אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

ארבע על ארבע: 'דה פור'- הריאליטי שהתפספס בדרך | ביקורת טלוויזיה

על ארבעה גימיקים למשיכת ריטיינג דיברה ''התורה'': דתיים, שירת נשים, מוקי ומחלוקות, שהם בעצם דבר אחד שלא היה חסר בתכנית ''דה פור''. מבקרת הטלוויזיה של סרוגים צפתה בגמר 'הגדול' וחזרה עם תובנות על ריאליטי ומוזיקה

ארבע על ארבע: למה כולם שונאים את 'דה פור'?
  (צילום: מתוך רשת 13)

העולם בכלל וישראל בפרט סובלים מעומס תכנית ריאליטי מוזיקליות. אך נראה שבמקום להתמודד עם המצב, מפיקי הטלוויזיה רק מחמירים אותו על ידי ייבוא והמצאת פורמטים חדשים.

התכנית "דה פור", היא אחת מהפורמטים שרכשה רשת 13 מידידתנו הטובה אמריקה, במטרה להביא משהו חדש על המסך הישראלי. כי כיסאות מסתובבים, מסך מתרומם, ושופטים שמזלזלים אחד בשני – זה כנראה משהו שכבר לא מספיק כדי לרגש את הצופה הישראלי.

מתכון לאסון?

אם לומר את האמת, על הנייר נראה שיש משהו מעניין בפורמט של "דה פור": מתחילים בשיא עם רביעיית גמר ומסיימים עם הרביעייה שהצליחה לגבור על קרבות קשים ושופטים קשוחים (נו טוב, מוקי אחד מספיק לשולחן שלם.. השאר יכולים לסכם את הכול במהמם ומרגש).

אבל במציאות, התוצאה עגומה ואפילו מביכה בערך כמו הפנקייק הראשון על המחבת. לכאורה הכול לפי המתכון, אבל משהו נכשל בדרך תוך כדי בישול בגלל חוסר ניסיון או סתם חוסר מזל.

החיבור בין הכול יצר טעם לוואי של שעמום (צילום: מתוך רשת 13)

קשה להצביע על דבר אחד מרכזי שמנע מ-"דה פור" להתרומם. לכאורה שופטים שהם מוזיקאים ויוצרים מוצלחים, מנחה חדשה ומרעננת (אסתר רדא, תודה), אולפן שלא נופל מהמקור באמריקה ומתמודדים מגוונים וטובים ברובם. כל אחד לחוד מצוין, אבל משהו בחיבור בין כולם יוצא עם טעם לוואי של שעמום ורצון בלתי נשלט לחפש את השלט.

דרך מלאה בכוונות טובות 

לפני שנדבר על הגמר הכי לא מרגש ומותח בתולדות הטלוויזיה הישראלית (מאז הגמר של 'מאסטר שף' בעונה המי-יודע-כמה), חשוב לי להגיד מילה טובה למפיקי התכנית.

קשה לפספס את הכוונות הטובות ליצור משהו חדש על המסך, על אף שזה קשה מאוד. במיוחד ב-2018 שנראה שכבר ראינו ומיצינו כל פורמט מוזיקה אפשרי.

זה בא לידי ביטוי החל מהבחירה המוצלחת במנחה אסתר רדא ועד לרצון להעניק 'סוף סוף' כוח נשי למסך (אל תגידו שלא שמתם לב לרוב הנשי המוחלט והיפה יש לציין). והנה מגיע ה-אבל הגדול…עם כל הייחודית שבדבר, אין צורך לנסות להדגיש זאת שוב ושוב וכל שכן לא להעדיף את זה על המוזיקה.

הרצון ליצור משהו חדש על המסך על אף הקושי (צילום: רשת 13)

הדוגמה הטובה והבולטת ביותר לעניין, היה המתמודד אברהם שבת, חוזר בתשובה ורוק סטאר אגדי בנשמה, שלא מוכן להסתכל על נשים וקל וחומר לא לשמוע אותן שרות.

אם אפשר להסכים איתו או לא, זה כבר לטור אחר. אבל לא מובנת ההתעקשות המיותרת להבליט שוב ושוב את ההתנגדות של מוקי לעניין, אחרי שרק לפני פרק אחד קודם ראינו את אותו הוויכוח, את אותם הטיעונים ואת אותה התמונה בה מוקי מסרב לשפוט את אברהם ומנסה לשכנע את שאר השופטים לעשות כך.

(באדיבות רשת 13)

יש לי הערכה רבה למוקי כמוזיקאי וכך גם לשאר השופטים שלוהקו לתכנית, על אף שאני בטוחה שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים. אך בדיוק בשביל זה נוצרה המוזיקה, לגשר על פערים ולחבר בין אנשים על אף השוני.

אבל ברגע שאמן מסרב להקשיב, או במקרה הזה לשפוט אמנות רק בגלל דעות אישיות ומחלוקת שלא משפיעה או קשורה בשום צורה לביצוע של המתמודד ויותר מזה אל השופט ברמה האישית – זו חוסר מקצועיות, אין פשוט דרך אחרת להסתכל על זה.

נניח אם אחת מהשופטות הייתה באמת נעלבת מכך שאברהם מסרב לשמוע אותה או להסתכל אליה, ובעקבות כך הייתה מסרבת לשפוט אותו – אולי היה אפשר להבין את הכעס. אבל זה לא היה המצב, אלא בדיוק ההפך, ואולי זה גם בדיוק מה שהרגיז את מוקי יותר מהכול.

תודה לרשת שדאגו שלא נפספס את האוזניות לרגע (צילום: רשת 13)

ובדיוק בנקודה הזו אסכם. תכניות מוזיקה וכל שכן אמנים שבאמת מכבדים מוזיקה – צריכים להבין דבר אחד פשוט: ברגע שמעדיפים לרומם כל דבר אחר שהוא לא מוזיקה ולחשוב שאף אחד לא שם לב שזה בא על חשבון המוזיקה, זה חוסר מקצועיות שמורגשת ובולטת.

הגמר של "דה פור", כמו כל התכנית – היה מלא בכוונות טובות, ביצועים שרובם טובים ואפילו מעולים (הרבה בזכות כתריה ואברהם), אבל עם חוסר ניכר של התרגשות, הפתעה ובעיקר דרך שמובילה למציאת הדבר האמיתי במוזיקה •

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו