אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מדריך לשבו"ש המתחיל

לכבוד עונת החיפוש והמציאה של ישיבה/מכינה, מדריך מקוצר לבחירה הגורלית. לשמינסטים וגם להורים.

מדריך לשבו"ש המתחיל
  בשטייעגן (פלאש 90)

הדבר החשוב ביותר הוא להגדיר לעצמך מה אתה מחפש בישיבה/מכינה שאליה אתה מגיע. קיימים כיום מעל מאה מוסדות רלוונטיים ואין אפשרות לבדוק את כולם. אם לא תמקד את עצמך – אחת ההחלטות היותר משמעותיות של חייך תהיה לא יותר מאשר 'ירייה באפלה' וחבל. כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך ואת עולם הישיבות (נכון, הר"מ שלך!) שייתן לך לפחות כיוון כללי.
להגיע ליום-יומיים זה לא רציני, ככה קשה להתרשם ממקום; מצד שני להיות יותר משבוע זה לא ריאלי לשמיניסט. המצב האידיאלי זה לבוא לשבוע שלם (כולל שבת). כך תוכל להתרשם מחיי היום-יום בישיבה ולא רק מ'וואלה, יש כאן אווירה טובה בעונג שבת'.
חשוב לזכור שאתה בא לבחון בענווה אם המקום מתאים לך ולא להעמיד אותו למבחן ולהעביר ביקורת. בלי 'תפסנות' ובלי השוואות בבקשה!
המטרה של לימוד בישיבה/מכינה היא להיבנות בעבודת ד' ולא להעביר שנה בסבבה. הנגזרת היא שכדאי להתרכז בשבוע הזה בשאלה האם אני מתחבר ללימוד בישיבה, לרבנים, לאווירה, ולא רק האם המקום קרוב לבית של הדודה/למסלול ביהודייה/לקניון מלחה או כי 'קל כאן לעבור טסט' (כן, כן, תתפלאו, נשמעו כבר שיקולים הזויים מאלה).
על אותו משקל: לעיתים לא-נדירות קורה ששמיניסטים מחליטים על מקום לשנה הבאה בגלל החבר'ה. בלי לזלזל בשיקול הזה, חשוב לזכור שחברים זה דבר נרכש; לעומת זאת כיוון רוחני של ישיבה, צורת לימוד וחיבור לתלמידי חכמים – הם לב העניין. ברור שצריך אווירה חברתית נעימה רק ליזהר לא להפוך את הטפל לעיקר. אל תוותר על המקום שיכול לעצב אותך לכל החיים רק בגלל שמישהו התייחס אליך לא יפה בארוחת ערב (ובטח לא בגלל הפיצה שהייתה או לא הייתה בארוחת ערב).
אם אפשר, אל תגיע לבד לשבו"ש! זה יצור אצלך תחושה מדומה של בדידות וניכור – מה שכמובן לא משקף איך ייראו החיים שלך במקום אחרי שתיכנס אליו כתלמיד מן המניין; מצד שני לא להגיע קבוצה של עשרים חבר'ה ולפתוח שכונה בתוך הישיבה. חבר טוב, אחד או שניים, זה מספיק.
היה שותף עד כמה שאפשר בסדר היום בישיבה/מכינה: למד בסדרים את המסכת הנלמדת שם, שב בשיעור הכללי ונסה להבין, למד בחברותות עם התלמידים וכו'. להיות כל השבוע צמוד לחברים מהישיבה התיכונית ולדגור את החומר לבגרות זה ממש פספוס. העיקר זה לחוש האם אתה רואה את עצמך חי ולומד במקום הזה ביום-יום.
כל ישיבה/מכינה היא טובה אבל השאלה אם היא טובה בשבילך. אל תתפתה לבחור מקום בגלל שיקולי יוקרה ו'כל התותחים של השכבה הלכו לשם'. ובכלל, אל תסתמך על שם שיצא למקום (לטוב או לרע) – לימוד תורה מתייחד בכך ש'אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ' וזה אינדיבידואלי לחלוטין.
אל תיבהל מסדר היום בישיבות/מכינות: לימוד עצמי אינטנסיבי, הרבה גמרא, נשארים שבתות וכו'. רוב התלמידים שאתה רואה מולך היו לפני שנה-שנתיים בדיוק כמוך. זה ניתן, צריך רק לרצות! (אגב, רק שתדע: ברובם המוחלט של המקומות המדד לקבלה הוא לא ידע לימודי/אינטלקט אלא התרשמות ממבנה האישיות ומכוח הרצון).
מילה אחרונה: בחירת ישיבה/מכינה איננה רק בחירה במקום לימודים, זוהי למעשה בחירה כיצד יראה הצעד הראשון המשמעותי שלך בעבודת ד'; כיצד יראה השירות הצבאי שלך; כיצד יראה הבית שתקים בעז"ה; פעמים רבות זוהי בחירת מסלול לחיים! קח את זה ברצינות.
שיהיה בהצלחה!
תודה לרב גדי שלווין מישיבת הכותל על הסיוע בהכנת המאמר.

באדיבות תנועת מעייני הישועה

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו