טור דעה: מי אתם הסרוגים שלא צמים

חיפשתי וטרם מצאתי את הפסק שהוזכר

תפילין רבינו תם - לכולי עלמא, חסידות בשר חלק - תלוי בהלכה המקובלת לפי עדה טילטול בשבת - איסור (במקום שאין עירוב) ללכת בלי ציצית - אם אינו לובש בגד החייב, אינו עובר על איסור תורה. הגבול מאד ברור: ההלכה. להלכה יש מינימום, גם אם המינימום הזה לפעמים שונה בין אשכנזים למזרחים לתימנים, הוא קיים. מי שלוקח הלכה ברורה שמקורה עוד בדברי הנביאים ומזלזל בה - צריך עיון...

מי שזה מפריע לו במשלח ידו . אין לצום. לא על דעת כן קיבלו עליהם. וכל צומות זמנינו רצו מתענים רצו אין מתענים. אנחנו בהגדרה הילכתית של רצו צמים. ולא קיבלו על עצמם צום על דעת פגיעה בעבודה. מי שפוסק הלכה לפי ר' משה פיינשטיין, למה להשמיצו ??? כמובן שיום כיפור המדד הוא אחר לחלוטין. סכנת נפשות, או ספק סכנת נפשות שאז אין לצום, ואם אפשרי אז לשיעורים. אך שאר הצומות [כולל ט' אב] זו דעת הרב פיינשטיין.

לכל ציוני דתי ידוע שזה איסור.

ומה עם דתי שלא מניח תפילין של רבינו תם? או דתי שלא אוכל רק בשר חלק? או דתי שמטלטל את מפתח הבית בשבת? איפה עובר הגבול?

וגדולי דורו כהגריש אלישיב הסכימו איתו. רפואת נשים היה 1 הצדדים החזקים שלו.

למה להמציא דברים לא נכונים

טוב, אז התגובה שלך באמת טפשית. חזל הם שקיבעו יום לחשבון נפש ולתשובה - שזה העיקר ואכן כפי שאמרת, אבל הם גם אלה שקבעו שזה צריך להיות במקביל לצום, לזמן שבו הגוף נאנח. חזל הם שהגדירו שהימנעות מאכילה ושתייה ומחשבות עומק הם דבר משותף. גם בתקופתם אנשים עבדו ולא היו רק בבית מדרש, התנאים והאמוראים היו בעלי מלאכה וידעו מה זה לעבוד ולצום גם יחד.

נכון שהנביא תוקף את מי שצם ולא מבין את משמעות הצום אבל אין זה משנה את ההלכה הבסיסית. יום כיפור - עדיף לצום ולהישאר בבית מאשר ללכת לבית כנסת לתפילה מרגשת ומעוררת. הנביא דיבר על צום העשירי (שבעתיד יתהפך, ואנחנו בדרך, אבל עדיין לא שם ומי שחושב שאנחנו שם, כופר בהבטחת הנביאים להרבה יותר ממה שיש היום). ההלכה קובעת שצריך לצום ו-ב-נ-ו-ס-ף את משמעות התשובה. הצום מעורר את התשובה אבל עדיין חובה.

בסד יש הרבה מה להבין... הצומות, הם אפילו לא בגדר תקנת חזל (המחייבת, כמובן) אלא בגדר תקנת נביאים (שזה עוד יותר מחייב). הצומות מופיעים בשוע ומחוייבים לפי ההלכה. אין פה דיון בכלל. עכשיו פרטני: יום כיפור – מן התורה. שמח שאנחנו מסכימים על זה. 4 צומות מימי הנביאים על החורבן. כולם קשורים לחורבן ועד שהחורבן לא מתוקן בגאולה שלימה שזה כולל בניין בית המקדש, יש לצום אותם. י' בטבת – תחילת המצור. הצום הוא לא על האירוע עצמו דוקא אלא על האדישות של העם וההתעלמות מזעקת הנביאים. הכתובת הייתה על הקיר ואנחנו בחרנו להתעלם. להתעלם מן המציאות שלנו שהיא לא שלימה. זה קיים גם היום. לפי ההלכה, אם י בטבת חל בשבת – צמים בשבת! ההלכה הזו קיימת רק על י בטבת ויום כיפור (ותענית חלום אם האדם ממש לחוץ). זו רמת החומרה של הצום! יז בתמוז – יום הובקעה העיר בבית שני. יש מחלוקת בגמרא אם זה היה גם היום בו הובקעה העיר בבית ראשון (ומה שכתוב זה שיבוב בעקבות המצב) או שאכן העיר הובקעה ב-ט תמוז ככתוב, אבל בגלל שהנביא דיבר על צום הרביעי בלי לציין יום ספציפי, איחדו את שני הימים לצום אחד שהרי זה אותו חודש. ט' באב – יום תחילת חורבן הבית (רוב החורבן היה ב-י באב). אין בית מקדש – צמים. כבר התבטא אדמור חסידי אחד (כמדומני שרבי מנחם מנדל מקוצק) שאם היתה לו את היכולת הוא היה מבטל את כל הצומות מלבד יום כיפור – כי מי צריך לאכול? – ותשעה באב – כי מי יכול לאכול?. שורשי הצום עוד בימי המרגלים... מעניין שכאשר בנו בפועל את בית המקדש השני, לא היה כזה ברור להם שלא צריך לצום ואפילו לא עשו מזה דיון הלכתי בבית הדין הגדול (הסנהדרין) שבימיהם. זו הייתה שאלה כל כך כבידת משקל שפנו לנביא, שהחזיר להם בשאלה רטורית בסגנון לא אני הצם אלא אתם, אבל תסתכלו על מצב החברה... ויש דעות שאכן צמו בתשעה באב בימי בית שני! אין לנו בית מקדש, והוא אפילו לא בתהליכי בנייה, וגם אם היה, אין לנו נביא לשאול אותו כמו שעשו כאשר בנו בפועל את בית המקדש... מצב החברה זועק לשימור הצום. צום גדליה – נתחיל בשמו הרשמי: צום השביעי. ובניגוד לדעה רווחת ומוטעית באופן גס, אין שום קשר בין הצום לבין רצח פוליטי. הצום לא נקבע בגלל שזה היה הרצח הפוליטי הראשון, וכל מי שטוען זאת, מדבר שטויות ומעיד על הבורות שלו. מצטער על הביטויים החריפים אבל הדיעה הזו כל כך נפוצה ומטעה שזה מחרפן אותי. למה זה לא נכון? משתי סיבות: זה לא סיבת הצום, זה לא היה הרצח הפוליטי הראשון בעם ישראל. סיבת הצום, בגלל שזה חלק מהחורבן. אם עשרה בטבת זה הפתיחה, צום גדליה זה הסיום. הביטוי שמופיע במקורות זה כבתה הגחלת. אחרי שיא החורבן (חורבן הבית, גלות ירושלים וביטול ממלכת יהודה) נשארה שארית הפליטה שחיו תחת אוטונומיה יהודית שמלך בבל השאיר בפיקוח גדליה. זאת אומרת, הגלות לא היתה מוחלטת, ולא היה אובדן עצמאות מוחלט. עם רצח גדליה (שהוזמן על ידי מלך בני עמון) איבדנו את המעט שנותר: שארית הפליטה גלתה למצרים (אגב, לא מדובר ברצח גדליה אלא בטבח ישמעאל, שהרי המון נטבחו באירוע עצמו וגם אחרי, על ידי ישמעאל בן נתניה וחבורתו) ואיבדנו את מעט העצמאות שנותרה לנו. לכן הקשר הישיר לשאר הצומות, וזו הסיבה: אחרי החורבן הנושא בימי בית ראשון נשארה גחלת. הגחלת הזו כבתה והחורבן הושלם סופית ועל זה הצום. רציחות פוליטיות לא היו דבר חדש בישראל. השושלות של ממלכת ישראל לא הוחלפו בצורה דמוקרטית, ומי שטרח לקרוא תנך מכיר זאת היטב ויודע שגם ממלכת יהודה לא הייתה חפה מהן. עוד לפני כן דוד המלך דאג להוציא להורג אנשים שהיו מעורבים ברציחות פוליטיות: בין אם זה מתנקשי איש בשת, ובין אם זו הצוואה לשלמה המלך לטפל ביואב בן צרויה ששם דמי מלחמה בדמי שלום פעמיים, בדיוק בגלל שאלו היו רציחות פוליטיות (לכאורה, לטובתו) והוא רצה להבהיר שתמיכה כזו לא מקובלת עליו. למיטב הבנתי, אם אתה מחפש את הרצח הפוליטי הראשון בישראל עליך להקדים לתקופת השופטים, כשאבימלך רצח את אחיו (יותם נשאר ונשא את משלו הידוע) כדי שלא תהיה לו תחרות. לכן ממילא יוצא שההשוואה לרבין אינה רלוונטית. רציחות פוליטיות היו לפני גדליה ואחרי, ורצח גדליה אפילו לא היה אירוע פנימי כי למרות שמדובר ברוצח יהודי, זה אורגן על ידי גורם חיצוני – מלך עמון. תענית אסתר – זה סיפור אחר, זה לא חלק מצומות החורבן ולא מוזכר ברשימת הצומות של הנביא. עם זאת, מקורו בתנך עוד לפני חזל, וזה נותן לו מעמד אחר. אגב, תענית אסתר המקורי היה כנראה בזמן הפסח. למה צמים ביג אדר? יש הטוענים שרצו לעשות זכר לתענית שלושה ימים של אסתר והסמיכו את זה לפורים, ויש הטוענים שאכן מדובר בצום של יג אדר כי אנו חוגגים את העובדה שניצלנו, אבל הגזירה עצמה היתה ליג וביג יהודים נלחמו (להיקהל ולעמוד על נפשם) וביום יהודים נלחמים, זה יום צום (עיין סיפור פילגש בגבעה וכן קרבות המכבים). אגב, למה חוגגים לא ביד אלא בטו בערים המוקפות? כי בשושן המלחמה נמשכה גם ליד. תענית בכורות – צום חובה שבו מעגלים פינות באופן רשמי. בכל זאת זה לא מהתנך (אני כבכור יצא לי לצום צום זה כמה פעמים כשלא היה לי מניין וסיום מסכת...). האבל על תלמידי רבי עקיבא – צריך להבין שמנהגי האבל בימי הספירה יש להם כמה שכבות, תחילתן בתלמידי רבי עקיבא אבל זה ממשיך עם מסעות הצלב. כמו כן, יש הסכמה די ברורה שכאשר מדברים על תלמידי רבי עקיבא מתכוונים למרד בר כוכבא, רק שמסיבות מובנות, אי אפשר לדבר על זה במפורש... מרד בר כוכבא היה מבחינה מסוימת הצום גדליה של חורבן בית שני. המרד הגדול הוביל לחורבן ירושלים והבית, אבל לא לחורבן העם. את העצמאות המלאה איבדו כמה עשרות שנים לפני כן, ממילא. הסיפור של מרד בר כוכבא היה כל כך קיצוני וגדול, שיש אומרים שהוא למעשה אמור להיות המרד הגדול. ההשלכות שלו היו הרות אסון: חורבן יהודה וחורבן העם (ואיבוד העצמאות קצרת הזמן של ממלכת בר כוכבא). הגלות אמנם מתחילה עם חורבן הבית (כי בית המקדש זה המרכז ולפיו הכל נקבע) אבל צריך לזכור שהיישוב היהודי, כיישוב, שרד את המרד הגדול – אבל לא את מרד בר כוכבא. לא תהית איך היה מעבר חד מכרם ביבנה שבדרום לגליל שבצפון מבחינת המרכז? ולמה המרכז פתאום עובר לבבל למרות שהנשיאות המשיכה כמה דורות לאחר חתימת המשנה? בעקבות התוצאות של מרד בר כוכבא, שהוביל כמעט למחיקת העם היהודי (עע שינוי שם מחוז יהודה למחוז פלשתינה בעקבות המרד) החכמים החליטו שיש לגנוז את הלאומיות היהודית עד בא הזמן המתאים. אז צריך לזכור שהחורבן (בית שני, מרד בר כוכבא) הם הגורם ואילו הגלות (כולל מסעות הצלב, כולל גירושים, כולל הפוגרומים, כולל השואה) הם התוצאה. כמו כן, שים לב שהאבל הנהוג הוא לא על מות תלמידי רבי עקיבא (ובכך איבוד עתיד העם, אלמלי החמישה שנשתיירו) אלא על מה שהוביל לכך והסיבה הרשמית (לא ההיסטורית) המופיעה במקורות היא שלא נהגו כבוד זה בזה. הצום הוא אף פעם לא על אירועי העבר אלא על לקחי ההווה (עיין רמבם) ולכן ממילא ההשוואה לשואה לא רלוונטית. זה מעבר לסיבה שיש לנו מספיק צומות גם ככה, והיום אין סמכות לקבוע צום נוסף, וכן שתקנות כאלה, כגון צומות, אינן רלוונטיות לדור שלנו ולכן מה שחובה – חובה, אבל על אירועים חדשים צריך לתקן תקנות המתאימות לדור. אגב, יש המון תקנות על חורבן הבית שהן במשך כל השנה ולא רק חודש ימים. אם אתה מתעקש, אז אדרבה – אני אפנה אותך לצום שאולי אינך מכיר אבל הוא מופיע בהלכה, ויש לו אפילו סליחות מיוחדות. כ' סיוון. מקורו במסעות הצלב (קצת לפני) ואחרי שהוא נעלם הוא חודש אחרי פרעות תח ותט שהיו פוגרום איום ונורא, כמעט ומחק את יהדות מזרח אירופה וגרר מנהגי אבל של שלוש שנים! פשוט אנחנו רחוקים מזה (וקרובים לשואה) אז זה לא מדובר כל כך, אבל האסון היה כל כך גדול, שהיו בטוחים שזה חבלי משיח וזה הניח את היסודות למשיחות השקר המשמעותית ביותר בעם היהודי מאז בר כוכבא, של שבתאי צבי שרי. כמדומני שהיה ניסיון לחדש את הצום הזה על ידי רבני הונגריה בשביל השואה עצמה. מנחם בגין זל רצה לייחד את יום השואה לט' באב. טוב עשתה הרבנות הראשית שקבעה את י' בטבת כיום השואה והקדיש הכללי (הקביעה של הכנסת הייתה לאחר מכן, ולדעתי יותר בעייתית, ואכמל). להבנתי, חלק מהקביעה נבעה מהאמירה הבאה: מחברים את סוף הגלות לנקודת ההתחלה, וכך יש אמירה חדה מאד: אנחנו עם הגלות סיימנו! צומות שאינם חובה אבל מופיעים במקורות שאפילו קדומים למשנה יש הרבה. לדוגמא, ח' בטבת (תרגום השבעים) ט' בטבת (לא נודע מה אירע בו....), ה' בשבט (יום שמתו זקנים שחיו לאחר יהושוע), כג בשבט (מלחמת האחים בעקבות פילגש בגבעה) ז אדר (יום פטירת משה רבינו), א ניסן (יום בו מתו בני אהרון) י בניסן (יום פטירת מרים הנביאה), כו ניסן (יום מותו של יהושוע בן נון), א אב (יום פטירת אהרון הכהן) ועוד הרבה. תוכל למצוא את הרשימה במגילת תענית. אגב, זה נכון שמגילת תענית בטלה, אבל מגילת תענית היא בעיקר ימים שבהם אסור לצום, וזו רשימה של ימים טובים שבטלו עם החורבן מלבד חנוכה ופורים. זה נכון שבימי רבי יהודה הנשיא הוא רצה לבטל את התעניות (לא יודע אם גם ט באב) אבל העובדה היא שאפילו רבי יהודה הנשיא עם בית דינו לא עשו זאת. מה שקרה זה שתשעה באב נשאר צום לכל דבר ועניין ושאר הצומות עברו לגרסה המצומצמת של איסור אכילה ושתייה בלבד, מעלות השחר בלבד. מאיפה לאנשים התעוזה לחשוב שהיום אפשר סתם ככה??? זה נכון שהיום אנחנו בונים את הבית השלישי אבל הוא לא בנוי (עדיין) והחברה לא בנויה (עדיין) ויש עוד הרבה הרבה הרבה להתקדם. עובדה היא שאפילו כאשר בנו את הבית, ביטול הצומות לא היה ברור מאליו, אפילו על ידי נביא. מסיבה פשוטה – הצומות לא נועדו לזכור את העבר אלא לתקן את ההווה. הנביאים הדגישו זאת והרמבם הבהיר זאת. וההווה שלנו טעון תיקון, והרבה. נראה לי, שמי שרוצה לבטל את הצומות (אפילו מסיבות של גאולה, או סתם מזלזל בהן) הוא כנראה לא מבין את עיקר הצום. אולי, דווקא בגלל שאנחנו בתהליך של בנייה גאולה, הצומות חשובים יותר מתמיד. יד כִּי כֹה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וְלֹא, נִחָמְתִּי. טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה: אַל-תִּירָאוּ. טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ--אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר, אַל-תֶּאֱהָבוּ: כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם-יְהוָה. יח וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. כ כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת: עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים, וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת. כא וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל-אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וּלְבַקֵּשׁ, אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת; אֵלְכָה, גַּם-אָנִי. כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת, אֶת-פְּנֵי יְהוָה. כג כֹּה-אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם--כִּי שָׁמַעְנוּ, אֱלֹהִים עִמָּכֶם.

פרס והשבכ הרגן אותו. ולמה בכלל להתאבל עליו? הרי הוא השאיר אחריו אשה וילדים. זה הרי בניין לא?...

מניקות אסור לצום גם ביום כיפור. ההלכה לא מכירה במטרנה. גם ביום כיפור אין היתר לסכן את התינוקים.

הצומות האלו מופיעים בהלכה כחובה גמורה, ומקורן בדברי הנביאים. צומות שבגדר מנהג: תעניות בהב, תעניות שובבים, ה' שבט, כג שבט, ט אדר, א ניסן, כו ניסן, כח אייר, א אב... עיין שוע תקפ

אכן לא צריך למנוע את מה שהצגת, אבל צריך לתת לזה ערך אמיתי, ולא יחס של בהמות שדה. אנחנו רוצים לשלוט על היצרים ועל התאוות הנמוכות, אתה כנראה בכלל לא שם לב שצריך לשלוט על זה.

אחד שחושב שבהינף יד הוא יכול לבטל צומות שהם תקנת נביאים ונפסקו להלכה, לא מבין שכל הצומות סביב חורבן הבית ולא רק ט באב, שרואים את הצרות מסביב ואת הבעיות החברתיות והביטחוניות וחושבים שזו סיבה למסיבה... על מה שיש, בהחלט יש לתת הלל והודאה ביום העצמאות ויום ירושלים. אבל הגישה הזו, של בגלל שזו אתחלתא דגאולה אפשר לחפף בהלכה הרבי מחבד יצא בשצף נגד המושג. פעם חשבתי שזה היה נחלת העבר (התופעה הזו שאנשים מחפפים בהלכה כי מותר באתחלתא דגאולה) עכשיו אני מבין שזו עדיין אידיאולוגיה... אני אומר הלל בברכה ביום העצמאות ויום ירושלים. אני רואה את ירושלים פורחת (אני גר שם) ואת היישוב פורח. אני רואה את עולם התורה ואת הצבא ואת יכולת העמידה שלנו. אני בהחלט מאמין באתחלתא דגאולה. אני חושב שמי שמחליט שזו מספיק כדי לבטל את הצומות כי אלו הבטחות הנביאים, כופר בטובתו של הקבה... הרי הקבה הבטיח הרבה יותר ואנו מחכים ומצפים ליום הזה, תוך הקפדה על קלה כחמורה, כל דברי הנביאים וכל דברי ההלכה!