במקום יצחק פינדרוס: זה המועמד החדש באלעד

לאחר שבג"ץ פסל כל דרך וכל אפשרות להתמודדות המועמד של דרעי גפני -  יצחק פינדרוס לראשות העיר אלעד, הכריזו הערב (ראשון) בכנס בעיר, על תמיכה במועמד ברק צברי

במקום יצחק פינדרוס: זה המועמד החדש באלעד
  דרעי. ארכיון (צילום: יעקב ניומי / פלאש 90)

לאחר שבג"ץ פסל כל דרך וכל אפשרות להתמודדות מועמד של אריה דרעי ומשה גפני –  יצחק פינדרוס לראשות העיר אלעד, הכריזו הערב (ראשון) בכנס בעיר, על תמיכה במועמד ברק צברי.

דרעי הכריז בעצרת האלפים  בנוכחות מועצת חכמי התורה באלעד: "על דעת מרן ראש הישיבה כולנו מצביעים לש"ס וברק צברי". צביר, היו"ר מפלגת יש"י, חבר מועצת העיר אלעד וסגן ראש העיר ב-5 שנים האחרונות ולרשימתו יש שני מנדטים. בבחירות הקודמות פרש מהמרוץ לטובת מועמד ש"ס צוריאל קריספל.

התמיכה הסופית הגיע לאחר מערכת משפטית ממושכת, בה פסל בתחילה בג"ץ את פינדרוס מלהתמודד בראשות העיר בטענה, כי הוא אינו מתגורר בעיר אלעד. אולם לאחר מכן, ביום שלישי שעבר הועברו סמכויות שר הפנים אריה דרעי לעניין דחיית מועד הבחירות בעיר אלעד לידי השר צחי הנגבי, זאת בכדי להימנע מניגוד עניינים של יו"ר ש"ס.

בהמשך, עתרו במפלגה לבג"ץ וביקשו מבית המשפט להורות לשר צחי הנגבי לדחות את הבחירות באלעד- אך בבג"ץ הוחלט לדחות את העתירה. לא רק זאת כי ראשי המפלגות עתרו לבג"צ בשנית בדרישה לדחות את הבחירות, בטענה כי אין אפשרות למצביעי דגל וש"ס לממש את זכותם הדמוקרטית- אולם גם זה כאמור נדחה על הסף בפעם הרביעית.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
6 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
צברי איש אשכולות 5 שנים עובד בהתנדבות ללא שכר
יאצק | 29-10-2018 7:53
לקבה הרבה דרכים את מי לרומם ואת מי להשפיל. ברק תושב העיר שנים מכיר כל פינה נסיון רב בעסקים ובעיריה ב 5 שנים האחרונות. איש חסד פעל ופועל לעזרת הציבור ללא הבדל מאיזה מגזר באו!
2
אגרת מלב אל לב למבינים
אגרת מלב אל לב | 29-10-2018 13:37
אגרת מלב אל לב למבינים בעם, כאשר ברצונינו להגיע למקום מסויים, עולים אנו על הדרך הידועה המובילה למחוז חפצינו. אך מה קורה באם באמצע הדרך רואים אנו כי הדרך מתפצלת לשנים, האחת מעט מזעיר דרומה, והשניה מעט מזעיר צפונה. על איזה מהם נמשיך את דרכינו? לאדם העומד מול שתי הדרכים, ואינו מצוייד במפה ומצפן, כך גם אין שילוט מתאים, אין תשובה!... לפני מאה שנה בערך התגוששו בתוככי היהדות שני זרמים שונים: האחד מתון ופשרני, והשני תקיף ושונא פשרות. שניהם האמינו כי אך טובת העם והדת לנגד עיניהם. לאיש שעמד בימים ההם מן הצד והתבונן במאבק האיתנים קשה היה להבחין ולהגדיר את המהות והמטרה הניגודית-קוטבית של כל אחד מן הצדדים הלוחצים. חסרה לו הבהירות הפשוטה, כדי שידע להסיק לאיזה מן הצדדים רצוי לו להצטרף. אולם לנו, ממרחק של זמן, קל ביותר להסיק מסקנה. ספר תולדות התפתחותם של הזרמים האמורים כבר נחתם, ופירותיהם שהותירו אחריהם מאפשרים לנו לערוך את מאזן הישגיהם ולסכם. פרעשבורג ופראג - שתיהן היו ערים מפורסמות אשר שמן יצא לתהילה ברחבי העולם היהודי, בזכות הרבנים הגדולים שכיהנו בהן פאר ובזכות חיי הציבור היהודי היפים. הגאון רבי מאיר שפירא זצוקל פירסם בשעתו מאמר בשם פרעשבורג - פראג ובו הוכיח את נצחונם המוחלט של הלוחמים מלחמת ד' נגד המשכילים המסיתים למתינות ופשרות וסוחפים אחריהם עדרים תמימים. במסעותיו הזדמן רבי מאיר לפרעשבורג של החתם-סופר ולפראג של שיר (רפפורט) ועל יסוד מה שראה ושמע במרכזים אלה הגיע לידי מסקנה ברורה ומוחלטת ואותה הביא לתשומת לב הקורא. בביקורתו הנל הוכיח שהגמישות של המטיפים והוותרנות של הרבנים המתונים בפראג השאירו יהדות ללא יהדות - עיר ואם בישראל הפכה בזמן קצר של שני דורות לצל צילה של פראג המעטירה, ואילו בפרשבורג נשארה יהדות שלמה רעננה ברוח החתם סופר ותלמידיו ללא פשרנות. התוצאות אישרו את עמדתם של אלו, אשר לא נכנעו לדרישות המקום והזמן ושלא התחשבו באיומיהם של קטני אמנה, שאם לא יתירו להם את המבוקש יסטו לגמרי מדרך ד' ועמדו איתן שלא להוציא את הישן מפני החדש. ההיסטוריה הוכיחה אפוא כי במלחמה שבין היהדות הנאמנה ומחפשי נתיבות חדשות היתה יד בעל החתם סופר על העליונה. המאמר שלהלן נכתב עי הגאון רבי מאיר שפירא זצל והתפרסם בשעתו בעיתונים רבים: פרשבורג ופראג היו אז שתי ערים מרכזיות ובהן התרכזו טובי הכוחות של שני הצדדים הנלחמים על גישתם ושיטתם, מהי הדרך הנכונה לדאוג לתקנת עניני היהדות. בפרשבורג נתקלה מלחמת־התנופה של ההשכלה בחומה הבצורה והחזקה כברזל - באישיות הסלע והחלמיש של החתם־סופר זל. בסיסמתו חדש אסור מן התורה! קעקע עד היסוד, עד תום, כל נסיון לתקן את התרבות הישראלית. גם בנו וממלא מקומו, הכתב סופר, לא שינה אף קוצו של יוד מתורתו הקדושה של אביו: יקוב הדין את ההר! לא כן בפראג; תנועת ההשכלה מצאה כאן לפניה מנהיגים מתונים שהיו מיואשים ומשוכנעים ששום התנגדות לא תועיל לעצור בעד הרעה. סיסמתם היתה שמאל דוחה וימין מקרבת. הם אמרו בנפשם שאין לך אמצעי טוב מליטול כלי־ זינה של ההשכלה עצמה ולהלחם בה. הם דימו כי בפשרות ימתנו את הריפורמים ממעשי הזדון וההשחתה שלהם. וממלאי־מקומם של אלה, כשיר (רפופורט) וכו' כבר מצאו לנחוץ לעשות צעד נוסף קדימה ולסטות עוד יותר משביל- הזהב של הראשונים. תאוות־הממשלה של ה״משכילים״ גדלה והתפתחה במשך הזמן, רפפורט וסייעתו כתבו בלשון מתפרשת לכמה אופנים, צפנו בכל מלה משמעות מרובת־ אנפין, שאפו למצוא חן בעיני כל, ועל כל מעשה מצאו תירוץ: הוראת שעה שאני!... וכה התלקחה המלחמה בין בעלי חדש אסור מן התורה ובעלי הוראת שעה שאני. כל צד גייס כמובן, לעצמו, סניגורים וקטיגורים. היהדות הפולנית, בהיותה רחוקה משדה המערכה, הביטה במתיחות לעבר המתאבקים במזרח אירופה וחיכתה למי ינצח. מי ניצח? זאת יספרו התוצאות, המאורעות יחרצו המשפט. בעברי במסעותיי מפולין ללונדון, במסגרת תעמולת יחל, נזדמן לי לבקר בפרשבורג ובפראג ולסקור את מצב החיים היהודיים בשתי הערים העתיקות ועתירות־היחס. אם פרשבורג מתגאה היום בגדוליה ובצדיקיה הנחים בבית־החיים שלה, הנה יכולים גם גדוליה וצדיקיה הקדמונים לא־פחות להתגאות בפרשבורג של עכשיו. הגדולים ההם הנם בני אל־מוות, בזכות חידושי־התורה שנאמרים בפרשבורג בשמם. שפתותיהם דובבות לא רק בקבר אלא גם בחיי הדור הזה. עד היום שונים בפרשבורג מה ששאל מהרם ברבי זל ומה שהשיב החתם־סופר זל, ואם אנחנו בפולין יודעים לספר הרבה מחריפותו של רבי משולם איגרא זל, הנה לעומת זאת יודעת היהדות הפרשבורגית הרבה יותר לספר מצדקתו, כי מטרתה היא לסדר ולעצב את אופי חייה על פי הדוגמה הקלאסית של מאוריה הגאונים. על כל צעד ושעל יכול אתה למשש את הדופק החי של היהדות, פה אתה מוצא את חדר־השיעור של החתם־סופר, השיעור שטובע המפורסם שלומדים בו מאות בחורים תלמוד ופוסקים; שם תמצא גם מגינים קבועים עוד מזמן מהרם ברבי ומהרש איגרא זל. קשר אמיץ קיים פה בין החיים ובין אלה שהלכו לעולמם. במרוצת השנים נשתכללו והשתפרו הרבה דברים על יסוד היש העתיק: הרבה מוסדות ציבוריים נוסדו, ביניהם האכסניה המפורסמת ובית־מלון לתלמידי הישיבה, ומסורת החתם־סופר היא עד היום הזה גורם קובע ומכריע בחיים. בשעה שתיים אחרי־הצהריים אתה נכנס בקרון המהיר המסיע אותך ישר לפראג, ובשעה תשע בערב הנך שם. אתה רוצה, כמובן, לראות את פראג היהודית ומשיבים לך כי למחרת בשעה שמונה בבוקר תוכל להכירה ולראותה. למחרת בשעה המדויקת מופיע אצלך צעיר ומוליך אותך ישר - לבית־ החיים הישן. הוא מראה לך מצבות עתיקות ונושנות של המהרל מפראג, והכלי־יקר, ר' דוד גאנז זל, ועוד. אחר־כך הוא מדריך אותך לבית־החיים השני, והוא מראה לך את מצבתו של הנודע ביהודה זל, משם הוא מביאך למקום שממנו תראה את אבני בית הכנסת הישן-נושן, אלטניי, וכשהנך שואל: ואיה היא פראג היהודית החיה? אז תשמע תשובה כי חיים פה חיים דתיים רק מאה ושישים נפשות. וכאשר הנך זוקף עיניים תמהות ותאב לדעת את המספר הכללי של היהודים פה, מספרים לך שהוא מתקרב לשלושים וחמישה אלף! מובן שבן־לווייתך מבחין על אתר כי אינך שבע־ רצון מכך והוא נחפז להתנצל ולהודיע לך כי שכח להראותך דבר נדיר ונפלא; הוא חפץ לטשטש את הרושם הרע שדבריו עשו עליך ומראה לך פלאים היסטוריים: הנה בית הקהילה היהודית ועל הבנין שעון עם אותיות עבריות... כן, זוהי הצרה בפראג היהודית: השעון הולך קדימה... ומפגין להראות את המחוגים והספרות שלו בעברית... אך החיים מראים פנים שונים לגמרי... החתם־סופר ניצח!... לפני 70 שנה כשמעשה שטן הצליח ועלה ביד הציונים להקים את מדינת ישראל בארץ ישראל, מדינה של שמד, נוצר וויכוח נוקב בתוככי היהדות החרדית, כיצד להתייחס למציאות החדשה הזו, שלכולי עלמא מדובר בשלטון שיסודו בכפירה בגלות וגאולה ובכל תורת ישראל, ומטרתו לעקור ולקעקע את הדת היהודית מעם ישראל - האם להתעלם לגמרי ממציאות זו ואז לאבד את כל ההשפעה מבפנים, או לזרום עמה וכך עכפ להציל מבפנים את מה שניתן להציל. גדולי ירושלים זצוקל והנוהים אחריהם (וכפי שנהוג לכנותם בני הישוב הישן), בחרו בדרך של התבדלות גמורה ואי הכרה במדינה ומוסדותיה. בכך סברו שהשפעת המדינה הכפרנית לא תחדור פנימה, וכך גם יוכלו לשמור על עצמאות מלאה בכל הליכות החיים וההשקפה הטהורה, ובאשר לקדשי ישראל המחוללים על ידם או נסיונותיהם להשתלט על היהדות החרדית, יצאו לרחובה של עיר, בכל זמן שנדרש, להפגין ולמחות. לעומת זאת אגודת ישראל וגדולי ישראל זצוקל שעמדו בראשה, סברו כי למרות שהקמת המדינה, היא אכן נגד דת תורתינו הק' ועדיף היה לו לא קמה כלל, אך אי אפשר להתעלם מהמציאות, מרה ככל שתהיה. אי אפשר ללכת ראש בקיר. במציאות אנחנו חיים בגבולות המדינה, ואם ברצונינו שתהיה לנו האפשרות להמשיך ולחיות כאן, אין ברירה אחרת כי אם להיות שותף בהקמת המדינה ובמוסדותיה, להאבק מבפנים על זכויותינו כיהודים חרדים, ועל כל פרצה בחומת הדת נאבק מבפנים, שאז יש סיכוי גדול יותר להגיע להישגים. בדיוק כשם ששותף בבית חרושת, יש לו יותר השפעה על המהלכים שם, מאשר אדם זר מבחוץ. קשה היה אז לאדם מן השורה, להכריע הצדק עם מי, האם עם הגישה המתבדלת והקיצונית, או עם הגישה היותר מתונה והריאלית לכאורה. ואם אמנם עוד לפני קום המדינה, נתגלעו חלוקי דעות בתוך אגודת ישראל, באשר ליחס לועד הלאומי, כאשר אגודת ישראל הירושלמית שהיו מלוכדים תחת השם צעירי אגודת ישראל, נקטו בדרך של החרמה טוטאלית, ואילו אנשי אגודת ישראל שהגיעו מחול, למרות שגם הם לחמו נגד ההשתלטות הציונית, נקטו בדרך פשרנית יותר, והגיעו אתם להסכמים שונים, כשהמטרה היתה להציל כמה שיותר. ככל ששאלת הקמת המדינה, נהיתה יותר ויותר רלוונטית, כך הלכה החבילה והתפרדה, עד שהגיע היום והדרכים נפרדו לגמרי. אנשי הישוב הישן עזבו כליל את אגודת ישראל (או ליתר דיוק, העזיבו את אגודת ישראל מהעדה החרדית ורבה הגריצ דושינסקיא זצוקל, שהיה עד אז רבה הרשמי גם של אגודת ישראל). והיו לשתי מחנות. כך התגלגלו הדברים, וכאמור כאשר קמה המדינה, נפרדו הדרכים כאשר כל צד ממשיך בדרכו הוא, זה בהתבדלות גמורה וזה ב'מלחמה מבפנים'. כנגזר משני שיטות אלו, החרימו בני ירושלים את הבחירות לכנסת ולעיריה, ואילו אגודת ישראל והנוהים אחריה הכניסו נציגים הן לכנסת והן לעיריה. חלפו שנים, כל אחד צעד בדרכו הוא, ולעומד מן הצד נראה היה שלמעשה אין הבדל גדול בין שני השיטות, כי אם בדרכי המלחמה, זה סובר שבכך נכבוש את האויב, וזה סובר שבכך נכבשהו... שנים רבות עברו, על מנת שניתן יהיה להבחין את השינוי המהותי והקוטבי שבין שני השיטות, מאחר והשינוי לא נוצר בין לילה, כי אם טיפין טיפין, כשכל שינוי בפני עצמו, נראה היה כמזערי ובלתי משמעותי, ורק במרחק של שנים, ניתן היה להבחין ברורות את השינוי. וכך, אחרי 70 שנה של ההתאקלמות העמוקה במדינה ומוסדותיה, הפכה אגודת ישראל מתנועה שהוקמה במטרה ללחום בציונות, למפלגה המסייעת לשלטון להשתלט על עם ד', ולחבור עמה בעצה אחת, כיצד לחנך מחדש את הציבור החרדי ולבוללו בישראליזציה על כל המשתמע, החל בשינויים מהותיים ויסודיים בחינוך החרדי, בהוצאת בכח גברים ונשים חרדיים ללימודי אקדמיה, בהוצאתם לשוק העבודה החילוני, ועד לגיוס חרדים בכח לצבא השמד והזימה. האם כל זה קרה מאתמול להיום? ממש לא! מדובר בתהליך מאד מאד איטי המשתרע על פני 70 שנה (ויותר), תהליך שאירע כתוצאה מ... התחברות לרשעים! כשאנו משווים כיום את שני הדרכים, דרך ההתבדלות הגמורה מרשעים, לעומת דרך המלחמה מבפנים, איזה דרך הוכיחה את עצמה כדרך בטוחה, דרך שהזמן לא גורם לה להשתנות, הזו או זו? בואו ונדבר גלויות. ישנו ציבור יקר וקדוש, שבשנים האחרונות פקח את עיניו (לא מעט בזכות הרדיפות האכזריות של אחיהם מדניהם שונאיהם), והגיע למסקנה שבאם רוצים להשאר יהודים 'כמו פעם', זה רק באם יאמץ את הדרך של להתנתק מהם ומהמונם לגמרי, והוא אשר הביאם עד הלום להקים מוסדות חינוך על טהרת הקודש, בלי להזדקק לתקציבי המדינה ומשרד החינוך שלה. כמובן שמדובר במסירות נפש עצומה, ובפרט למי שרגיל היה כל השנים לקבל מהמדינה תקציבי עתק. אך הם הבינו שאין מנוס, ואם ברצונם שצאצאיהם ימשיכו בדרכם, עליהם לקפוץ מהקרון הדוהר לעברי התהום למרות הקושי העצום הכרוך בכך. וכאן נשאלת השאלה הנוקבת: הרי אלו שכיום רודפים אתכם עד חרמה, היו אחיכם הקרובים ביותר, גדלתם יחדיו באותו חיידר, היו לכם אותם רביים, קראתם את אותו עיתון, השקפתכם היתה זהה, אז איך זה קרה שלפתע פתאום נפערה תהום עצומה שכזאת ביניכם? התשובה היא: זה לא קרה בין לילה. פעם - לפני 70 שנה - לא היתה לכם מפלגה משלכם, ולא עיתון משלכם, ציבור בני התורה גם אם היה משתתף בבחירות כהוראת רבותיהם, אבל לפני ואחרי, לא הייתם בתוך הקלחת. זכור לכותב שורות אלו, שגדל ונתחנך בישיבות הליטאיות, שעד להקמת המפלגה, רוב רובם של הבחורים והאברכים לומדי התורה, לא ידעו את שמותיהם של שרי המדינה והיו כאלה שאפילו לא ידעו את שמו של ראש הממשלה. הפוליטיקה היתה זרה להם לחלוטין, ושום עיתון לא נכנס לבתיהם. אך מאז שהוקמה המפלגה והעיתון המפלגתי החל להופיע, הכל השתנה. אין היום בחור ואברך שאינו מעורה בכל הסחי והמאוס של הפוליטיקה הישראלית. המדינה הפכה למדינה שלנו, הצבא הינו צבא שלנו וכן הלאה. כך חדרה הלאומיות והחילוניות אט אט אל תוככי לבותיהם של מנויי העיתון ואנשי המפלגה. ההשקפה הטהורה שהנחילו לנו רבותינו מרן החזוא ומרן מבריסק זיעא, פשוט נשכחה מלב, וכך הגיעו מנהיגי המפלגה ונציגיה למצב, שלפני למעלה מ-70 שנה החלו לשתף פעולה עם השלטון, להתחיל בגיוס חרדים שהחל אז ב-30 בחורים, והגיע היום לממדים המבהילים של למעלה מעשרת אלפים!) מלבד ה'מתים' במגיפת האקדמיה הארורה, שירות אזרחי ועוד (ולולי ד' שהעיר את רוחו של הגרש אויערבאך זצוקל) ואיתו עמו עוד מגדולי ישראל זצוקל ויבדלחט החיים עמנו שליטא (חלילה לא היה נותר מהם שריד ופליט, כי כולם) מלבד אולי יחידים ממש (היו נוהים אחר המפלגה וראשיה. או אז קם מרן ר' שמואל, כארי והכריז מי לד' אלי! - החובה להעמיד דברים כחומה, ולומר לא, למשתפות המפלגתית! ואכן בסד אלפים שמעו בקולו, וכאיש אחד בלב אחד עזבו את המפלגה הסוררת, והחלו להקים מחדש מוסדות חינוך לבנים ולבנות, בתי כנסיות, כוללים וכו'. מרן ר' שמואל זצוקל שראה את החורבן לנגד עיניו, הותיר לנו את צוואתו האחרונה לפני הסתלקותו לעולם שכולו טוב, בהכריזו בדם לבבו: להתנתק מהם ומהמונם לגמרי! מילים ברורות ופשוטות שכל בר בי רב מבין מה משמעותם... כמובן שהסמ מאד לא היה מרוצה מהימלטותם של יהודים כה רבים מגיה המהפכה, ומצא דרך כיצד להערים כדרכו, דייקא באופן של מלחמת קודש. כן מלחמת קודש, אבל במגרש שלי... פשוט לחזור על הטעות שעשו חבריכם לשעבר לפני 70 שנה, או ליתר דיוק מה שעשתה אגודת ישראל לפני 07 שנה - להלחם מבפנים, מלחמה שסופה הוכיח על יעילותה. פקחתם את עיניכם, אל תעצמו אותם בשנית. גם אגודת ישראל, וגם המפלגה ממנה פרשתם, לא ביום אחד הגיעו לאן שהגיעו, גם הם, ולמעשה גם המזרחי שקדמו להם, סטו בדברים דקים ובלתי נראים לעין, אך סופם הוכיח באופן שאינו משתמע לתרי אנפין, כי סופה של סטיה, ותהיה זו הקלה והדקה ביותר - אבדון! הנה לכם דוגמה חיה: בקושי התחלתם, וכבר הפוליטיקאים שלכם מוכנים להניף את דגל הרע במיעוטו) העתק הדבק ממפלגת ה'דת' החדשה (ולהורות לחבריה לבחור בעיר אלעד בעד החרדק פרוש המתגאה שבעירו התגייסו הכי הרבה חרדים לצבא רל. מהר מאד שכחתם את המלחמה העקובה מדם, נגד יום קהילה ומשטרה שעולל הלה בעירו. כך גם בירושלים מצביעים (עבור בצע כסף) בעד ראש עיר חילוני - מגדולי מעצבי והוגי חוק גיוס חרדים, וכך גם בכמה עיירות הולכים שלובי זרוע עם מפלגות סוררות הדוגלות בגיוס חרדים. הדרך בה צעדתם עד לפרישתכם מדגל התורה פשטה את הרגל, והוכיחה את אפסיותה, ואת זה גם אתם מבינים היטב, אז חבל שדווקא כעת, אחרי שזכיתם להוציא רגליים מהבוץ המפלגתי שהטביע ככ הרבה חרדים במדמנה הישראלית - אתם מתחילים את הכל מהתחלה, פשוט חוזרים אחורה 70 שנה... אלא שבקצב המסחרר של ימינו, זה לא יקח 70 שנה נוספות, כי אם הרבה פחות מזה. הגיע הזמן שתבינו, כי אין דרך אחרת מלבד להתנתק מהם ומהמונם לגמרי! הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה...
דר
יוסף | 30-10-2018 9:14
אשמח ללמוד יותר 0547660021
הדירדור המעמיק
בודד | 29-10-2018 15:47
כמה נכונים הדברים ככה מעציבים. הערה קלה- איני רואה בהתנהלות הפלג שום שוני עקרוני משאר המפלגות החרדיות ולא נשכח כי לפני שנים מועטות הם היו הקול השליט במפלגה.
3
ילד ליטאי לאביו: - אבא, זה עוד פעם ההלוויה של
ילד ליטאי לאביו: - | 29-10-2018 22:05
ילד ליטאי לאביו: - אבא, זה עוד פעם ההלוויה של הרב שטיינמן? - לא חמודי, הפעם זה הלוויה של - דגל התורה -ושס.
4
השנואים הפכו לשונאים
זבולון | 30-10-2018 1:06
לפוליטיקאים האלוקים אבד אין לו קיום .כנסו לשיעור. ובכן ישתבח שמו של הקבה מסובב הסיבות שישאר רק ברק צברי ופורוש .והנה אני הדגל יעדיפו את פורוש נוא נפשם ורק לא את התמני בר צברי עם כל הגינותו ועזרתו לציבור במשך שנים .ולמה ההעדפה הזו?? כי השנואים על ידי הגויים באירופה נושאים על גבם שינאה והם מעדיפים את פורוש מעל ברק רק מסיבת גזענות בלבד. השנוא הפך לשונא וזה כלל לא משנה כמה ברק הגון וישר.הרי לפניכם שיעור בסוציולוגיה