תחפשו, אבל אל תלכו יותר מדי רחוק

האוצר נמצא בתוכנו פנימה, "האוצר הוא אצל כל אחד בעצמו", אין צורך ללכת רחוק בכדי למצוא אותו, הוא נמצא אצלך ממש, "כי המצווה הזאת, לא מעבר לים היא...בפיך ובלבבך לעשותו"

תחפשו, אבל אל תלכו יותר מדי רחוק
  (צילום: שאטרסטוק)

הרב זצ"ל האיר את התשובה מהזווית העמוקה שלה(אורות התשובה ט,א):

"הרצון הבא מכחה של התשובה הוא הרצון העמוק של עֹמק החיים, לא הרצון השטחי שהוא תופס רק את הצדדים הרפים והחיצונים של החיים, כי אם אותו הרצון שהוא הגרעין היותר פנימי ליסוד החיים, והרי היא העצמיות הגמורה של הנשמה…"

מלמד אותנו הרב כי בתשובה מתגלה הרצון העמוק של עומק החיים, זה הרצון של עצמיותה הגמורה של הנשמה. לעומת זאת, כשאדם חוטא זו הקליפה החיצונית. רצון רגעי שטחי. וכך מלמד אותנו הרב זצ"ל ביחס למהותה של התשובה (אורות התשובה טו, י):

"והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שרש נשמתו, ומיד ישוב אל האלקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה… "

הנקודה העמוקה הזו של מציאת הנשמה האלוקית הטהורה, בתוכנו פנימה- נוכל לראות בסיפור " מעשה מאוצר תחת הגשר"

(הזכרנו לא פעם את מעלת הסיפור וחשיבותו להבנת עומק של משמעות ונגיעה בעולמות מורכבים)

מעשה מאוצר תחת גשר

מעשה שסיפר מהאוצר תחת הגשר: פעם אחת חלם איש אחד מאיזה עיר, שבווינה תחת הגשר יש שם אוצר, על כן נסע לשם ועמד אצל הגשר וחיפש עצות איך לעשות, כי ביום אינו יכול מחמת האנשים. עבר שם איש חיל ואמר לו: "מה אתה עומד וחושב". חשב בדעתו שטוב שיאמר לו, כדי שהוא יסייעו ויתחלקו, סיפר לו כל העניין. ענה ואמר לו: "איי יהודי שוטה, מסתכל על חלום, אלא מה, גם אני חלמתי שכאן וכאן אצל זה וזה (והזכיר העיר של האיש ושמו של האיש הזה) במחסן יש אוצר האם אסע לפלוני?!". ונסע האיש לביתו וחיפש במחסן שלו, ומצא האוצר. ואמר אחר כך: "כעת אני כבר יודע האוצר נמצא אצלי אך לדעת על זה האוצר מוכרחים לנסוע לווינה". כך בעניין עבודת השם. האוצר הוא אצל כל אחד בעצמו. רק לידע מן האוצר מוכרח ליסע אל הצדיק. כוכבי אור, האוצר שתחת הגשר].

הסיפור המפורסם הזה נוגע בעובדה הפשוטה שהאוצר נמצא בתוכנו פנימה, "האוצר הוא אצל כל אחד בעצמו", אין צורך ללכת רחוק בכדי למצוא אותו, הוא נמצא אצלך ממש, "כי המצווה הזאת, לא מעבר לים היא…בפיך ובלבבך לעשותו". ייתכן ואפשר ללמוד גם על נתינת המקום לחיפוש, לכך שיש ערך למאמץ, לשקיקה ולחלום. הצדיק הוא הצדיק… הצדיק הוא כל אחד מאתנו, הצדיק הוא כל מי וכל מה שיסייע בגילוי הכוחות של הזולת. הקשבה לתלמיד, אמון מלא שמגלה כוחות, יצירת אווירה מתאימה המאפשרת לשאול, להיות כן בבירור הפנימי ובבניין הזהות העצמית והדתית. והיכולת לסייע למישהו למצוא את עצמו… זה רק למי שנמצא למטה, מתחת לגשר. להולכים מעל הגשר, מי שמתבונן על התלמיד מלמעלה למטה, אין לו סיכוי לגלות את האוצר הנכסף… (אנחנו אוהבים להשתמש בביטוי "מבט בגובה העיניים" ההצעה העולה מהסיפור היא – מבט אלכסוני, "מלמטה למעלה", לא מבט מתנשא חלילה, אלא כזה המאפשר, מבט של "מכל מלמדי השכלתי", מבט של מי שנמצא לעולם במקום של "מורה / תלמיד" בו זמנית, כפי שהגדיר הרב סלוביצ'יק).

גם רבי נחמן, במקור אולי פחות מוכר, עוסק בתפקיד של הצדיק, המסייע לבעל האבידה למצוא את אבדתו. האדם בנשמתו הוא טהור, טרם יצא לאוויר העולם כשהוא יודע את כל התורה כולה. כל חייו של אדם הוא נמצא במסע חיפוש להגיע לאותה נקודת ראשית. לאותו מקום נקי, שלם, זך, שנמצא בתוכו. החיים מורכבים… מזמנים עליות וירידות, נפילות וקפיצות, משברים וגלים סוערים. היכולת לקחת את השכחה ולראות בה מקום שמהווה בסיס של צמיחה, ההבנה שזה טבעו של האדם ותפקידו בעולמו, לחפש, לעמול לגלות את כוחותיו, למצוא את אבדתו שלו, יכולה להיות רק מתוך נקודת אמת ויושר פנימי.דַּע שֶׁצָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹכִּי קדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָםמְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבד וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָםוְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד. נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹכְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָהוְהַשִּׁכְחָה הִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֶת הַשּׁוֹכֵחַ אוֹבֵדכְּמַאֲמָרָם, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מָהִיר לִשְׁמעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד' וְכוּ'וְצָרִיך לַחֲזר וּלְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹוְהָאֲבֵדָה שֶׁלּוֹ הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיקכִּי הַצַּדִּיק חוֹזֵר עַל אֲבֵדָתוֹ עַד שֶׁמּוֹצְאָהּוְאַחַר שֶׁמּוֹצְאָהּ חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹת אֲחֵרִיםעַד שֶׁמּוֹצֵא גַּם אֲבֵדָתָםעַד שֶׁמּוֹצֵא הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָםעַל כֵּן צָרִיך לָבוֹא לְהֶחָכָם לְבַקֵּשׁ וּלְהַכִּיר אֲבֵדָתוֹ, וְלָשׁוּב לְקַבְּלָהּ אֶצְלוֹאַך הַצַּדִּיק אֵינוֹ מֵשִׁיב לוֹ הָאֲבֵדָהעַד שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ אִם אֵינוֹ רַמַּאי וְשַׁקְרָןכְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד דְּרשׁ אָחִיך וַהֲשֵׁבתוֹ לוֹ"'עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיך אִם אֵינוֹ רַמַּאי' . (לקוטי מוהר"ן, קפח')

אבא

בשיר הנפלא של אביתר בנאי- "אבא" , עומד האדם לפני אביו (רגילים לומר שזה דימוי לריבונו של עולם, אבינו שבשמים) והמילים הפשוטות כ"כ: "אני רוצה לדעת שאתה אוהב אותי, ככה סתם…" הן נפלאות ונוגעות. האהבה הזו שאני מבקש להרגיש בתוכי, היא זו שתעביר את החולשה לעוצמה רבה. זה אותו מבט של הצדיק / האבא/ המורה, שהאמון והאהבה שלהם מאירים את הטוב ומעצימים את האור הגדול המצוי בכל אחד מאתנו. וכשאני מגלה את האוצר שלי בתוכי, זה בעצם גילוי הנקודה האלוקית שבתוכי- "למצוא אותך שם איתי". התפילה והרצון לגילוי הם אינסופיים, זו התפילה בעצמה, לתת לנשמה להתגלות ולמיתרי הנפש להתנגן…

אבא, אני רוצה לעמוד מולך להאמין שאתה אבא טוב אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי ככה סתם אבא טוב אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי שלמסע הזה יהיה סוף טוב שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה אבא, אני רוצה לחזור אלי למצוא אותך שם איתי במקור שלי אני טוב גמור, אבא ושם אני מאמין בעצמי יונתי בחגווי הסלע השמיעיני את קולך תשירי לי שיר חדש, חדש שיאיר ליבי ואת מיתרי. (אביתר בנאי)

הקול הפנימי של כל אחד

ואולי זה השופר. קול השופר הוא קול טבעי, פשוט, "כל הקולות כשרים" , זו לא חצוצרה מעשה ידי אדם אלא משהו טבעי המצביע על נקודת הראשית, וכך גם כתב הרב חיים כהן (הרב החלבן):

המקוריות, הזיכרונות, באים להזכיר את אבותינו הקדושים. הזכרת האבות איננה רק זכות של ייחוס, אלא ביטוי לפנימיות אמתית. אבותינו הקדושים הטביעו בנו טבע פנימי שכל עניינו הוא בקשת הטוב, כל צימאונו הוא לקרבת אלוקים. אנחנו צריכים לשמוע את קול השופר, את הקול הפנימי שלנו.

וזו התשובה השלמה " ומיד ישוב אל האלוקים".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
השופר
תמר | 14-09-2018 13:23
ממש מדהים לקרוא ולהתרגש גמר חתימה טובה