"בישראל מה שאסור לומר על ערבי – מצווה לומר על חרדי. וכל המרבה בביטויי אשפתות מרתיחים – הרי זה משובח. חסרה רק קריקטורה של יהודי חמדן בעל אף ארוך כדי להשלים את התמונה. אה, כבר יש גם כאלה."

כך כותבת הכתבת המתנחלת של 'ישראל היום' במדור הדעות של העיתון הבוקר.

בהמשך המאמר מנתחת עמרוסי, את הנתונים המעוותים המוצגים בתקשורת לגבי הקצבאות אותם מקבלים החרדים.

"בטלוויזיה משדרים כתבה על "כמה מרוויחה משפחה חרדית". אברך בכולל מקבל מהמדינה 900 שקלים בחודש! נתון מרגיז. בלי שירעדו להם השפתיים הם מדלגים על התנאי השולי לקבלת מלגת הקיום הזאת: הזכאים לאותם 900 שקלים הם רק אברכים נשואים, עם שלושה ילדים ויותר, שהאישה שלהם אינה עובדת."

"הלאה. "החרדים מקבלים הבטחת הכנסה". אין צורך להזכיר את התנאים (שלושה ילדים ויותר וכו') – זו טלוויזיה וזמן מסך הוא עניין יקר. אין כל סיבה לרמוז שמדובר בקיצבה שפתוחה לכל ישראלי שעומד בקריטריונים (רובנו לא היינו רוצים לעמוד בקריטריונים), ולא בקיצבה "חרדית"."

עמרוסי, שבתחתית המאמר נכתב עליה כי "הכותבת אינה חרדית, ומתנגדת נחרצות לדרך החרדית." טוענת כי אברך נשוי עם שלושה ילדים מקבל 1,040 שקלים לעומת הבטחת הכנסה למשפחה ישראלית בעלת שני ילדים העומדת  2,733 שקלים.

גם קיצבת הילדים בסך 1,611 ש"ח עליה זועקים העיתונים מדברת על משפחה בת שבעה ילדים. "נראה אתכם מסתדרים עם 1,611 שקלים בחודש וילד אחד בלבד." היא כותבת.

"כדי ללמוד משהו קטן על חיי העוני שגזרו על עצמם החרדים, סעו לעיר החרדית מודיעין עילית (חצי שעה נסיעה מתל אביב) ועימדו בתור לקופות באחד המרכולים. הביטו בעגלות סביבכם. אני עורכת שם את קניותיי מדי פעם."

"מאחוריי אישה בת גילי עם חמישה כיכרות לחם אחיד וחמש שקיות חלב. לפניי מישהי מבוגרת יותר עם עשר קמח, עשר סוכר, עשר שמן. זהו. לא תראו שם חטיפים, ופיצוחים, ופירות יקרים, וגבינות קשות, וסבון גוף בריח חוחובה."

את הרעש התקשורתי לגבי "הכסף החרדי" והרעלת השיח הציבורי היא מאשימה את המועמד החדש לכנסת: "כאשר יש צמיחה, ושקט ביטחוני, והתקרבות בין מגזרים בעם, ותעשייה פורחת – צריך למצוא משהו כדי להרעיל את האוויר."

"אז תופסים את הילד החלש ביותר שעומד בסביבה, ומורידים לו עוד כאפה. ואולי כי זה עובד נהדר עם הקמפיין של מחזיקי הלפידים. איפה הכסף? אצל היהודי."