כחודש לאחר פיגוע הירי ביישוב עפרה בו נפצעו עמיחי ושירה איש- רן ובנם התינוק עמיעד ישראל נפטר שלושה ימים לאחר שיולד בלידת חירום, מספרים השניים, על הרגע בו גילו שירו בהם, על המלחמה על התינוק שלא שרד ועל החיים שמחכים להם.
בראיון לטל אריאל אמיר, במוסף "שישבת" של 'ישראל היום' מספרים השניים על הציפיה להיריון: "ממש חיכינו לזה. חששתי שיהיו לה מצבי רוח, שהיא תשלח אותי באמצע הלילה לקנות לה גלידה וכל מיני דברים כאלה. אבל חוץ מהבחילות, שנמשכו עד החודש הרביעי, היא הייתה ממש רגועה. כשהיה לה קשה, הכנתי לה אוכל ודאגתי שיהיה לה נוח".
עמיחי סיפר כי "היה חשוב לי להיות מעורב בהיריון. לא פספסתי שום בדיקה או אולטרה־סאונד והתרגשתי מכל התקדמות. ידענו שיש לנו בן, אבל לא גילינו לאף אחד. חשבנו על שמות. השם עמיעד ישראל לא היה ביניהם".
שירה עצמה נזכרת בתקופת ההריון: "זו הייתה תקופה מאושרת מאוד, נהניתי להיות בהיריון. אין אושר גדול יותר מחיים שגדלים בתוכך".
ואז הגיע יום ראשון הארור נר אחרון של חנוכה, אותו חגגו בני הזוג בבית הוריו של עמיחי: "השבת הייתה מדהימה" מספר עמיחי. "הדלקנו נרות ושיחקנו בסביבונים עם שני האחיינים שלי, בני שנתיים ו־4. הסתכלתי על הילדים וחשבתי שבזמן הזה, בשנה הבאה, נשב אנחנו עם הבן שלנו באותה סיטואציה".
שירה עצמה סיפרה על ההתלבטות הגורלית: "התלבטנו אם להישאר בירושלים עד יום שני, אבל רציתי לחזור הביתה לקראת הערב, כי קבעתי ללילה תור לקוסמטיקאית. עכשיו זה נשמע כמו שטויות, אבל באותן שעות זה מה שהטריד אותי. כיוון שאין לנו רכב, ההורים של עמיחי הקפיצו אותנו למחסום חיזמה, ובסביבות 20:45 לקחנו טרמפ לצומת עפרה. משם תיכנַנו לקחת אוטובוס או טרמפ לאלון מורה, מה שיבוא קודם".
למרות הקושי והאובדן, שירה מתעקשת לתאר את מה שקרה להם כנס: "קרו לנו המון ניסים בפיגוע הזה. העובדה שהכדור לא המשיך לחלל הבטן ולא פגע בכבד, בקיבה או ברחם זה הנס הראשון. נס נוסף הוא הפגיעה של עמיחי, שהייתה יכולה להיות קשה יותר. אפילו הפראמדיקים שהיו במקרה ליד הצומת זה נס. ניצלתי גם בזכות הבן שלי".
שירה ממשיכה ומספרת: "איבדתי כמעט חמישה ליטרים של דם, שזו הכמות הממוצעת שנמצאת בגוף של כל אישה, אבל בהיריון כמות הדם גבוהה יותר בגלל העובר. הרופאים אמרו לי שהילד פשוט שילם בחייו כדי שאני אחיה. כשגוף האדם נכנס למצב של שוק, הוא מרכז את המאמצים בלב ובמוח ומפסיק להזרים דם למקומות שאותם הוא רואה כפחות חשובים. זו הסיבה שלא הגיע מספיק חמצן לתינוק. במקום שאני אגן עליו כאמא, הוא למעשה הגן עליי".
שירה מספרת כי לעיתים עולה בה ובעמיחי התהייה למה זה קרה דווקא להם: "לפעמים אני תוהה למה האסון קרה דווקא לי ולעמיחי. זו שאלה כואבת, שלעולם לא תחזק אותנו, אלא להפך. לפי האמונה שלנו, שום דבר לא קורה לחינם, מהשמים בחרו בנו. זה קשה, אבל אולי ידעו שאנחנו חזקים. עמיעד ישראל הגיע לעולם לשלושה ימים, וסיים את התפקיד שלו כאן. הוא הרוג מלכות, שנרצח על רקע יהדותו. הנשמה שלו גדולה, והוא איחד את עם ישראל".
עמיחי אמר כי "היינו מוותרים על הכל כדי שעמיעד ישראל יישאר בחיים ונוכל לגדל אותו. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר שהוא יהיה כאן איתנו. אנחנו לא מבינים למה זה קרה, וכאן נכנסת האמונה. אם שרדנו, סימן שעדיין יש לנו מה לעשות בעולם הזה. לא ניתן לאף מחבל לשבור אותנו. אנחנו צריכים להודות על הטוב ועל הניסים שקרו לנו, כי התוצאה הייתה יכולה להיות גרועה בהרבה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
