השבוע הועלתה הצעת חוק שמטרתה להחמיר בבדיקות הנערכות לבנות המצהירות על "דתיותן" כדי לזכות בפטור מגיוס לצבא.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם המחייבת בחוק גיוס נשים. על פי נתונים ממחקרים שפורסמו בעשור האחרון, בנות מהוות כ-30% מהמתגייסים. המהפיכה הפמיניסטית בדור האחרון פתחה את השירות הקרבי בפני נשים, כ-3% מהמגוייסות אכן משרתות בשירות קרבי.
הדיון המתנהל היום סביב הרמאות בנושא ההצהרה של בנות על "דתיותן" צריכה להביא את ראשי הציבוריות לחשיבה מעמיקה: לא לשאול כיצד עוצרים את מערך המחילות התת קרקעיות בדרך לפטור מגיוס, אלא לבדוק האם עדיין יש צורך באותה מציאות עקומה היוצרת את חפירת המחילות?
במלים אחרות: במקום לחפש את הדרך לצוד את הרמאיות, צאו וחישבו מחדש – האם באמת יש צורך במערך גיוס חובה לבנות?
לא צריך בנות בצה"ל
הטענות רבות: משחר המאבק נגד גיוס בנות עמדו רבנים בחזית וטענו שיש סיכוי רב מדי לפגיעה חמורה בצניעות הבנות. הטענה הוגחכה, והושמה ללעג. כשמעמתים את המציאות עם הטענה ה"חשוכה", מסתבר שנתונים מ-2009 מצביעים על 445 אירועי הטרדה מינית שדווחו למצ"ח, וכשמקביל עולה כי 53% מהחיילות שהוטרדו מינית בחרו שלא להתלונן למצ"ח.
זכור לי כי הרמטכ"ל הלא-פוליטקלי-קורקט, רפול ז"ל, נאם בפני תלמידים בימי טרום פייסבוק ומכשירי הקלטה קטנים, אי שם בשנות השמונים המוקדמות, שאין צורך בנשים בצה"ל.
רפול, שהאמת היתה נר לרגליו, לא פחד לומר שנשים מיותרות בצבא: שאפשר למלא את תפקידיהן על ידי אזרחיות, ושרבות מדי רק נמצאות שם כדי לשרת גברים, על כל המשתמע מכך. כבר אז הוא הצהיר שדוקטרינת השוויון בין המינים השלטת היא שכופה את המשך החשיבה שישראל צריכה לגייס נשים לשירות חובה.
היום, רמטכ"ל שידבר כך – ייצלב בתקשורת הישראלית העדרית, המדירה את החשיבה הפתוחה והחופשית מבמותיה.
צעירות רבות מדי נפגעות במהלך השירות הצבאי. המספרים שפורסמו על פציעות של חיילות בשירות קרבי גבוהים, את ההשלכות על יכולת ההולדה של נשים צעירות אלו –נוכל לבחון רק בעוד דור. ההטרדות ומעשי האונס משאירות צלקות בנפשן של לפחות 1,000 צעירות מגוייסות בשנה (!).
האם לא הגיע הזמן לומר – די לכפיה?
האם ישראל בשלה לערוך מהפך חשיבתי, ולצאת מהמסגרת התודעתית שנכפתה על השיח הציבורי על ידי הפמיניזם הרדיקלי השמאלני שחדר, בלי משים, לשיח מיינסטרים ? האם לא הגיע הזמן להפסיק לכפות גיוס, ולאפשר לנשים להחליט עבור עצמן מה הן רוצות לעשות בחייהן לאחר גיל 18?
בנות הגדלות בתרבות שאינה מעודדת יציאה לצבא לא תרגשנה שהן צריכות לשקר , ולא תאלצנה לעמוד במעמד הלא נעים של "הצהרת דתיות", ומשטרת צה"ל לא תעסוק בבילוש שבתי ובמדידת מחשופים של מצהירות.
הצבא אינו סובל מחוסר בכח אחד – ההיפך הוא הנכון.
הגיע הזמן להכיר בכך שגיוס חובה היא כפיה תרבותית-השקפתית, שאין בו צורך אמיתי. די לנו שהמצב הביטחוני מחייב גיוס גברים להילחם על הבית. הגיע הזמן שמדינת ישראל תאמץ גישה נאורה של גיוס בנות רק בהתנדבות, הן לצבא והן לשירות לאומי.
