הבית היהודי לא צריכה יושב ראש אלא ניתוח ראש

בזמן  האחרון אנו שומעים קולות כאילו מי שאשם במצבה הנוכחי של הבית היהודי הם נפתלי בנט ואיילת שקד שלכאורה נטשו את הבית היהודי בעיתוי קריטי.

בנוסף להאשמות אלו אנו שומעים חדשות לבקרים על עוד מעומד/דת לראשות הבית היהודי ואם לא טעיתי בספירה הגעתי כבר ל כ-20 שמות.

אך האמת היא שבעיית הבית היהודי איננה בעיתוי וגם אינה בבחירת היו"ר אלא במהות.

והמהות היא שאנשי הבית היהודי אינם מעוניינים בחיבורים לקהל שהוא שונה במקצת מהם. אך אם בעבר כתוצאה מאחוז החסימה הנמוך הבית היהודי /מפד"ל הצליחו לעבור אותו גם ללא כל חיבור לדי אן איי שונה מהם הרי שהפעם עקב עליית אחוז החסימה ל 3.25 אחוז הפעם הם אינם יכולים להרשות לעצמם לרוץ לבד.

נחזור לעשור הקודם שנת 2009

גם אז סירבה המפלגה ששינתה אז את שמה לבית היהודי להתאחד עם האיחוד הלאומי תוך כדי הטלת אשמת הפיצול על האיחוד הלאומי.

אלא שאז אחוז החסימה היה עמד על 2 אחוז בלבד ואילו היום הוא עומד על 3.25 אחוז. לאור נתונים אלה הבית היהודי דאז ברשות הרשקוביץ אורלב ואורבך ז"ל לא הייתה עוברת את אחוז החסימה כיום.

שכן, אז הם קבלו פחות מ  97,000 אלף קולות, אחוז החסימה היה אז 2 אחוז בלבד והבית היהודי קיבלה 2.87 אחוז שהספיק לעבור את אחוז החסימה ולקבל 3 מנדטים אז.

אך כאמור  זה רחוק מלהספיק כיום (3.25).

יתרה מכך מפלגת יחד ברשות אלי ישי ואנשי עוצמה לישראל קיבלה אחוז גבוה יותר בבחירות הקודמות (2.97 ) עם יותר מ 125 אלף מצביעים ונשארה בחוץ.

לכן אם מישהו מחברי הבית היהודי מעז לשתעשע באפשרות לרוץ לבד הרי שידע שריצה כזו משמעותה התרסקותה וקבורתה הסופית של מפלגת הציונות הדתית נקודה.

אילו נתונים הם אמורים לקחת בחשבון במו"מ הצפוי עם האיחוד הלאומי?

בבית היהודי צריכים להבין כי הפעם היא מגיעים מנקודת חולשה גדולה מאד למו"מ מול האיחוד הלאומי .

1. שכן בנוסף למה שנכתב לעיל צריך לזכור שבאותו הפיצול לפני כעשור קיבלה האיחוד הלאומי שרצה עם עוצמה לישראל (בשמו דאז ארץ ישראל שלנו ) השיגה 4 מנדטים ו 34 אחוז שהיו מספיקים לה לעבור לבדה גם לפי אחוז החסימה הנוכחי .

2. בנוסף לנתונים הקודמים הרי שצריך לזכור דבר נוסף. מצביעי הבית היהודי הקלאסיים אלו השייכים למפד"ל הישנה הולכים ומתמעטים, ראשית כתוצאה מכך שמדובר באוכלוסייה מבוגרת ברובה. ושנית חלקם עבר תהליך של ״כפירה״ בסקטוריאליות וברצון להשתלב במפלגות גדולות וכלליות .

לעומת זאת אצל האיחוד הלאומי הסיפור שונה בתכלית הוא מתבסס ברובו על ההתיישבות ביש"ע שם האוכלוסייה צעירה וקצב הגידול שלה מהגבוהים בארץ .

בנוסף לא תהיה להם בעיה של ממש להתחבר לעוצמה לישראל ואולי אף לאלי ישי  (שעוד בלי החיבור עם האיחוד הלאומי כמעט ועברו לבדם).

בניגוד לכך הבית היהודי תתקשה מאד בחיבורים מעין אלו הכוללים הליכה עם המגזר החרדי הספרדי והימין הקשה. את כל הנ"ל צריכה הנהגת הבית היהודי לקחת בחשבון.

ההכרעה לא רק נוגעת לטווח קצר אלא בעלת השלכות לעתיד

אמנם בבית היהודי כועסים על בנט ושקד בגלל העיתו . אבל האמת היא שהשאלה היא לא שאלת עיתוי אלא שאלת מהות. בנט ושקד רצו לפתוח את המפלגה לקהלים אחרים לא רק דתיים.

בבית היהודי נתנו להם מנדט מוגבל שאמר כן רק לסוג מסוים מאד של חילונים.

פרשת אוחנה הבהירה את הגבולות גזרה של פתיחת השורות במפלגה.

ולכן ההכרעה של הבית היהודי צריכה להיות הכרעה מהותית מתוך הסתכלות למציאות בעיניים ומתוך הבנה שתם זמנה של מפלגת סקטור צרה.

ייתכן שאם הבית היהודי של לפני 4 שנים היו מאפשרים לבנט לצרף את אוחנה הם היו יכולים להיות החלק הארי והמוביל של מפלגה רחבה שפותחת את שעריה גם לקהלים אחרים אך עודף האליטיסטיות של אז מותיר לה היום למעשה בחירה אחת עם שתי אפשרויות ראליות והיא למי להצטרף?

האפשרות הראשונה: להצטרף כחטיבה עצמאית במפלגה גדולה יותר ולא סקטוריאלית ולסכם איתם על מספר מקומות ביחס כלשהו. זה יכול להיות בליכוד או אפילו בימין החדש.

וכל זאת מתוך הבנה שאין להם מנדט להצר את צעדי בנט ושקד בפתיחת השורות לקהלים אחרים.

האפשרות השנייה: להצטרף כשותפה למפלגת האיחוד הלאומי ויתר מפלגות הימין הקיצוני והחרדי. אך גם בשותפות זו הבכורה לא תהיה בידם (בוודאי לא כרגע ). ועל הבית היהודי להכיר בכך.

מכיוון שאפשרות זו בעת הזו היא יותר ריאלית ראוי להציע לבית היהודי להפסיק לעסוק כרגע בשאלת היו"ר שכן ממילא הבכורה במסגרת רחבה שכזו לא תהיה שלהם.

מוטל עליהם לדאוג לנציגים טובים, ערכיים ונאמנים שידעו להציג נכונה את קולם כחטיבה במפלגה רחבה וכן כאלו שידעו עם כל ניסיונם לערוך ניתוח עומק ליום של אחרי הבחירות בשאלות הפוליטיות האסטרטגיות בציונות הדתית לאן מועדות פניהם.

האם להישאר במפלגת סקטור או לנסות להנהיג באופן כזה או אחר

לאור זאת נדמה לי כי הבית היהודי צריכה להשאיר בראשה את שני נציגיה כיום

הרב אלי בן דהן ומוטי יוגב ולהיעזר בניסיונו הרב מאד של הח"כ הפורש ניסן סלומיאנסקי בכל הנוגע לשאלות המחר.

נכון לעכשיו – זה לא הזמן להצנחת כוכבים אלו ואחרים.

הבית היהודי צריכה להכיר את מקומה, לנסות למקסם את כוחה בכך שהיא תכניס לכנסת הקרובה את שני החברים המצוינים שלה בן דהן ויוגב  שישמרו על האינטרסים הסקטוריאליים הנוכחיים וינסו לדאוג לשאלות המחר.

אני מקווה שבבית היהודי אכן יתעשתו מתוך הכרת מצבם עתה על מנת שהמפעל המפואר הזה יימשך גם בעתיד .

אהרון שנפלד הוא חשבונאי ,יועץ עסקי ויועץ מס עצמאי  מייסד המכון לחשיבה פוליטית