אם את הולכת עם מכנסיים אז במה את דתית?
"אם אני לובשת מכנסיים וחולצה קצרה ועדיין מצהירה כי אני דתייה, מי יוכל לומר לי כי אני לא כזו, למעט הרב, אבל ידוע שבימינו הוא נחשב פרימיטיבי ולא מחובר למציאות. אני דתייה אך לפי הכללים שאני קובעת לביתי, מדובר בפרדוקס הלא כן?" שירה בן יעקב במבט ביקורתי מבפנים על החברה הדתית.

החיים יכולים להיות מבלבלים לפעמים. בילדותי בעיר קטנה ולא כל כך מגוונת, ידעתי לומר שדתייה היא בחורה עם חצאית עד אחרי הברך, כנ"ל שרוולים, ואם היא נשואה אז עם כיסוי ראש (ברור שמלא, לא ידעתי אז שאפשר אחרת).
כשהגעתי לגיל שמונה עשרה ועזבתי את הבית, וגם את העיירה והגעתי לעיר הגדולה, גיליתי שדתייה היא גם זאת עם המכנסיים הרחבות בנוסח הקיבוצי- שם זה נחשב לגיטימי ואפילו רצוי.
ההתגלות או ה-הארה הגדולה ביותר הייתה כשסיימתי את השירות ועברתי לאוניברסיטה במרכז הארץ. שם, כבר הבנתי שדתייה היא גם זו שלובשת ג'ינס צמוד, חולצות קצרות ואם היא נשואה אז היא מתהדרת בסרט המהווה סימן היכר לכך שהיא גם דתייה וגם נשואה, הפלא ופלא.
הסרט הוא במקרה הטוב, לעיתים דתייה ונשואה בעולם הגדול בכלל לא חובשת או קושרת כיסוי ראש.
הסקאלה הדתית
תארו לכם, סקאלה כל כך רחבה של "דתיות" וכל אחת מאיתנו היא כמו שנוהגים לומר בלעג "דתייה לפי דעתה", והכל מותר והכל כשר, כי מי יעז לסתור את ההגדרה של האדם את עצמו. אם אני לובשת מכנסיים וחולצה קצרה ועדיין מצהירה כי אני דתייה, מי יוכל לומר לי כי אני לא כזו, למעט הרב, אבל ידוע שבימינו הוא נחשב פרימיטיבי ולא מחובר למציאות.
הרי הדת צריכה להתאים את עצמה לימינו, כאשר בנות ישראל בימי הקיץ החמים לבושות במינימום האפשרי והדתיות לצידן לבושות במלא החומרה במכנס ג'ינס ארוך! וחולצה עם שרוול של חמישה סנטימטרים, הרי לצידן הבחורה הדתייה חסודה ושמורה לחלוטין, לא כך?!
האם לא גיוונו יותר מדי?
אני בכוונה מתמקדת בפונקציה של צניעות בלבוש ולא מתפרשת לשאר תחומים בהם פרצנו גדרות, פשוט כדי להבהיר את הנקודה. אז אף אחד לא שמני לשפוט מי נחשב דתי ומי לא, ובוודאי שגם אני נעה ונדה על הסקאלה הכל כך מאפשרת הזו, אך עדיין זיהוי הבעיה יכול להיות נקודת פתיחה טובה לפתרונה.
אני יכולה להעיד על עצמי כמה אני התבלבלתי כשהתוודעתי למבחר האפשרויות האינסופי, וברור לי כמה עוד יתבלבלו בעתיד או מבולבלים ממש כמוני כבר עכשיו.
לסיום, אסייג את עצמי ואומר שהמגוון המאפיין את הציבור הדתי לאומי דווקא יפה בעיניי ומאפשר להביא את עצמך לידי ביטוי בצורה חופשית יותר מאשר הלבוש הקפדני והמשעמם אצל אחינו החרדים.
לצד זאת לא ניתן להתעלם מהמוסר הכפול שהרשינו לעצמנו להשתמש בו בשנים האחרונות, ובטח שאי אפשר להתעלם מההלכה המפורשת ומקביעת הרבנים לגבי הלכות הצניעות. בעיני זה קצת כמו "נבל ברשות התורה"- כלומר אני דתייה אך לפי הכללים שאני קובעת לביתי, מדובר בפרדוקס הלא כן?
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו