האם מותר להקים ישובים בלי אישור?

  (צילום: דוברות מטה בנימין; תמונה קטנה: יוסי זמיר/ פלאש90))

האם מותר להקים ישובים על גבעות או מקומות שונים בארץ, כאשר אין אישור ממשלתי על כך?

הנושא מתחלק לשלושה חלקים.

א. אסור לעבור על החוק.  יש לממשלת ישראל ולכנסת סמכות לקבוע סדרים במדינה, הן מדין מלך, שלכנסת יש חלק מסמכויות המלך, כדברי מרן הרב קוק בשו"ת משפט כהן, הן מדין טובי העיר שנבחרו ויש להם סמכות לגבי ענייני העיר, ומה לי טובי העיר ומה לי טובי המדינה, הן מדין דינא דמלכותא דינא, שנוהג גם בארץ ישראל לפי רוב הראשונים.  גם הסברא הפשוטה מחייבת, שחייב להיות סדר, ולא כל אחד את הטוב בעיניו יעשה, אם לא כן, תהיה כאן אנדרלמוסיה, שכולם יסבלו ממנה. חוק זה חוק.

ב. אלא שחוק זה אינו חוקי. אי אפשר למנוע מיהודים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. אדרבה הממשלה היא שצריכה ליזום, ואם אינה יוזמת זה חטא . וקל וחומר, אם אנשים פרטיים יוזמים, אסור להפריע להם.  כמובן, אם זה סותר תוכניות בניה, כגון שצריך לעבור פה כביש, או רוצים לבנות בריכת שחיה או בית ספר, ודאי חייב האדם הפרטי לכבד חוק זה.

אך בנידון שלנו, מה הסיבה שמונעים? בטיעון שכאילו אלו אדמות ערביות. הרי זה שקר וכזב. כיצד פתאום חלקי ארץ ישראל נעשו ערבים? דוד ושלמה לא היו ערבים. יהודה המכבי לא נתן להם את השטחים האלה ולא בר כוכבא. אלא הרומאים כבשו, ואחר כך באו עוד כובשים, וארצנו עברה מיד ליד, עד שהגיעה לתורכים, ומהם לבריטים, והם יצרו מדינה שקראו לה ירדן ונתנו אותה לערבים.

הרי כל אדם ישר מבין שיש כאן שרשרת של גנבים. ומה שיש ערבים שיושבים פה כמה עשרות שנים, אין זה מקנה להם בעלות, אדרבה עליהם לשלם שכירות על כל השנים האלה. זאת ועוד, גם אם זו בעלות שקרית ומזוייפת, בפועל בעולם לא גירשו מתיישבי הגבעות שום ערבי מביתו, אלא נהגו לפנים משורת הדין, כתשובתו של מרן הרב קוק לקק"ל (מאמרי הראיה 252), אלו מדובר בשטחים בבעלות ירדנית כללית,שמלך ירדן העניק במתנה לנתיניו. אך כאמור האמת היא שכולם גנבים: התורכים, הבריטים והירדנים.

אם כן, יש כאן התנגשות בין החוק הישראלי לבין התורה והאמת. לכן החוק הישראלי בטל ומבוטל. זה מזכיר טענת הנציב העליון הבריטי למרן הרב קוק בכך שהוא תומך בעליה בלתי חוקית. השיב לו מרן הרב: כאשר יש סתירה בין חוק לאומי לבין חוק בינלאומי, החוק הבינלאומי גובר. שאל הנציב: איני מכיר חוק בינלאומי המתיר עליה לארץ? השיב מרן הרב: התנ"ך.

ג. יחד עם זה, אסור להתעמת עם כוחות הבטחון, לא צבא, לא משמר הגבול, לא משטרה, לא שב"כ, לא מוסד. בכלל, אסור להתעמת עם אף יהודי. זו שנאת חינם ועל זה היה חורבן. אלא כל מה שמבקשים כוחות הבטחון, יש לבצע, באהבה ואחווה ושלום ורעות. לא להתנגד, ואף לא להעליב. גם להעליב יהודי, זה חמור מאוד. קל וחומר חייל או שוטר. אלא הכל מתוך ידידות. אלה אינם שוטרים תורכים או חיילים בריטים. אלא עם ישראל. ואהבת לרעך כמוך.