בסוף השבוע האחרון קיימה תנועת נאמני תורה ועבודה את הכנס הרביעי בסדרת הכנסים "לאן הולכת ההלכה".

השנה עסק הכנס בנושא צדק חברתי ודן בהיבטים ההלכתיים של הנושאים השונים הנוגעים לצדק חברתי.

בכנס דיבר גם ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הרב יובל שרלו, שעסק בשאלה מה היא הדרך הראויה לפיה צריכה להתנהל התקשורת במדינה יהודית ודמוקרטית:

"הנושא של שמירת הלשון הרבה יותר חמור מנושאים אחרים שאנחנו נותנים עליהם את תודעתנו הדתית." פתח הרב שרלו, "לפי החפץ חיים ניתן להגיע למסקנה שאסור לקרוא עיתונים כי עיתון במהותו זה לשון הרע, וזו שאלה שעלינו לתת עליה את הדעת."

"עלינו להציב את הנושא בראש סדר היום היום כי אין משהו חשוב יותר לאדם מאשר שמו הטוב ואין משהו דרמטי יותר בהלכה מאשר איסור לשון הרע ולא תעמוד על דם רעך."

בשאלה של היחס בין ההלכה והתקשורת במציאות המודרנית של מדינת ישראל, אמר הרב כי   "הפסיקה במדינה מאמצת שני כללים בעיתיים: הראשון הוא זכות הציבור לדעת … מדינת ישראל הולכת עד כדי הפקרות כאשר מדובר על שמו הטוב של כל אחד מאיתנו."

"דבר שני הוא חופש הדיבור. ההלכה לא מדברת על חופש הדיבור אלא מדברת על דברים שאסור לדבר. נוצר עימות בין התפיסה העקרונית ההלכתית לבין ערכים מערביים שאימצה מדינת ישראל בצורה קיצונית."

לשון הרע עם אישור הלכתי

"ההלכה רוצה אחריות למדינת ישראל, אז מה ההצעה שלה?" שאל הרב אך סייג, כי גם אצל גורמים המקיימים את ההלכה העיתונות בעייתית בלשון המעטה.

"הבעיה של חברות בדרך כלל חרדיות היא שהם מצאו דרך אחרת ללשון הרע. אין עיתון מלבין פנים ומדבר לשון הרע יותר מיתד נאמן. זה פשוט לא יאומן כמה רפש יש שם. גם בדברים פנים חרדים שלא לדבר על דברים חיצוניים. אני קורא את הארץ, וביתד נאמן יש יותר לשון הרע."

בסיום דבריו הציע הרב שרלו שני עקרונות לתקנון אתיקה חדש של התקשורת במדינת ישראל: "צריך להבחין בין זכות הציבור לדעת החילוני לבין זכות הציבור לא לדעת של הציבור החרדי. אנחנו צריכים לקבוע קריטריון של חובת הציבור לדעת. באתיקה לא צריך ישר לרוץ לאכיפה אלא מה המנגינה המרכזית שלאורה אנחנו צריכים ללכת."

"העיקרון השני הוא התנאים של החפץ חיים שמציבים תנאים של יושרה בעיתונות. לעתים נעשים עוולות גדולות, למשל ביחס שבין הכותרת לבין גוף הידיעה. תקנון האתיקה יקבע שתהיה התאמה בין הכותרת לבין גוף הידיעה." סיכם הרב.