מצד אחד רוצים לראות אלפי חרדים בצבא ומצד שני מודאגים מתהליכי הדתה בצה"ל. איפה ההגיון?

יאיר נתיב

משבר הגיוס שוב עלה לכותרות. חוזרים לדבר על גיוס חרדים, שיוון בנטל, אבל כולם מבינים שאין לזה קשר עם המציאות. אין אדם בר דעת שלא מבין שבלתי אפשרי לגייס בכוח חצי מיליון איש.

מצווה כנגד מצווה

נתחיל בזה שיש מצווה גדולה מן התורה להתגייס לצבא ההגנה לישראל. יש שתי מצוות שעומדות בבסיס החיוב – "הצלת ישראל מיד אויביהם","לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" ו"שמירת ארץ ישראל שתהיה בידי עם ישראל" (כפי שכתב הרמב"ם (הל' מלכים ה, א): "ואי זוהי מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים (בכיבוש הארץ), ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם").

מנגד יש גם מצוות תלמוד תורה, שמחייבת כל יהודי לקבוע עתים לתורה (וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. (ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ט). מכאן מתחיל וויכוח מה חשוב יותר – ללמוד תורה או להתגייס לצבא. שתי המצוות החשובות ביותר וראוי לשלב אותם. אך אי אפשר לעשות זאת בלי להסתכל על המציאות כפי שהיא.

המחאה החילונית נגד "הדתה" כנגד הרצון לגייס אלפי חרדים לצבא.

כולנו זוכרים שבשנת 1949 החליט דוד בן גוריון על הסדר "תורתם אומנתם" ופטר 400 חרדים משירות צבאי. מאז עברו הרבה שנים, אוכלוסיית מדינת ישראל גדלה משמעותית יחד עם לומדי תורה שאינם מתגייסים לצבא. בסוף שנות התשעים בג'ץ התחיל להתערב בסוגיית דחיית השירות. למרות זאת, צה"ל מצליח להסתדר הרבה שנים בלי חרדים.

למשל לפני כמה שנים אמרו קציני צה"ל בוועדת החוץ והביטחון של בכנסת, שלצבא אין צורך בחרדים ולהפך הם מהווים עליו רק נטל. נכון, כי מדובר באוכלוסייה מאוד סגורה, שלא התחנכה מגיל צעיר ברוח הציונות ואהבת המולדת. הדבר מחייב להשקיע שעות נוספות, כדי להפוך אותם לחיילים של ממש.

יותר מזה, בשנים אחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר טענות שיש "הדתה" בצה"ל, ניסיונות להדיר חיילות. זה קורה על רקע השתלבותם של בני הציונות הדתית בתפקידים שונים בצבא. מה יהיה אם באמת תתקבל החלטה לגייס אלפי חרדים לצבא? ברור שה"הדתה" תיגבר.

כולנו זוכרים איך הגיבו בזעם למכתב ששלח לפני כמה שנים תת אלוף עופר וינטר ללוחמיו בחטיבת גבעתי, לפני הכניסה הקרקעית במבצע צוק איתן, כאשר תוכן המכתב כלל ביטויים כגון "השם אלוקי ישראל". מאז ווינטר לא זכה לקידום במשמעותי ועל פי ההערכות הוא בכלל צפוי לפרוש מהצבא. אז איך זה מסתדר עם הרצון לגייס אלפי חרדים? איפה ההגיון? מצד אחד יש לא מעט פוליטיקאים ואנשי ציבור שמדברים על גיוס חרדים, שיוון בנטל. מצד שני כמעט אותם אנשים מודאגים מתהליכי "הדתה" בצה"ל. או שהם שלא רואים את המציאות, או שמנסים להשיג רווח פוליטי.

אז מה כן צריך לעשות?

לדעתי צריך להשקיע יותר בשילוב החרדים בשוק העבודה. זה יותר יועיל למדינה, מאשר קריאות פופוליסטיות לגייס אותם לצבא. אפשר להציע להם כל מיני תכניות נפרדות במסגרת השירות הצבאי.

כתב לענייני דתות בערוץ 10 אבישי בן חיים אמר בראיון לדפנה ליאל בפודקאסט "עושים פוליטיקה", שהתהליכים הדומים קורים גם עכשיו במסגרת הפרויקט הצבאי שח"ר: "פרויקט שח"ר, הוא עוד פריבילגיה שחרדים מקבלים. לא חרדים משרתים בצבא, אלא הצבא משרת את החרדים. שוב אני אומר זו משימה חשובה של הצבא: הצבא עושה משימות אזרחיות חשובות, אבל זה לא שרות חרדי.

פרויקט שח"ר אומר דבר כזה: בנו לחרדים מסלול, שחילוני כמובן לא יכול להגיע אליו. במסגרת הפרויקט, החרדי יכול להתגייס בגיל מבוגר, אחרי שהתחתן. מסלול שבמסגרתו יש להם הבטחות גדולות. מבטיחים להם: הגיוס שלך בלי לילות, בלי שמירות, בלי שבתות, בלי אבטחות, בלי צבא בעצם, עם לימודי מקצוע על חשבון המדינה, לא די בכך שאתה לומד מקצוע על חשבון המדינה, אתה גם מקבל במהלך לימודיך 6,000 שח לחודש ומכשירים אותך לעבודה….זה פרויקט חשוב, אבל אין לו שום קשר לשוויון בנטל."

בן חיים סבור שהדרך היחידה להמעטת אי השוויון בנטל, היא העלאה דרמטית בתגמול חיילי וחיילות צה"ל, שיקבלו 6000 שקל כמו חיילים חרדים, כספים ייחודיים למשפחות המשרתות.

אי אפשר שלא להתייחס לערך לימוד התורה. ארץ ישראל בלי תורה, כגוף בלי נשמה. גם שר החינוך נפתלי בנט אמר באחד מהנאומים, "שבלי התורה, אנחנו כמו אטוֹמים בחלל. לימוד היהדות וההצטיינות בה חשוב בעיניי יותר מלימודי מתמטיקה או מדעים..".

במצב האידאלי צריך לשלב בין לימוד תורה לשירות צבאי, אך כרגע אנחנו לא נמצאים בנקודה זאת. האם גיוס בכוח או הסתה יתרמו יותר לשוויון בנטל? תחשבו אתם.