אז מי באמת יותר צדיק, נח או אברהם?

נשתדל לא להשוות. לא בין ילדים, לא בין תלמידים ולא בין אנשים – "כולם אהובים, כולם ברורים", וכל אחד הוא יחיד ומיוחד. נתפלל להיות בין הדורשים לשבח, לבקש לקבל את השפע מ'היכל הזכויות' ולחזק את דבריו של הרב "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" ולהתפלל "שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"

אז מי באמת יותר צדיק, נח או אברהם?
  (צילום: שאטרסטוק)

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. (בראשית ו, ט)

רבים עוסקים במחלוקת המובאת בחז"ל בדבר היחס בין נח לאברהם – מי צדיק גדול יותר? דוגמה אחת של המחלוקת:

"בְּדֹרֹתָיו" – רבי יהודה ורבי נחמיה; רבי יהודה אמר: בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק, וכו'. רבי נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה. משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל, ומונחת בין הקברות, והיה ריחה נודף, ואילו היה חוץ לקברות עאכ"ו. (בראשית רבה, פרשת נח, פרשה ל סימן ט)

ובלשון רש"י: בדורותיו – יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר; ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

אנחנו מבקשים לשאול על עצם ההשוואה: למה להשוות? האם זו דרך חינוכית? להשוות בין הבנים? בין התלמידים? בין מוסדות חינוך? הרי את זושא ישאלו למה לא היית זושא, ולא מדוע לא היית משה רבנו. אדם פועל 'נמדד' בינו לבין עצמו – מהן מידותיו, ועד כמה פעל למיצוי יכולתו וסגולותיו הוא!

ה'נתיבות שלום' אומנם דרש אחרת את ההשוואה בין אברהם לנח:

דהנה ביסודי עבודת ה' יש ב' דרכים, אהבת ה' ויראת ה'. ואף שאהבת ה' גבוהה יותר, ראשית כל צריך לבנות על יסוד בריא, יסוד היראה…] וכמו באדם הפרטי כך גם בכללות הדורות. תפקיד הדורות הראשונים לפני שבא אברהם אבינו, היה יראת ה', ורק אחר כך עולם התיקון ע"י אברהם אבינו שמדתו אהבה…] וזהו "את האלוקים התהלך נח". אלוקים היא מידת הגבורה והיראה, ואילו אצל אברהם שם הוי-ה, שם החסד "ה' אשר התהלכתי לפניו".

ה'נתיבות שלום' מסביר כי ה'גנאי' מייצג את דרך החיים של נח, שעשה את שלו במלואו כעובד ה' מיראה; ואילו ה'שבח' מייצג את דרכו של אברהם, שמידתו חסד ואהבה. מבחינה זו, אין השוואה של מי גדול ממי, אלא מה ייחודו של נח (יראה) ומה ייחודו של אברהם (אהבה).

עדיין קשה – אנחנו מחונכים ל'עין טובה', לפסיכולוגיה חיובית, לראות טוב בזולת (ובעצמנו…), למה אפוא יש צורך לדרוש לגנאי כשאפשר לדרוש לשבח?

כל דבר (כמעט…) ניתן לדרוש לשבח וניתן לדרוש לגנאי. כך אנשים, תלמידים, מצבים, אירועים, שיעורים, מפגשים, הכל… (מי מאיתנו לא נפגש בכך – אחרי שיעור יש מי שראה אורות, ויש מי שדרש לגנאי: "לא חידשו כלום…"; בישיבת מורים על תלמיד – יש מי שאמר: "הוא לא מתקדם כלל", ועל אותו תלמיד יש מי שדרש לשבח: "הוא נפלא, מאיר פנים, ואני רואה התפתחות נפלאה באישיותו" וכו'). אנחנו מחנכים את כולנו לראות טוב!

הרב יורם אברג'ל זצ"ל האיר על כך הארה נפלאה: אף על פי שזאת מחלוקת תנאים (אם דורשים לשבח או לגנאי), כשרש"י מזכיר בדבריו את שתי הדעות, לאלו שדורשים את נח לשבח הוא קורא "רבותינו" – "יש מרבותינו שדורשים", ואילו לאלו שדורשים את נח לגנאי הוא אינו קורא רבותינו, אלא מזכיר אותם בסתם – "ויש שדורשים".

וביאר הרבי מלובביץ' שכוונת רש"י בזה ללמדנו שבעניין זה עצמו, באיזה אופן להביט על הבריות ובאיזו צורה לדרוש אותם, עלינו לאמץ לעצמנו את דרכם של רבותינו שהיו רגילים תמיד לדרוש את הבריות (ואת נח) לשבח. הם "רבותינו" לעניין זה (הארה נפלאה ממש!). והוסיף הרב יורם זצ"ל שצריך להתרחק מאנשים שדרכם תמיד לחפש חובות בבני אדם.

לעומת זאת, ישנו בשמיים היכל הנקרא 'היכל הזכות', ובזה ההיכל לעולם פותחים את דינו של האדם לכף זכות. וכל הרגיל לדבר טוב על כל אדם מישראל ולדונו לכף זכות, מקושר להיכל הזכות ומשם הוא מקבל את שפעו. וכך אומר האדמו"ר הזקן בעל התניא – שהקב"ה נתן לאדם שתי עיניים, כדי שבעין הימנית יסתכל על המעלות שבזולת, ובעין השמאלית יסתכל בחסרונות עצמו. נבקש לאמץ זאת כתפיסת עולם וללכת עם רבי נחמיה. נכון שאפשר כך ואפשר כך, אבל אנחנו בוחרים לעולם לדרוש לשבח (ויש להתפלל על זה כמובן…). זו תפיסת עולם, זו דרך חיים! איזה עולם שונה – להיות בקרבתם של מי שמקטרים ודורשים לגנאי, ביקורתיים, לעיתים מצומצמים כיוון שמצמצמים, אלה הקשורים ל'היכל החובות'; לעומת מי שלעולם רואים שבח, בעלי משקפיים טובים שמצמיחים טוב, מלאים בשמחה ובביטחון ומשרים אור על הסביבה כולה.

על פי דרך זו, למרות ההארות של המדרשים הרואים את ענקיותו של אברהם אבינו דווקא על הרקע של נח (כמו למשל הרבי מקוצק המפורסם של "צדיק בפרווה" – נח, הדואג רק לעצמו ומתנתק מהסביבה, למול צדיק המחמם בתנור ודואג לכל הסביבה, ומתפלל על סדום ועמורה – אברהם) ננסה לראות ולהעמיק בשבחו של נח:

א. צדקותו של נח

שלוש פעמים מוזכרת בתורה צדקותו של נח. הפעם הראשונה מופיעה בסוף פרשת בראשית – "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו, ח); הפעם השנייה נמצאת בפתח פרשתנו – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט); והפעם השלישית היא בדברי ה' לנח, במהלך הקריאה אליו להיכנס אל התיבה – "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (שם ז, א). וכך המדרש מעצים את צדקותו: "ה' צדיק יבחן זה נח. שנאמר: 'ויאמר ה' לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני'". הקב"ה בודק בקנקנים היפים ועליהם מקיש אותם בוחן] – זה נח.

ב. עמידתו של נח

נח בונה תיבה, ורש"י הדגיש שנח עומד בלחץ חברתי בלתי רגיל. גם כשלועגים לו, גם כשכולם במשך מאה עשרים שנה אומרים אחרת, חושבים אחרת וחומסים – נח אינו מושפע לרעה מהסביבה. דג חי שט נגד הזרם.

ג. הנהגתו של נח

בספרו 'מוסר אביך' מביא הרב את דברי הרמח"ל, שמתייחס לתיבת נח כאל דגם של התכנסות נכונה ורצויה:

שלמדנו החסיד רמ"ח לוצאטו ז"ל בפירושו לאד"ר לאדרא רבה] מענין המבול ותיבת נח. שדומה לו הי' האידרא דרשב"י ע"ה, שהתיקונים נחקנו בפנים האידרא. כמו שנתקן העולם כולו ע"י גידול בע"ח והספקת מזונם, בתוך התיבה, רק לא הי' אפשר להתפשט בעולם מצד שמדה"ד שמדת הדין] גרמה שיהי' מבול ע"פ כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא הי' אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם ע"י זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות, אבל כשישלם העולם יצאו חפשי מהמאסר, וכן כשישלם הגוף יצאו חפשי אותם הכחות. (מוסר אביך פרק ב, פסקה א)

ד. אופן הצלתו של נח

התיבה התאימה למציאותו של נח המתבודד, שאינו קשור לסביבתו. נח, שהיה צדיק לעצמו, עבר 'שיעור חינוך' גדול בעצמו, ללימוד כולנו. המדרש אומר: "צֵא מִן הַתֵּבָה (בראשית ח, טז) אמר דוד: 'הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ' (תהילים קמב, ח) כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי…] א"ל הקב"ה: נח, גזרה מלפני שלא תצא…] עד שימלאו י"ב חדש" (תנחומא, פרשת נח, יא).

הקב"ה אינו מתיר לנח לצאת עד שיעבור מהלך פנימי של הבנה עמוקה – מה תפקידו בעולמו. לא רק דאגה עצמית, אלא דאגה לעולם כולו. ואומנם, נח לומד על בשרו, כשלאורך כל זמן שהותו בתיבה הוא גומל חסד עם החיות, יום ולילה. הוא לומד לחיות את הסביבה בעל כורחו, להיות מעורב במתרחש ולחוש אחריות! מבחינה זו, תיבת נח הייתה תיבת חסד, שאותה יפתח אברהם אבינו – עמוד החסד.

=======

נשתדל לא להשוות. לא בין ילדים, לא בין תלמידים ולא בין אנשים – "כולם אהובים, כולם ברורים", וכל אחד הוא יחיד ומיוחד. נתפלל להיות בין הדורשים לשבח, לבקש לקבל את השפע מ'היכל הזכויות' ולחזק את דבריו של הרב "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" ולהתפלל "שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

מנח נלמד לעמוד בכל לחץ חברתי, להיות דג חי ששוחה נגד הזרם כשצריך, ואולי גם שפעמים, בתקופות מסוימות, יש ערך להיכנס לתיבה ולהתכנס, ולזכור שזו לא המטרה. השאיפה היא להיפתח, לצאת מן התיבה ולהשפיע טוב על כלל ישראל, וגם בזמן ההתכנסות לעבור מתיבת הצלה לתיבה של חסד. מטרתנו ותפקידנו "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט).

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
שבת שלום
עידן הנבואה | 12-10-2018 12:14
בימינו הכי מתאימים הם הנביאים. הנבואה עתידנית קופצת בזמן ומייצגת את המאות הנוכחיות האלה עם קפיצת הדרך הקידמתית. אני המון קורא נביאים וזה נהדר. הכי מקסים זה כל הפלאות. של הנביא משה הנביאה דבורה הנביאים אליהו ואלישע. הנבואה וקריאה בספרי הנבואה והתוכחה הם גם יכולים להשיב אותנו לאמונה הכי נכונה למוסר לצדק האלוהי. שבת שלום.
2
צדיקים
ovadia | 15-10-2018 17:52
בה אברהם היה צדיק בדורתב