נחשו מי גרם להרצל לומר ש'הציונות דבר אין לה עם הדת'?

אתמול התקיימה אזכרתו הממלכתית של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל במלאות 114 שנה לפטירתו.

אחד המשפטים המזוהים ביותר עם הרצל – בעיקר בחוגים הדתיים והחרדים – הוא "הציונות דבר אין לה עם הדת", משפט שמקובל לומר שיצא מפיו של הרצל בסביבות הקונגרס הציוני הראשון ואף נקבע כסעיף בהחלטות אותו הקונגרס.

בהשראת משחק הילדים המפורסם – "הרצל אמר", חשוב להדגיש כי כנראה לא כל דבר הרצל אמר, ולגבי המשפט הזה ישנו ויכוח אם בכלל נאמר ע"י הרצל או שמא ע"י מישהו אחר ואולי אף לא נאמר מעולם, אבל זה עניין למחקר בפני עצמו, ואינו מענייננו כעת.

הרב קוק נגד האמירה של הרצל

על כל פנים, מה שבטוח הוא שהשמועה שאלו הם דבריו של הרצל כן נתקבעה כבר בימים ההם, ואחד מהאישים שיצאו כנגדה בחריפות גדולה מאוד היה מרן הראי"ה קוק זצ"ל.

במקומות רבים בדברי הרב קוק הוא תובע (בעיקר מתנועת 'המזרחי' ) למחוק את המשפט הזה מהפנתיאון הציוני ולדרוש להסיר בפועל את ההחלטה בקונגרס הציוני, למשל : "רק אז תשא (=תנועת המזרחי) ברמה את דגלה, בזמן שהיא אומרת בקול גדול. .. שהחוק האלילי ש'הציונות דבר אין לה עם הדת' תועבה היא לישראל.." (אגרות הראי"ה ב',עמ' קלה).

התנגדותו הנחרצת של הרב קוק נבעה מכך שהמשפט הזה מנתק למעשה את כל תהליך הציונות מחיבור אל היהדות והקודש והופך אותו לחילוני ולאומי ככל העמים. מה שעל פי תפיסתו של הרב קוק הפוך לגמרי למהות הציונות שהיא תחייתו המחודשת של עם ישראל וחזרתו לארצו במטרה להחיות מחדש את חיי הקודש והחול שלו גם יחד.

על כל פנים, במקום אחד מפתיע הרב קוק ומגלה לנו את מה שעומד מאחורי האמירה הזאת של הרצל (וגם אם לא אמרה בפירוש אז מאחורי התפיסה הזו שהציג). למעשה, מתברר כי הרצל כלל לא האמין באמירה הזו ואמר אותה רק כדי לרצות ציבור מסוים על מנת שיצטרף לתהליך הציוני.

"פחדה של הריפורם מהציונות"

וכך כותב הרב קוק באגרת: "כל זמן שלא יוסר הפגם שהתבלט ממאמרו של המייסד הציוני "שהציונות דבר אין לה עם הדת", שאמנם חשב הוא בתומו שבזה יסיר את פחדה של הריפורם מהציונות, אי אפשר שתכה שרשים נאמנים באומה" (ספר "לשלשה באלול", עמ' קו).

הרב קוק חוזר על עמדתו לפיה אין עתיד לציונות שמנותקת מהיהדות והדת, אמנם בתוך הדברים הוא מגלה כי הרצל אמר זאת רק מפני שרצה להרגיע את הרפורמים ותנועת הרפורמה (="הריפורם") מפחדם שהציונות תהיה מחוברת לדת היהודית (האורתודוכסית כמובן). כלומר, הרצל רצה לקבל גם את תמיכת הקהל הזה לתהליך ולכן ניסה להרגיע אותם באמירה כי הדת והמדינה לא יהיו מחוברות.

כדאי לשים לב שהרב קוק דייק ואמר "חשב הוא בתומו" – כיוון שאכן גם זה לא עזר להרצל והתנועה הרפורמית ממש לא התעניינה בתהליך הציוני ולהיפך, התנגדה לו וניסתה לתקוע לו מקלות בגלגלים.

מה שמעניין הוא שאין חדש תחת השמש, ועד ימינו אנו מעורבת התנועה הרפורמית בכל מיזם וקמפיין המנסה להפריד את הדת מהמדינה ולנתק את היהדות מהמדינה. מה שכן השתנה הוא הטקטיקה. היום הם פועלים במסווה של חיבור לציונות וניסיון לתקוע יתד במדינת ישראל וסממניה המובהקים – למשל הכותל המערבי.

לא נותר לנו אלא לקוות שכיום, 114 שנה לאחר פטירתו של הרצל, חוזה המדינה, ילמד ראש ממשלתנו בנימין נתניהו את הלקח ההיסטורי, ולא ינסה גם הוא "בתומו" לרצות את התנועה הרפורמית שעדיין מנסה בשארית כוחותיה להרוס את היהדות במדינה ולפגוע בערכי הקודש והיהדות ובמרכזם – בקדושת הכותל.

==

יוסי מירון, תושב אריאל עוסק בחינוך ותורה.