פרשת חיי שרה: אל תסתפק בהבטחה; תקום ותעשה

אמנם ה' הבטיח לאברהם את ארץ כנען, אך הוא יודע שעליו לפעול כדי לקיים את ההבטחה הזו. לכן, כל חייו הוא איננו מתנהג כאדם שהארץ כבר שייכת לו, אלא כגר ותושב, והוא יודע שעליו לעשות מעשים כדי לקנות את הארץ

פרשת חיי שרה: אל תסתפק בהבטחה; תקום ותעשה
  (צילום: גרשון אלינסון/ פלאש90)

"יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים". ננסה להוסיף קומה נוספת בניסיון ללמוד – למה?

בדרך כלל התורה מקצרת בלשונה וישנם דינים רבים שלא נאמרו במפורש בתורה אלא רק נרמזו; ולעומת זאת, שיחתם של עבדי אבות מתוארת בפרשתנו בצורה רחבה ומפורטת מאוד.

השאלה שנותרת פתוחה לאור דברי המדרש היא מדוע באמת חביבה שיחתן של עבדי האבות יותר מגופי תורה? איזה מסר מלמדת התורה בתיאור שיחתו של עבד אברהם, שחשיבותו גדולה יותר מגופי תורה?

1. לדעתו של בעל ה"עקדת יצחק" (רבי יצחק עראמה) העבד משנה מעט את העובדות בחזרתו על האירועים, על מנת לשכנע את בתואל ולבן לאשר את השידוך. הוא טען שאברהם שלח אותו דווקא למשפחתו, וממילא נאלץ לשנות את סדר מסירת הנזם והצמידים ולטעון שנמסרו רק אחרי שבירר את ייחוסה של רבקה, ושינויים נוספים. (לנחמה יש עיון נפלא המדגיש נקודה זו). "יפה שיחתן של עבדי אבות" שנאמנים לבצע את שליחות אדונם. וזו הסיבה שהתורה מאריכה כדי להסביר את גודל חריצותו והשתדלותו של עבד אברהם.

2. ה"שפת אמת" לימד באופן עמוק את משמעות "יפה שיחתן של עבדי אבות": "הוא בחינת תפילה, אין שיחה אלא תפילה… וזה הדרך שתקנו אבות". המשמעות של שיחה היא לא הדיבורים של עבד אברהם, אלא סיפורו של עבד אברהם היה שיחה שהיא תפילה… שהרי בשתי צורות אדם מתקשר להקב"ה. דרך התורה והמצוות (תורתן של בנים), האדם שומע לקול ה', והחיבור הוא "מלמעלה למטה" והדרך השנייה האדם מתפלל לה' ומבקש את קרבתו "הקשיבה לי וענני…" מלמטה למעלה. המדרש מבקש להעלות על נס בתיאורו של עבד אברהם:" ויאמר ה'… הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם".

מה עוד נוכל ללמוד מעצם הסיפור של עבד אברהם במפגש עם רבקה?

א.פרשת חיי שרה מתארת את שלושת מעשיו האחרונים של אברהם, המאפיינים את דרכו בחייו. נדגיש שניים.

המעשה הראשון הוא קניית מערת המכפלה. מדוע התורה מאריכה כל כך בסיפור קניית מערת המכפלה? מדוע התורה לא מסתפקת במשפט אחד: "ויקן את מערת המכפלה ויקבור בה את שרה"? הכתוב מפרט את מעשה הקנייה, וחוזר ומדגיש שאברהם לא הסכים לקבל את המערה במתנה, אלא התעקש לשלם עליה במיטב כספו. התורה רוצה ללמדנו שאמנם ה' הבטיח לאברהם את ארץ כנען, אך הוא יודע שעליו לפעול כדי לקיים את ההבטחה הזו. לכן, כל חייו הוא איננו מתנהג כאדם שהארץ כבר שייכת לו, אלא כגר ותושב, והוא יודע שעליו לעשות מעשים כדי לקנות את הארץ.

המעשה השני הוא מציאת אישה ליצחק. ה' הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", וגם כאן, אברהם עושה כל מאמץ למצוא אישה לבנו ליצחק. התורה מרחיבה על כך מאוד אולי כדי לבטא את אותה נקודה. במקביל להבטחה אברהם נדרש להשתדלות ועשייה מאומצת מצדו. הקב"ה מבטיח ואנחנו פועלים בהתערותא דלתתא לפעול עם א-ל.

ב. רבים השוו בין החסד המודגש אצל אברהם. זריזותו ומסירותו הטוטאלית לאהבת חסד ולעשיית חסד, למעשי החסד של רבקה. בשיחתם של עבדי אבות אנו לומדים באופן חי ו"פשוט" דרך סיפור לכאורה יומיומי, מהו חסד בשיאו. וכך תיארה וחינכה אותנו נחמה: " לא בריצה אחת אל הבאר ולא בשתיים ולא בשלוש נעשתה העבודה, אלא בהליכה הלוך וחזור… וכך "עד אם כלו לשתות". וכל זה נוכח עמידת האיש "משתאה – מחריש", והוא "והאנשים אשר אתו" אינם משתתפים בעבודה ההולכת ונעשית לעיניהם, בלא שאלה, בלי תמיהה, בסבלנות, בריצה, בשקידה: "ותשאב לכל גמליו". ואולם הפיקחים ואנשי המעשה שבזמננו, החושבים שפתיוּת היא מצד הנערה הטורחת, יגֵעה ועמֵלה – ודאי שעות – לזרים אלה ולגמליהם, יבינו אולי את רבקה אמנו ואת הלקח אשר רצתה התורה ללמדנו במבחן זה, בזוכרם את דברי עקביא בן מהללאל… (עדויות פ"ה מ"ו) "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום". וכן לא עשתה רבקה חשבונות של מעשיוּת ופיקחוּת בתיתה מים לאדם ולחי, ו'שוטים' אלה הם הם מקיימי עולם מאז ומתמיד."

איזה יופי הוד וקדושה יש במילותיה המרגשים של נחמה. נתינה ללא גבול, בלי שאלות של "למה דווקא אני… למה לא עוזרים לי… קשה לעשות הכול לבד…" הביטוי המלא של אהבת חסד. ( ר' אלי'ה לאפיאן הדגיש בפסוק במיכה: "מה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד"- שכשאדם אוהב חסד הוא רודף אחריו…).

3. בעלי המוסר שעסקו בעבודה המוסרית של האדם וברור מידותיו, לימדו שכדי שאדם יוכל לנוע נכון במסלול חייו הוא נדרש להסיר מעצמו כל נגיעה אישית. (הרחיב על כך הרב רענן)

כך ה"סבא מנהוברדוק", בספרו "מדרגת האדם", כהכנה להתקדמות המוסרית וכשהוא מבקש ללמד מה המשמעות של נגיעה אישית בבניין אישיותו של אדם כתב: משל לנוסע בספינה, שמגלה באמצע הנסיעה שהספינה נוסעת בכיוון ההפוך מהכוון שאליו הוא אמור להגיע. כדי לתקן את כיוון הנסיעה, האדם מחליט ללכת בתוך הספינה בכיוון ההפוך מכיוון הנסיעה. הנמשל הוא שללא "בירור המידות" האישיות כולה מנותבת לכיוון שמוטה בעקבות הנגיעות האישיות.

אחת מדמויות המופת שהצליחה להתעלות מעל הנגיעה האישית, הוא עבד אברהם. במדרש נאמר שתחילה עבד אברהם סבר שבתו יכולה להיות שידוך הגון עבור יצחק, אולם אברהם אבינו דחה את ההצעה:

"ויאמר אליו העבד". הדא הוא דכתיב "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב" : "כנען" – … "בידו מאזני מרמה – שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה; "לעשוק אהב" – לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק. אמר "'אולי לא תאבה' ואתן לו את בתי"? אמר לו "אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך".(בראשית רבה).והסביר ה"סבא מנוברדוק" לפי המדרש, הפסוק "כנען בידו מאזני מרמה", מתייחס לאליעזר. שאמנם עולם הערכים ומערכת השיקולים של עבד אברהם היו ישרים, אך ביחס לנושא מציאת זיווג ליצחק המאזניים שלו, דהיינו מערכת השיקולים, היו מוטים בגלל הנגיעה האישית. לכן, למרות גדלותו, אליעזר לא חשב מראש על מה שאברהם אמר לו לאחר מכן, שאין ארור מתדבק בברוך ולכן בתו אינה ראויה לאברהם. עד כמה הנגיעה האישית מסמאת את העיניים, עד שאפילו אדם גדול כאליעזר עבד אברהם לא הצליח לראות את האמת בגלל הנגיעה האישית. מצד שני, אליעזר מהווה דוגמת למופת ליכולת האדם להתעלות מעל הנגיעה האישית; שהרי משעה שאברהם אבינו פסל את ההצעה, אליעזר פעל בכל המרץ והנחישות להצלחת שליחותו למצוא אישה ליצחק.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע