בימים האחרונים, סביב המשבר הקואליציוני הנוכחי, אנחנו שומעים את ראש הממשלה בנימין נתניהו שב ומזהיר מפני הפלת ממשלת ימין ועליית שלטון השמאל "כמו שהיה עם ממשלת שמיר בשנת 92".

אז ראשית, מה שהפיל את ממשלת הליכוד של שמיר והעלה את השמאל ואת אוסלו זה לא הימין ולא גאולה כהן. ממשלת שמיר נפלה בגלל הדם הרע שזרם בתוך הליכוד עצמו בין שמיר ז"ל לדוד לוי יבלח"ט, ובגלל המאיסה הציבורית בתככים ובפוליטיקה הקטנה.

שנית, ממשלת שמיר נפלה ארבעה חודשים בלבד לפני מועד הבחירות המקורי והשמאל היה עולה כנראה לשלטון גם לו הבחירות היו מתקיימות במועדן. גם כעת, לו השמאל יעלה לשלטון, חלילה, זה לא יהיה בגלל תאריך מקרי כזה או אחר של הבחירות אלא בגלל התנהלותו של הליכוד ושל ממשלתו בתקופה האחרונה. בגלל העובדה שהממשלה הזו, למרות הגדרתה כממשלת ימין, לא סיפקה את הסחורה בהרבה מאוד תחומים. אז מדוע אנחנו יושבים בה כבר כמעט ארבע שנים? תשאלו בצדק, מה הפך את הממשלה הזו ל"לא ממשלת ימין" באופן פתאומי?

התשובה לכך נעוצה במאזן הכולל. כאבי הבטן מהממשלה הזו מלווים אותנו מיומנו הראשון בה. אלא שפוליטיקה היא אומנות האפשר והשאלה תמיד היא שאלת האלטרנטיבה. בכל בוקר בשלוש וחצי השנים האחרונות שאלנו את עצמנו מחדש האם הממשלה הזו עושה יותר טוב מרע או חלילה להיפך.

זה לא סוד שהיו רגעים שחשבתי שכבר אין לה הצדקת קיום. ובכל זאת, הדברים הטובים שהצלחנו לקדם בה היטו את הכף לטובת המשך ההישארות בה. חוק ההסדרה, פעולותיה התקדימיות של שרת המשפטים במשרד המשפטים – במינוי שופטים, בהרגעת האקטיביזם הייעוצי ובשינוי תגובות המדינה לבג"ץ סביב הבניה בהתיישבות, הסדרת פעילותה של החטיבה להתיישבות, תקציב עולם התורה ומפעלי הציונות הדתית במשרד החינוך, ועוד ועוד.

אלא שכבר תקופה ארוכה אנחנו עומדים במקום. הליכוד ומפלגת 'כולנו' של כחלון תוקעים את קידום הרפורמות בתחום המשפטי. חוק היועצים המשפטיים תקוע, חאן אל אחמר לא מפונה, פסקת ההתגברות לא מתקדמת, ומעל הכל – השבוע האחרון בתחום הביטחוני היווה נסיגה משמעותית לאחור שבתמונה הכוללת כבר לא מאפשרת להגדיר את המדיניות הנוכחית של הממשלה הזו כמדיניות ימנית. בסוף תמיד יש הצטברות של מאסה קריטית, קש – ובמקרה הזה חתיכת גזע – ששובר את גב בגמל.

שלישית, ואולי חשוב מכל, אם לא נשתחרר מהטראומה המשוכתבת של "הפלת ממשלת ימין" אנחנו גוזרים על עצמינו להיות בני ערובה של הליכוד ונתניהו לנצח. המשמעות של האזהרה מ"הפלת ממשלת ימין" היא שהליכוד יכול להרשות לעצמו לעשות הכל. לשחרר מחבלים, להקפיא בניה בהתיישבות, להיכנע לחמאס, לאפשר לבג"ץ להמשיך ולהשליט כאן ערכי שמאל מעוותים, להשפיל את הציונות הדתית ולהתכחש להבטחות ברורות שניתנו לה, ועוד ועוד, ואחרי כל זה ליהנות מחסינות פוליטית – כי אנחנו הרי אף פעם לא נפיל ממשלת ימין.

אז שהו שלא. האחריות לשימורה של ממשלת ימין מוטלת בראש ובראשונה על ראש הממשלה. הוא חייב קודם כל לדאוג שהיא תצדיק את הגדרתה כממשלת ימין, והוא גם מי שאחראי לדאוג לכך שיתקיימו התנאים הפוליטיים הדרושים להמשך קיומה. אנחנו לא מוכנים בשום אופן להיות בני ערובה של הליכוד ולשבת בממשלתו בכל מחיר.

אם תינתן לנו הזדמנות להתחיל בריפוי החולאים במערכת הביטחון – במעט הזמן שנותר מן הקדנציה הזו, ומתוך כך בסיכוי גבוה גם בקדנציה הבאה – זה לא ירפא אמנם את יתר תחלואיה של הקואליציה הזו, אבל את המאזן הכולל זה בהחלט יכול לשנות. אם לא, אז באמת חבל על הזמן.

זה מסר מעט מורכב, ויהיו בוודאי מי שינצלו את זה כדי לתקוף אותנו בסיסמאות פופוליסטיות, אבל זו האמת ואני סמוך ובטוח שמרביתכם מבינים אותה ומגבים אותנו. כך אני מתרשם מהשיחות והודעות החיזוק הרבות שאני מקבל בימים האחרונים וזה מעודד ומחזק מאוד. אם נתניהו יתעקש להתמיד במדיניותו הביטחונית הרופסת מול חמאס ויחליט שלא לאפשר לנו לנסות ולתקן אותה, נשוב בעזרת השם אל הציבור ונבקש את אמונו כדי לעשות זאת.