אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

איך בכלל מנהלים מחלוקת?

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו"

איך בכלל מנהלים מחלוקת?
  (צילום: שאטרסטוק)

במהלך חיי היומיום שלנו, כולנו נמצאים במקומות של אי הסכמה, של מחלוקת, וריבוי דעות וגוונים. בדיונים פשוטים שגרתיים- בעבודה, עם בני המשפחה, חברים. ובוודאי כשנמצאים בדיונים פילוסופיים הגותיים, כשכל אחד מתבצר בעמדתו והמריבות, לעיתים, יוצאות מכלל שליטה. ננסה ללמוד לעצמנו ממחלוקת קרח ועדתו, מה לא נכון לעשות.. ובלימוד של "עשה טוב", מה נכון לעשות- ממחלוקת הלל ושמאי.

המשנה במסכת אבות אומרת (פרק ה' משנה יז): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

שאל בעל "התוספות יום טוב": ולמה לא הזכיר התנא את הצד השני של המחלוקת, הרי היה צריך לומר "זו מחלוקת קרח עם משה", כשם שהזכיר קודם את שני הצדדים: "זו מחלוקת הלל ושמאי", ומדוע אמר "קרח וכל עדתו"? וביאר, לפי שבמחלוקת הלל ושמאי שני הצדדים שווים הם, אבל כאן אינם שווים, שהרי משה ואהרן כוונתם לשמים הייתה, ולא הייתה בהם שום בחינה שלא לשם שמים, לכן לא הזכיר התנא את משה ביחד עם קרח.

עוד קודם שננסה לענות על כמה שאלות בנושא המחלוקת: האם המחלוקת היא בדיעבד או לכתחילה? איך נגדיר מהו "לשם שמים"? ועוד (הרחיב על כך הרב יובל שרלו) נדגיש את מה שכתב ה"נתיבות שלום". לכאורה איסור המחלוקת, זהו איסור לאו "רגיל"… ומצאנו שרק על עונש המחלוקת היה צורך ביצירת בריאה חדשה ולא "כמות כל האדם תמותון", רק על המחלוקת נענשים גדולים ותינוקות בני יומן, ורק על המחלוקת הייתה אזהרה של משה – לא לגעת אפילו בחפץ שלהם.

והטעם הוא פשוט (ועד כמה צריך להתפלל על זה) "אכן זה מלמדת התורה בפרשה זו, את גודל ועוצם הפגם של מחלוקת שגדול עוונו מנשוא. כמאמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, פירוש כלל גדול הוא שכולל את כל התורה כולה, שכל ענייניי התורה כלולים בעניין זה. שכאשר ישראל באחדות אז הקב"ה מתייחס עליהם בתואר אבינו ואז הם נקראים בנים אתם לה' אלוקיכם.

וכן להיפך הפגם של המחלוקת. שפירוד בין ישראל גורם גם לפירוד בין הקב"ה לישראל.. לן נענש קורח, שהדבר השנוא ביותר לפני ה'!!! הוא כאשר יש פירוד בעם ישראל..

"הדברים קשים וחריפים, והאמת שבהם זועקת ודורשת מכולנו להקשיב למה שברור ופשוט. הנקודה הארכימדית שאליה מכוונת התורה, והיא גם נייר הלקמוס לדעת איפה אתה נמצא, אם המצפן עובד ואתה בדרך הנכונה. תבדוק אם כל שאתה עושה מחבר אותך עם כלל ישראל, עם השונים ממך, עם החולקים עליך. האם אתה מרגיש שאתה "נשמה אחת" עם כלל ישראל (כפי שהגדיר בעל התניא).דווקא משום כך יש חשיבות רבה להגדרה- מהי מחלוקת שהיא לא לשם שמים? המחלוקת היא מלכתחילה או בדיעבד? מתי המחלוקת "מותרת"? אולי אפילו רצויה? איך נפל קורח שפיקח היה? וגדול היה? (מה עלינו לעשות, כדי שלא ניפול לאותו מקום, חלילה.)

יש גישות שונות להבנת המחלוקת ( נביא רק חלק מהן): 1. הרמב"ם (שמונה פרקים) הבין שהמחלוקת היא מתוך סטייה והתרחקות מהאמת. כהשכל בהיר ושלם- אין מחלוקות."אבל מה שאמרו: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל' – ענין זה מבואר: שכל שני אנשים בהיותם שווים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוצאי מהם הסברות לא תיפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים. ואם נפלה תהיה מעוטה, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות.

אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם כנגד סברת הלל ושמאי רבותיהם – נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם הייתה לפי שכלו ולפי מה שיש בידו מן העיקרים"המחלוקת, אם כן, לפי הרמב"ם היא כורח המציאות. בדיעבד לגמרי.

2. כמי שרגילים בלימוד תושבע"פ, שאין לך עמוד בגמרא שאין בו מחלוקת, וכך בבתי המדרש עד היום, ניתן להבין יותר את דברי הגמרא בעירובין, של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" שכל דעה מבטאת צד אחד מהאמת הכוללת. "אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי א-להים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-להים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

אולי דברי הרב זצ"ל בעולת ראיה על "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" יבהירו זאת בצורה ברורה יותר:"יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדיעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו… על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום, שנאמר: "וכל בניך למודי ה'".ריבוי הדעות חשוב ביותר כדי להגיע לשלמות האמתית.

3. ביתר עומק, נוכל למצוא את הכיוון של החיוב במחלוקת, עד כמה דווקא כשיש מחלוקת (כמובן לשם שמים) שם מתרחשת היצירה. וכך למד ר' נחמן (תורה סד):"וְדַע, כִּי מַחֲלקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם, עַל-יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל, כִּי בְּלא זֶה הָיָה הַכּל אֵין סוֹף, וְלא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צִמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה.. וְכֵן הוּא בְּחִינַת הַמַּחֲלוֹקוֹת, כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַתַּלְמִידֵי-חֲכָמִים אֶחָד, לא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם רַק עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֵם נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה, וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צִמְצוּם הָאוֹר לִצְדָדִין, שֶׁבּוֹ הוּא בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל".

בריאת העולם יכולה הייתה להיווצר רק כאשר הקב"ה, כביכול, צמצם את עצמו. ושם במקום המאפשר, הנותן מקום- שם נברא העולם.

בדיוק כך, כותב ר' נחמן, מתרחשת היצירה ו"נבראים" דברים חדשים. בדיבור, במקום שיש מי שחולק עליי, כשאני מושך את עצמי הצידה, מצמצם את עצמי, שם בחלל הפנוי הנוצר, "נברא העולם בדיבור" כ"כ יפה, כ"כ נכון, וכ"כ מחייב…אם ברמב"ם ראינו, שהראוי הוא שלא תהיה מחלוקת בכלל, כיוון שהאמת היא אחת, והרצוי הוא -"ולא תיפול ביניהם מחלוקת", ומהרב זצ"ל למדנו שריבוי הדעות יש בו ערך של הגדלת השלום והראייה השלמה יותר, הרי שמר' נחמן אנחנו לומדים, גם איך מגיעים לזה… לוקחים צעד אחורה. צמצום, הבנה שלא כל האמת אצלי, הבנה שכדי להגיע לנקודת האמת, אני חייב ליצור חלל פנוי.

רק שם "נברא העולם".וקורח, לא למד את הרב זצ"ל ולא את ר' נחמן. כשהוא אומר למשה רבנו "מדוע תתנשאו" אז זה בעיניו שלו. "כל הפוסל במומו הוא פוסל"… לקנאה של קורח , לאגו שלו, לרדיפת השררה והכבוד, הצטרפה הליצנות: " ובמושב לצים לא ישב- זה קורח שהיה מתלוצץ על משה…" וידועים דברי הרמח"ל: " ותראה קושי הלצון, כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו את החיצים ומשליכם לארץ.. כן הלצון בפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטון יפיל האדם מעליו התוכחה והמרדות".

נוסיף שלוש הארות קצרות של הרב נריה זצ"ל. א. משה ואהרון נראים "לא טוב" בפרשה. עומדים במחלוקת כ"כ קשה, בשנאה, בדאגה "על כבודם" כביכול. זה משה העניו מכל אדם. זה אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום?אלא – היה הכרח לדורות " ובני קורח לא מתו". הקנטרנים מתחדשים בכל דור ומעיזים פנים מול משה ואהרון. התורה רצתה לחזק את פרנסי הדור שבכל דור- שלא יקבלו חלישות הדעת בעמדם לפני התקפה פרועה ככל שתהיה.

ב. " ויקח קורח… ויקומו לפני משה"- כל זמן שהרעיון לעלות ארצה כבש את ליבות כולם, כולם שאפו לעתיד, והחזון ניצח. ברגע שאחרי חטא המרגלים " במדבר הזה יפלו פגריכם". "באין חזון יפרע עם"!! אז הגיעה המחלוקת ובאו הפרצות.(זה ממש נפלא. כשיש מחלוקת, ריב, משהו אישי לא נכון, ניר הלקמוס הוא: החזון, האידיאל אינו ברור דיו.)

ג. רש"י המפורסם אומר: "קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו". קורח היה אומנם ענק. היה גדול רוחני. אבל חסרה לו גדלות נפשית המתאימה לגדלותו הרוחנית. אם היה לו משהו מענוותנותו של משה, הכול היה אחרת. הוא היה צרוב בתודעתנו כגדול וענק בישראל.

המידות הן עיקר תורתנו- נתפלל על זה.

הרב יורם אברג'יל זצ"ל הביא את הרבי הרי"צ שכתב שבעולם יש שני מצבים: "מוחין דגדלות" ו"מוחין דקטנות". אדם שזוכה ל"מוחין דגדלות" יש לו דעה רחבה, מסוגל לסבול גם דברים המנוגדים לטבעו וגם אנשים שלא סוברים כמותו. לעומת זאת, אדם שסובל מ"מוחין דקטנות", ודעתו צרה, אינו מסוגל בשום אופן לסבול דברים המנוגדים לטבעו. דעה רחבה דומה לכביש רחב בעל עשרה נתיבים, יש לכולם מקום בשפע והתנועה זורמת… ו"קטנות דמוחין" דומה לכביש צר, שגם כשנוסעים בו מכוניות מעטות, יש בו צפיפות רבה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
קורח היה עשיר מאוד לכן חשב שבעל הכסף
יפה יוסף | 16-06-2018 22:27
הוא בעל הדעה בכל מקרה כמו שגם היום אנשים מתנהגים כך.העשיר חושב שיכפה את דעתו על העני בכל מצב.זה קורה כך עד שהקבה מפגיש את העשיר בצדיק ונופל חזק מאוד.ישתבח שמו.