לכבוד פרישתו: ערב עיון לכיבוד הרב אברהם וולפיש

ערב עיון מיוחד נערך השבוע במכללת הרצוג לרגל צאתו של הרב ד"ר אברהם וולפיש לגמלאות, ולרגל צאת ספרו 'מרבדי משנה' העוסק בעיונים ספרותיים של משנות במסכת ברכות

לכבוד פרישתו: ערב עיון לכיבוד הרב אברהם וולפיש
  (צילום: מכללת הרצוג

ערב עיון מיוחד נערך השבוע במכללת הרצוג לרגל צאתו של הרב ד"ר אברהם וולפיש לגמלאות ולרגל צאת ספרו 'מרבדי משנה' העוסק בעיונים ספרותיים של משנות במסכת ברכות.

ראש המכללה, הרב פרופ' יהודה ברנדס סקר את תרומתו של הרב וולפיש בתחום חקר ההיבטים הספרותיים של ספרות חז"ל בכלל ושל המשנה בפרט. בין השאר עמד על כך שוולפיש למעשה פתח תחום חדש של מחקר של קריאת מקורות הלכתיים בדברי חז"ל עם כלים ספרותיים.

דרך ספרותית זו פותחת בפני הלומדים דרכים נוספות ועשירות של הבנת דברי חז"ל.

רקטור המכללה, ד"ר עזרא קהלני, וראש החוג לתושב"ע, ד"ר עוזי פוקס הודו לרב וולפיש על תרומתו למכללה במשך שנים ארוכות: על הוראה במסגרות השונות של המכללה, על ליווי תלמידים בעבודות מחקר שלהם ועל עריכת כתב העת 'נטועים'.

במהלך הערב הרצו שלושה חוקרים ומלמדים: הרב ד"ר יעקב נגן, ד"ר תמר קדרי, וד"ר הלל מאלי.

הרב נגן – שהיה תלמיד של הרב וולפיש במכללה לפני שנים ארוכות, הודה לרב וולפיש על תחום העיון הספרותי של המשנה שהלה פתח בפניו ושהוא ממשיך לעסוק בו עד היום. בהרצאתו עסק במשניות של פרק א' במסכת קידושין – פרק שהרב וולפיש עסק בו בהרחבה ובדבריו הוסיף ניתוחים ספרותיים וזיקות של לשון המשנה ללשון פסוקי התנ"ך ועמד על משמעותם.

ד"ר קדרי סקרה בהרצאתה את השלבים השונים של המחקר הספרותי של ספרות חז"ל. בין השאר עסקה בהרחבה בתרומה הנכבדה של פרופ' יונה פרנקל לתחום זה ואת התחומים שבהם תלמידיו ובהם הרב וולפיש, המשיכו את מפעלו תוך שהם חולקים עליו בתחומים שונים.

ד"ר מאלי עסק בתפיסות שונות של מצוות העליה לרגל, הוא התמקד בהבדלים שבין המשנה לבין התוספתא, בניגוד לתפיסות של חוקרים שראו את תיאור הטקס כתיאור ריאלי והיסטורי, הוא מבקש לקרוא אותו כתיאור ספרותי-רעיוני, הבונה את טקס הבאת הביכורים במתכונת של טקסי קבלת פנים שהיו מקובלים בעולם הרומי, אלא שבעולם זה היתה הקבלת פני הקיסר ואילו במשנה קבלת הפנים היא של העולים לרגל.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע