אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לא לזנוח את האחר: על חינוך מיני בציבור הדתי

רשימת הספרים הפונים לנוער הדתי ודנים בסוגיות של מין ומיניות, ללא מבוכה, בכובד ראש ובשפה ברורה הולכת וגדלה.אחת התרומות המרכזיות לשיח בתקופה האחרונה מתגלמת בספרו של הרב אלי שיינפלד, "היצר הלב והאדם". דניאל להמן קרא את הספר וחזר עם תובנות על הנושא הטעון ביותר בחברה הדתית.

לא לזנוח את האחר: על חינוך מיני בציבור הדתי
  מה עם הקומה הבסיסית? כריכת הספר

הולכת וגדלה רשימת הספרים הפונים לנוער הדתי ודנים בסוגיות של מין ומיניות, ללא מבוכה, בכובד ראש ובשפה ברורה.

ברכה רבה טמונה במגמה זו. הספרים מבקשים לתעל את הסקרנות וההתענייניות הטבעית של בני הנוער בתחומים אלו לכיוונים קונסטרוקטיביים, להעניק חינוך מיני ערכי ומכובד, חינוך שאינו גולש למקורות מידע מנצלים או מזלזלים, הרווחים מדי בחברה הישראלית המודרנית.

צניעות יתר, הדחקת הדיון המיני, רק סוללות את דרכם של בני הנוער לאותם מקורות פרובלמטיים, לאותה תרבות שאינה מתייחסת למין באופן הולם. ממילא, נוצרות תופעות של מיניות וזוגיות לקויות: אנשים שאינם מכירים את גופם ואת יצריהם, שאינו יודעים להתמודד כראוי עם גופם ויצריהם של בני או בנות זוגם, אנשים שמקימים בתים וטרם בשלים לכך – ובהתאם, אנשים שמפרקים את בתיהם ומותירים נזק בל יתוקן אחריהם.

ימי השובבי"ם מוכרים בציבורים מסוימים כימים המסוגלים לתיקון פגמים בתחום המיני – ודאי וודאי, ימים המתאימים לניהול דיון רציני בנושא, קידום מגמת הפתיחות המבורכת.

אחת התרומות המרכזיות לשיח בתקופה האחרונה מתגלמת בספרו של הרב אלי שיינפלד, "היצר הלב והאדם" (ספריית בית אל, 2010). הספר מחולק לשלושה שערים, העוסקים בהגדרת המושג 'יצר', בסוגיות מעשיות הקשורות ליצר המין ולעצות להתמודדות עמו.

טמון בספר חומר מחשבתי רב, המהווה רקע חיוני לדיון בתחום – דוגמת הבירור היסודי למונח 'יצר', מהותו, יחס התורה אליו, טרם הצלילה לנבכי יצר המין וביטויו השונים.

ועם זאת, דומה כי הספר מפספס צדדים בסיסיים אחרים בדיון. דווקא משום שהספר פונה לבני הנוער, לרווקים, כמעט ואיננו נוגע בהיבטים החברתיים – האנושיים – של יצר המין. באופן מעט מתמיה, שותפו של הקורא לאורך הספר הינו הקב"ה – ולא בן או בת זוג. הנדבך הראשוני של האקט המיני, החיבור האינטימי בין שני בני אדם, תופס מקום משני לנדבך המטאפיזי, הרלגיוזי, שמסוגל להיבנות רק מעליו.

העלמת האחר מסוכנת. העיסוק במין מתמקד ב'אני', ביצרי. שותפי נהיה אובייקט. רצונותיו, תחושותיו אינם זוכים להתחשבות. האחר רק משרת אותי, רק מספק את צרכיי המיניים-נהנתניים. ולא מן הנמנע, כי יחסי הנצלני התיאורטי כלפי זולתי יהפוך במהרה ליחסי המעשי, לפגיעה אנושה באחר, במערכת היחסים שבינינו. כפי שמיטיב לתאר הרי"ד סולוביצ'יק:

אל לנו לשכוח כי פעילות מינית כזו כרוכה בתשוקה השטנית לכוח. אני נהנה ממה שמביא אותי לכלל סיפוק, ומתוך כך אני גם מושל בו… אנוכיותו צומחת לממדים כאלה, עד שהנאתו מתבטאת פחות באמצעות פריקת המתח הגופני, ויותר באמצעות הידיעה כי הוא שולט בזולת… תחושת ההנאה זהה להפעלת כוח על הזולת. למעשה הופך האדם את בן זוגו לחסר אישיות, בהקנותו לו מעמד של "זה"    (אדם וביתו, גאולת יחסי האישיות).

מה עם הקומה הראשונית – אנושית?

דוגמה מובהקת לאבסורד שבספר הינה ביחסה להוצאת זרע לבטלה. נקודת המוצא של שיינפלד היא שאוננות מהווה 'פגם הברית', הנובע מהתרכזות בהנאת הרגע ומוביל לבזבוז כוחות חיים פוטנציאליים. כלומר, המעשה ממוקם בציר המקשר בין האדם לאלוהים – המעשה פוגם בברית שבין האדם למקום.

הפגם המוסרי באוננות – איון האחר, הפיכתו התודעתית לכלי, לפאסיבי, למנוצל – אינו נדון כלל ועיקר. כביכול טוען שיינפלד: אין בעיה אתית בהוצאת זרע לבטלה, רק בעיה דתית; לולא בריתי עם האלוהים, היה המעשה מוצדק. לולא בריתי עם האלוהים, היה מוצדק לזלזל ולנצל בזולת.

יחסי מין הינם, בראש ובראשונה, יחסים בין שני בני אדם. שני גופים, שני עולמות של רגשות, של מחשבות. שני אנשים, המתחברים בקשר ייחודי. זהו הרובד הבסיסי, התשתית ההכרחית לכל עיסוק רציני במין – גם בעולם הדתי.

בלעדיה, לא ניתן להתקדם הלאה, לא ניתן 'לגאול' את יחסי האישות – ולכן, חיוני לוודא כי תשתית זו שרירה וקיימת. מיטב יעשו "היצר הלב והאדם" וחבורתו אם לא יימנעו מלטפח גם את הקומה הראשונה, האנושית, בבניין הרעיוני המפואר שמקימים.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
בא ניקח דברים שהוא לא דיבר עליהם ונבין את מה שבא לנו לה
| 20-02-2012 13:16
להבין... נו באמת...