בשנת תר"ס התפרסם בספר "אור לישרים[1]" מכתב של האדמו"ר החמישי של חב"ד רבי שלום דובער שניאורסון (הרש"ב) "בדבר שאלתם אודות הציונים", בו הוא כותב:

"הנה אם גם היו האנשים האלה שלמים עם ה׳ ותורתו, וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם, אין לנו לשמוע להם לדבר הזה, לעשות גאולתנו בכח עצמינו, ...בכחות ותחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בזרוע אין אנו רשאים, ולא בזה תהיה גאולתנו ופדות נפשנו, ובפרט שהוא נגד תקותנו האמתית כי כל צפיתנו ותקותנו הוא שיבא הקב״ה לנו מ׳׳צ בב״א ותהי׳ גאולתנו ע״י הקב״ה בעצמו, … ובהגלות הזה עלינו לצפות רק לגאולתנו וישועתנו של הקב׳׳ה בעצמו שלא ע״י בו"ד (=בשר ודם) ותהי׳ גאולתנו שלמה."

בנוסף, אומר האדמו"ר, מבחינה פראגמטית הרעיון הציוני אינו בר ביצוע, כי אומות העולם לא יסכימו לזה: "עוד זאת באמת כל ענייניהם וסודותיהם כדמיון לבד, כי חפצם בלתי אפשר לבוא לידי פעולה כאשר לא יהיה ע׳׳ז הסכם בשום אופן," "וכן הקולקטיב היהודי אינו בשל לפעילות זו. "וגם אנחנו מצד תבונתנו אין אנו מסוגלים לזה, ורק שוחד החפש והשררה מעור עיני המתעסקים הראשים בזה, ואחריהם הכסילים בחושך ילכו-.

והוא אף מנתח את מגמת העוסקים בגאולה ע"י בשר ודם "והעולה ע׳׳ז אחרי, אשר המתעסקים הראשים בזה המה מנגדים גמורים לה׳ ותורתו, וכל חפצם ומגמתם הוא לפרוק עול התורה והמצות ולהחזיק רק בהלאומיות וזה תהיה יהדותם…"

יכבשו את הארץ נגד ציווי ה' ית' ונגד התורה?

גם 18 שנה לאחר מכן (שנת תרע"ח) כאשר התפרסמה הצהרת בלפור, המשיך מכתב זה להיות מופץ "ברבבות אקסמפלרים"[2]. הרש"ב נפטר בחודש ניסן תר"פ כחודש לפני ועידת סן רמו (אייר תר"פ) שבה החליטו אומות העולם הנאור, לכלול במנדט הבריטי על א"י, את הצהרת בלפור ולהטיל על בריטניה, כמעצמה המנדטורית, את האחריות למימוש ההצהרה. ובכך הוכח שהסכמת אומות העולם, להקמת בית יהודי אינה דמיון בלבד, אלא עובדה ממשית, שנעשתה ע"י גויים ובדרך הטבע.

בנו, האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, ר' יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ), דבק בעמדה אביו, ובשנת תרצ"ו התפרסם מכתב[3] שכתב לאדמו"ר מגור (ר' אברהם מרדכי אלטר), שפעל וקרא ליהודים לעלות לארץ, ולהקים ישובים. הריי"ץ, במכתבו לאדמו"ר מגור, חוזר ואומר: "מושבעים ועומדים אנחנו בברית הוי' צבאות, אשר לא בחיל ולא בכח יגבר איש" ומוסיף בהמשך וגוער באדמו"ר מגור: "במה נשתנה הענינים מאשר היו מלפנים? האם באשר מחוקקי עם יחלקו ארצות, ומהלכי הממלכות פותחים שערי מדינות, האם בעד נזיד המדינות תמכרו נחלת אבות, רכוש עמנו באלפי דורות? … האם גם אתם "מועצת התורה על פי התורה והמסורה" רואים בדרשת בלפור לתת הארץ לישראל כוכב עולה בארץ להאיר?! ולעומתו (בבטחון אמרי פיו) ברוח אלוקים תרעישו בקול מבשר ואומר במחני היהודים כי היראים יכבשו את הארץ נגד ציווי ה' ית' ונגד התורה?"

הריי"ץ, האריך ימים, ונפטר לאחר הקמת מדינת ישראל (נפטר בשנת תש"י) אך לא שמענו שגם בעקבות הקמת המדינה, בה הוכח כי יהודים מסוגלים להקים מדינה, שינה דעתו בקשר לאופן שבו תבוא הגאולה.

המשיח הרי הוא בשר ודם

אולם קושיא גדולה יש להקשות על דבריהם: אחד מעיקרי האמונה הוא ביאת המשיח. המשיח הינו אדם בשר ודם. אזי על מה הסתמכו האדמו"רים, שהגאולה לא תהיה ע"י בו"ד אלא ע"י הקב"ה בלבד? ש"עלינו לצפות רק לגאולתנו וישועתנו של הקב׳׳ה בעצמו שלא ע״י בו"ד ותהי׳ גאולתנו שלמה?" הרש"ב במכתבו מסתמך על "מדרש רבה ע״פ 'כי עמך מקור חיים' – כי גם הגאולה שהיתה ע׳׳י משה ואהרון לא היתה גאולה שלמה וחזרו כו', וכ׳׳ש הגאולה שע״י חמ״ו כו׳ גם שעשו עפ׳׳י נבואת ירמיהו ועפ״י נביאים האחרונים שהיו עמם".

לכאורה הם הסתמכו על מקור בחז"ל, אולם אם נחפש בכל מדרשי רבה הן על התורה והן על חמש מגילות אין בנמצא מדרש כזה. אם נמשיך להתחקות אחר מקורות אחרים, נמצא כי ב"מדרש תהילים[4]" אכן יש התייחסות לפסוק זה:

המקור שלא קיים

'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'. אמר ר' יוחנן … ישראל נשתעבדו במצרים, ועמד משה וגאלם, וחזרו ונשתעבדו [בבבל, ועמדו דניאל חנניה מישאל ועזריה וגאלום, וחזרו ונשתעבדו] בעילם ובמדי ופרס, עמדו מרדכי ואסתר וגאלום, חזרו ונשתעבדו ביון, ועמדו חשמונאי ובניו וגאלום, חזרו ונשתעבדו באדום הרשעה, אמרו ישראל הרינו נתייגענו מהיותנו משתעבדין ונגאלין, וחזרנו ונשתעבדנו, עכשיו אין אנו מבקשין לגאולת בשר ודם, אלא גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל, ואין אנו מבקשין (מעתה) שיאיר לנו בשר ודם מעתה, אלא שיאיר לנו הקב"ה…

הנה לכאורה מקור לדברי הרש"ב. אולם המדרש מציין שזו בקשת ישראל. האם הקב"ה נענה להם? אין המדרש מציין. מנין לנו שהקב"ה הסכים עם בקשת ישראל?

המשך המדרש הם דברי ריש לקיש, שאכן מביא את תשובת הקב"ה: "ר' שמעון בן לקיש אמר: כך אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם לספות עם אומות העולם בעולם הזה?! אמרו לפניו רבונו של עולם 'אל תט לבי לדבר רע' (תהלים קמא ד), … אפילו במצות הנעימות שלהם אין אנו מבקשין, …"

אכן בדברי ריש לקיש יש התייחסות של הקב"ה לבקשת ישראל, אולם לאחר שהקב"ה מציג לפניהם את ההשלכות שיש לגאולה על ידו בלבד, לספות עם אומות העולם בעולם הזה, הם חוזרים בהם מהבקשה.

המדרשים סותרים את התלמוד

יש עוד מדרש – "מדרש תנחומא"[5] שמשתמע ממנו כי לעתיד לבוא, הקב"ה יגאל את ישראל בעצמו: "א"ר אמי …. ישראל במה הם נפדין? כביכול בהקב"ה שנאמר 'עם נושע בה", אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, … וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין…" נראה על פניו שזה אכן המקור, אולם גם מדרש זה איננו אומר זאת בהחלטיות אלא משתמש בביטוי "כביכול".

אלא שמדרשים אלו סותרים את הנאמר בשני התלמודים הן הבבלי והן הירושלמי, שבהם מצויין בפרוש, כי מי שיגאל את ישראל יהיה המשיח שהוא בן אנוש – בשר ודם! ולא הקב"ה בעצמו – משיח ילוד אשה – משיח בן דוד.

יתר על כן, 400 שנה לפני הרש"ב היה יהודי משומד בזמן גרוש ספרד, שרצה להוכיח ממדרשים אלו "שהמשיח שיהיה עתיד לגאול את ישראל – הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו" שהרי את הגאולה מביא המשיח, והמדרשים אומרים שהגאולה לא תהיה ע"י בשר ודם – מסקנה: אפילו חז"ל במדרשיהם מודים באמיתות התאולוגיה הנוצרית – ש"המשיח הוא הא-לוהים".

טענות של יהודי משומד

ר' דון יצחק אברבנאל כתב ספר שלם בשם "ישועות משיחו", בכדי לסתור את כל הטענות הילדותיות של אותו מפקר. וכך הוא כותב[6]:

"והוכיח המפקר שהמשיח שיהיה עתיד לגאול את ישראל – הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו. והשיבוהו שלא יתכן זה בפירוש המאמר…

ולאחר שהוא דוחה את התרוצים הילדותיים, הוא מקשה על המדרשים עצמם: "אבל כל זה איננו שווה לי, לפי שגאולת מצרים הקדוש ברוך הוא גאלם בעצמו, וכמו שדרשו באגדה (= של פסח) על פסוק "ויוציאנו ה' ממצרים" לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח, כמו שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא בהשגחתו עתיד לגאלם, ואם היה שם נברא אמצעי בינו ית' ובין העם, והוא משה רבנו עליו השלום, גם לעתיד לבוא יהיה מלך המשיח. ומהו המשל – מהנר ואור החמה אשר בגאולות האלה?

"גם אומרם שחנניה מישאל ועזריה גאלו את ישראל מבבל הוא זר מאוד, כי הם נגאלו ברישיון כורש מלך פרס וזרובבל בן שאלתיאל היה נשיא עליהם, וחנניה מישאל ועזריה לא נזכרו בתוך העולים.

וכדי להוציא מליבם של הכופרים את הפרשנות הילדותית, נותן ר' יצחק אברבנאל, פרוש שלם לשני המדרשים, המראים שהגאולה האחרונה תהיה ע"י בני אדם כאשר הקב"ה מסבב את הדברים בדרך הטבע:

"אבל כוונתם ז"ל בשתי ההגדות האלה היה, שישראל נגאלו ממצרים בזכות משה ואהרן, וכן שאר חסידים שהגינו על דורם, וכאומרם ז"ל שבזכות צדקניות שבאותו הדור יצאו ישראל ממצרים. וכן בשאר הצרות שעמדו… ניצולו בזכות פרנסי הדור. …

"… ולכן היה מאמרם … שלעתיד לבוא לא יהיו נגאלים ע"י אדם כי אם מהקב"ה, כלומר כי לא תהיה גאולתם בזכות בני אדם צדיקים וטובים, כי אם מרצונו ית' ויכולתו המוחלט… ולכן תהיה תשועת ה' תשועת עולמים שלא יבושו ולא ייכלמו עד עולמי עד.

יד ה' עשתה זאת

והנה בדורות שלנו אנו רואים שהקב"ה הסכים דווקא עם פרושו של ר' יצחק אברבנאל למדרשים, כפי שמעידים, לא אחרים מאשר ראשי כולל חב"ד בירושלים, לפני שאדמ"וריהם הורו להם להתכחש למציאות (במכתב[7] משנת תרנ"ב, 8 שנים לפני שפורסם מכתבו של הרש"ב):

"בראותנו ענין נפלא אשר לא נראה ולא נשמע מעת חורבן ביהמ״ק עד היום, כי ינהו כל בית ישראל אחרי רעיון הישוב, וגם הנאורים והמשכילים אשר לפני עשרים שנה חשבו אחרת ובפה מלא אמרו מה לנו ולארצנו, הנה גם פה מצאנו מנוח וככל אזרחי הארץ בית ישראל – גם הם שבו עתה בכל לבבם ונפשם לכסוף לעלות בהר ה', להסתפק בפת יבש ולהנזר מכל מעדני וחמודי ארצות החיים חיי הבל, עין בעין נראה כי יד ה׳ עשתה זאת וההשגחה העליונה פעלה כל אלה, וכאלו כרוזא קרא בחיל וקול דופק בלב כל אחד ואחד מישראל, כי הגיע עת לחונן עפר אה״ק ולחבק אבניה ובא מועד להעלות זכרון ארץ אבותינו החרבה והשממה משנות דור ודור, ומי פתי יסור לבו לעמור נגד עצת ה' המשדד כל סדרי הטבע ומשיב חכמים אחור ודעתם יסכל….

מיכאל ברוך רייזעם, מרדכי אברהם שלאנק, ישעיה אורינשטיין, יעקב אורינשטיין

(חותם כולל חסידי חב״ד הי״ו בארץ הקדושה עיה״ק ירושלים תובב״א).

[1]    אור לישרים, ווארשא, תר"ס עמ' 57-61

[2]    א"א פרידמן, ספר הזכרונות, תל אביב, תרפ"ו, עמ' 262.

[3]    תיקון עולם, סע' לט, מונקאטש, תרצ"ו, עמ' מט-נ

[4]    מדרש תהלים (בובר) מזמור לו

[5]    מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אחרי מות סימן יב

[6]    דון יצחק אברבנאל, ישועות משיחו, חלק שני, העיון השלישי – פרק ט'

[7]    שיבת ציון, קובץ מאמרים ווארשא, תרנ"ב, עמ' 104, מכולל חב״ד בעיה״ק ירושלים תוב״ב