ביקורת סרטים: תופסת• לתפוס את הילדות לתמיד

"לא בגלל שאנחנו מזדקנים אנחנו מפסיקים לשחק, בגלל שהפסקנו לשחק אנחנו מזדקנים" המשפט הזה שחוזר יותר מדי פעמים בסרט, הוא תמצית העלילה החמודה ומעט פרועה של הסרט הזה

12.07.18 09:31  כ"ט בתמוז תשעח
ביקורת סרטים: תופסת• לתפוס את הילדות לתמיד
  (צילום: יחצ)

ביקורת סרטים: תופסת

מי שיש לו ילדים, קטנים או גדולים, יודע שמשחקי ילדים זה שריר. שריר שאם לא פיתחת אותו שנים, הוא כנראה כבר חורק. אתה חושב שאתה זוכר איך משחקים, שאתה יודע, שאתה רוצה. אך אתה מגלה שמדובר בשרירים ואיברים חלודים ועייפים.

את חלק מהחוקים כבר שכחת וחלק משמות המשחקים נראים לך מוזרים. ומעבר להכול, שכחת איך נהנים מהמשחקים האלה ולמה נהנים מהם.

לפעמים אני מרגיש שאני צריך לצלול בכוח, בקפיצת ראש כואבת, לשטיח הסלון, כדי להיכנס מחדש לעולם הקסום הזה. על העולם הקסום הזה, יושב הסרט והוא אכן עולם קסום.

תופסת

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

כמה אדרנלין היה לנו בילדות למשחקים כמו: מחבואים, מחבוא בקבוק (מכירים?), שתי מקלות, תופסת. המון. כמה זיעה ותחרות ונשימות קצרות וריבים וצחוק וכיף יש במילה אחת: תופסת.



חמישה חברים מצליחים לשמר את הכיף הזה מילדות עד גיל מבוגר. כל חודש מאי, ולא משנה היכן הם בחיים ומה הם עושים, הם משחקים תופסת. ממש תופסת. יש תופס, יש נתפסים, יש מתח.

אחד מהם הוא מנכ"ל חברת ביטוח, אחד מהם וטרינר, אחד מתקשה להתבגר, אחד מתמודד עם חרדות נפשיות ואחד מנהל מכון כושר. חלקם מחזיקים זוגיות, חלקם לא אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, שותפים למשחק.

אחד החברים, ג'רי (בגילומו של ג'רמי רנר) לא נתפס אף פעם. לא כשהיה ילד ולא כיום. האחרים מחליטים שזהו, הפעם הם תופסים את ג'רי, שבמקרה גם מתחתן במאי הנוכחי וזוהי כנראה העונה האחרונה בה הוא משחק. אך לא סתם ג'רי לא נתפס עד היום והוא גורר את חבריו למתח המשחק ביחד עם ארוסתו.

אל החבורה מצטרפת עיתונאית שמסקרת את הנושא היוצא דופן ואשתו של אחד החברים. ביחד הם נסחפים לימים משוגעים של משחק, חברות, צחוק וגם רגש.

הקונספט נהדר (וגם מבוסס על סיפור האמתי). אבל יוצרי הסרט לא מפסיקים להזכיר לנו, שהקונספט נהדר. דמויות הסרט חוזרות על כך שוב ושוב בדרכים שונות, העיתונאית שמתלווה לחבורה, האישה, דמויות המשנה, הפלאשבקים מהילדות, כולם עסוקות ועסוקים בלהראות לנו שכאמור, ובכן, הקונספט נהדר.

הבנו. אם הוא נהדר, הוא יכול להחזיק את הסרט גם בלי שניזכר בכך שוב ושוב. משהו בלעיסה של זה מרגיש קצת יותר מדי. היו שלבים שחששתי שאולי הקונספט זה כל מה שיש לסרט להציע. שמחתי להתבדות, במובנים מסוימים.

מלבד המשחק הנאה, של חלק מהשחקנים, הצופים בסרט ייהנו מהומור חד ופרוע, מעט מתח, מעט רגש, הרבה משמעות בהקשר של חברות חזקה ועלילה די מהודקת.

מלבד זאת, יש בסרט הזה הרבה פאן. כנראה באווירת השחרור של מבוגרים שמשחקים משחק ילדותי, יש קסם. זה משחרר גם את הצפייה. את הסרט. ואיך שהוא, זה גם נוגע באיזה מקום בלב.

אולי המקום המתגעגע. המקום שנהיה מבוגר מדי. המקום שמשתוקק לקום בסוף הסרט מכיסא הקולנוע ולשחק תופסת, או מחבואים, או דג מלוח, יחד עם היושבים בקהל. לא באמת. בעיקר רציתי לקום וללכת מהר לשירותים ואז הביתה. אבל קצת.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע