו המצווה "וגר לא תונה". לא ללחוץ, לא לפגע, לא לצער. "כי גרים הייתם בארץ מצרים". המקום האנושי –  לשם מובילה אותנו התורה.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
אלו שתורמים לרחוקים עושים מתוך חובה
יפה יוסף | 01-02-2019 12:36