שייקה לוי בשיר מחאה חדש נגד האיסור על שמיעת שירת נשים.

את השיר כתב והלחין קובי לוריא מצוות גוג ומגוג, ומבצע אותו שייקה לוי, שהיה חבר בשלישית הגשש החיוור, איתה זכה בפרס ישראל.

בתחילת השיר מניח שייקה כיפה שחורה על ראשו ופותח במונולוג קצרצר האומר: "אני שומע כאן ויכוח אני כבר לא ממש ממש בטוח: זאת המדינה היהודית או זאת ערב-הסעודית?"

בהמשך הטקסטים לא משתפרים: "כשאלוהים נמצא לבד, ואין לו רבנים על יד, ברמקולים החדישים, אז מה הוא שם? – שירת נשים."

וכשזמרת מופיעה והציבור נוטש כמו עדר, אז אלוהים מרים גבה, הוא לא מבין – מה לא בסדר!?

שייקה לוי על שירת נשים

[[[http://www.youtube.com/watch?v=C5xsbY8U2Tw]]]

עוד פנינים מתוך השיר:

אולי אני לא רב ראשי,

אבל אני מרגיש את זה בבטן:

מי שאוסר שירת-נשים,

יכול לשכוח מגן-עדן.

קול באשה, זה לא בושה,

תגידו, מה פתאום קפצתם?

רוצים לצאת? בבקשה!

אז בשביל מה בכלל נכנסתם?

כשאלוהים, הוא שוב לבד,

ואין לו אף-אחד על יד,

אז הוא קורא לצדיקים

לשמוע קצת קולות זכים, של –

שירת נשים, שירת נשים,

אז אל תשימי לב ואל תפסיקי.

תמשיכי בשבילי לשיר,

את מר-חיינו בקולך תמתיקי.

==

תודה רבה לאלעד פרידמן.