עם כל האהבה לארץ, אי אפשר שכל אחד יקים מאחז

עם כל אהבתנו לארצנו, לא כל יחיד או קבוצת אנשים יכולה להקים לה מאחז או התנחלות על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, מפת ההתיישבות חייבת להיות מבוססת על שיקול דעת רחב

עם כל האהבה לארץ, אי אפשר שכל אחד יקים מאחז
  (צילום: הדס פרוש/ פלאש90)

כשהגיעו ישראל לגבול האמורי שלחו מלאכים אל סיחון מלך האמורי לבקש ממנו רשות לעבור בארצו, תוך הבטחה מפורשת שלא לפגוע בכל אשר לו. אך סיחון לא זו בלבד שלא נענה לבקשת ישראל אלא יצא לקראתם למלחמה וישראל הכהו לפי חרב וירש את ארצו.

הפניה של ישראל לסיחון הייתה מיוזמתם של ישראל מבלי שהייתה להם מחויבות לכך, כמו שפרש"י: "אף על פי שלא נצטוו לשלוח להם לשלום, פתחו להם בשלום".

וכך כתב גם הרמב"ן שבקשת משה: "אעברה בארצך" עשה משה מעצמו דרך פיוס. והנה אילו היה סיחון נענה לבקשת משה והיה מניח את ישראל עבור בארצו, היו משה וכל ישראל ממשיכים בדרכם לארץ ישראל וסיחון היה ממשיך להיות מלך על ממלכתו. אלא שעל התנהגותם זו של משה וישראל יש לשאול: אפילו לרמב"ם שאינו מונה בספר המצוות שלו את כיבוש הארץ וישובה במניין המצוות, עם זאת הוא פוסק להלכה בהלכות מלכים [פ"ה ה"א]: "ואיזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעת עממים". והרי ארץ סיחון היא ארץ האמורי שהיה אחד משבעת העממים, ומדוע לא נלחם משה מלחמת מצווה לכבוש את ארץ האמורי?

הרב יעקב פילבר (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

ושאלה זו יש לשאול ביתר שאת לפי הרמב"ן שבהשגתו על הרמב"ם בספר המצוות מונה את כיבוש הארץ וישובה כאחת מתרי"ג המצוות, כמו שכתב שם: "שנצטוינו לרשת את הארץ אשר נתן הא־ל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק ויעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". והוסיף שם כי "נצטוינו בכיבוש בכל הדורות". ובמיוחד שהרמב"ן מציין בפירושו (במדבר כא כא): "כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה (שהיו בתוך גבולות ההבטחה) כי לאמורי היא (שהיו משבעת העממין), והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום". ואם כך מדוע לפי הרמב"ן היה משה מוכן להימנע מלכבוש את ארץ האמורי?

הנצי"ב בפירושו לתורה מסביר: "שלא היה רצון משה לכבוש ארץ עבר הירדן תחילה מהטעם שישנו ב"ספרי" (פ' עקב) שהתרעם הקב"ה על דוד שכבש סוריה תחילה לארץ ישראל". וכוונתו שאין מצוה לכבוש את עבר הירדן לפי שנכבשה ארץ ישראל המערבית, ועל כן לא רצה משה לכתחילה לכבוש את ארץ סיחון. אבל הרמב"ן בפירושו שם כותב פירוש אחר: "אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר הירדן והלאה שיהיה מושבם יחדושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש".

שתי סיבות נותן הרמב"ן מדוע נמנע משה מלכבוש את ארץ סיחון למרות שהיא מארץ ישראל. האחת, מפני שרצה לרכז את ישראל בגושי התיישבות ולא לפזרם על פני מרחבים בשני עברי הירדן, והסיבה השנייה היא השיקול הכלכלי, שבבחירת החלק שישראל יכבשו ויתיישבו בו תחילה, העדיף משה את הארץ היותר הטובה מבחינה כלכלית.

אם אכן לכך התכוון הרמב"ן יש ללמוד מדבריו דבר גדול גם לדורנו, שאף שיש מצווה לכבוש את כל הארץ, אין מצות "כיבוש הארץ וישובה" מתבצעת בפעם אחת, אלא יש לקיימה בשלבים, ורק לאחר ההתבססות בשלב האחד יש לעבור לשלב הנוסף. וההחלטה מה להקדים למה, גם היא צריכה להיות משוקללת משיקולים שונים, שאחת מהם הוא השיקול הביטחוני ("מושבם יחד"), לבנות את ההתיישבות בדרך שיקל עליה להגן על עצמה, וכן גם השיקול הכלכלי, ("ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש"), שיכולת הקיום תהיה מבוססת.

ולכאורה לדברי הרמב"ן הללו יש רמז בדברי הכתוב: "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חיית השדה, מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" [שמות כג, כט ל]. שכבר בצאתם ממצרים הודיע הקב"ה לישראל שכיבוש הארץ יהיה "מעט מעט", והידיעה הזו הייתה אחת הסיבות של ישראל לשלוח מרגלים כמו שמובא במדרש תנאים [הובא בתו"ש, שמות כג אות שסח]: "אמרו לו (המרגלים למשה) לימדתנו רבנו: 'מעט מעט אגרשנו מפניך', הואיל וכך הוא הדבר, צריכים אנו לידע אלו ערים יפות לכבשן תחילה".

אם כנים הדברים יש בהם גם לקח לדורנו, שעם כל אהבתנו לארצנו, לא כל יחיד או קבוצת אנשים יכולה להקים לה מאחז או התנחלות על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, מפת ההתיישבות חייבת להיות מבוססת על שיקול דעת רחב, אם גם משוחרר משיקולי התרפסות או התכחשות לזכותנו על הארץ, אבל גם מתחשב בשיקולים ענייניים של בטחון אישי ופריסה נכונה להבטחת שליטתנו על מרחבי ארצנו.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
12 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
הרב פילבר
משה | 13-06-2018 12:39
זה המשך הישוב אלעזר ולא דומה למה שהרב כתב ופירש מחילה מכבוד תורתו
הרב לא התייחס בכלל לנתיב האבות
ינון | 13-06-2018 16:04
בסדזה מאמר עקרוני - לא מאמר עיתונאי אקטואלי
2
לפי גבולות התורה וספר יהושוע
יפה יוסף | 13-06-2018 13:09
הגבול המזרחי הוא נהר הירדן. אבל הובטח שבכל מקום תדרוך כף רגלם יהיה שלהם.זה לא שייך לימות המשיח. לכן הגולן והגדה המערבית שייכת ליהודים כי הערבים פתחו מלחמה תחילה וישראל זכתתה ברוך השם. הגולו בעזרת השם ישאר שלנו והגדה תהיה לכל המוסלמים אם יצאו מהמדינה בעזרת השם למען השלום.
3
מה דעת כבוד הרב כשיש הקפאה
עלי | 13-06-2018 13:41
כשצריכים להילחם על כל בנין, ועל כל פרויקט שמבוצע במעלה אדומים [!!! לא בגה ההר] ראש הממשלה מתפאר כאילו לא יודע מה, אולי הדין שונה?
4
לכתוב הדברים הללו בעת הו זו עבירה על שו"ע מפ'
בייניש | 13-06-2018 14:33
שלא יאמר אדם לחבירו שמת לו מת כדרך שאמרו חברי איוב: זכור נא מיהו צדיק אבד אנשי נתיב האבות (שאליהם מופנים הדברים) דואבים את הפינוי והרב פילבר מפנה אליהם אצבע מאשימה. זה חטא חמור!!!
הרב פילבר
קובי | 14-06-2018 19:20
ביניש צעיר עוד לני שנולדת הרב יעקב פילבר כאחד מגדולי תלמידי מור הרב צבי יהודה זצל עסק בהקמת ישובים לכן זו חוצפה מצידך לכתוב לרב מתי הזמן לדבר ומתי לא. חזור לסטנדר ותמשיך ללמוד.
מעשה לאומי חייב ויכוח והכרעה לאומית
ידידיה | 14-06-2018 9:35
העקרון ששרטט הרב הוא עיקרון תורני ולכן בשרשו נצחי, ולא ראוי להתמודד איתו באמירות על המציאות הפוליטית שגם לגביה ראוי לדייק. עיקר המאבק במציאות הפוליטית העקומה, ולעיתים הלא מוסרית, צריך להיות במישור הפוליטי, התקשורתי והתודעתי הן על לב הציבור הקדוש היושב בארצו, והן על לב גויים הגונים, ו/או גויים אוהבי ישראל במיוחד על בעלי השפעה בארצותיהם (הכרות מקרוב כלי מאד אפקטיבי, והסברה). לגבי הקמת יישובים, צריך לדייק. ראשית רבים מאד הישובים שמראש אושרו על ידי ממשלות ישראל, וניתן לעבות אותן במסגרת עיקרון הגושים שציין הרב. פיתוח ערים (בנייה רוויה) של ישובים מאושרים על ידי ממשלות ישראל, כגון אריאל, אפרת, אלון מורה, קריית ארבע ועוד, יכול להיות לאפקטיבי לא פחות על שיקולי הדרג הפוליטי מדיני, לקבע בתודעתם הרופפת והרופסת של חלק ממקבלי ההחלטות, שערים אלה וסביבותן אינם עוד חלק ממשא ומתן, וכן יאפשר יישוב אוכלוסיה מגוונת של יהודים בהן מה שיקבע את חשיבות האיזור בלב כלל ישראל, שהוא חלק מן הארץ כמו תל-אביב ורחובות וחיפה. ייתכן שהחלק הרומנטי של חלק מנוער החלוצי קצת ייפגע, אבל כאן תפקיד ההורים והמחנכים להפנות את מרץ הנעורים לתרומה פנימית יותר, בקרוב לבבות של עם ה', למעשי חסד בתוך מה שהוקם, וכיוב. על זה גם מבאר אור החיים הקדוש את הכעס הגדול של יעקב על בניו הקדושים שמעון ולוי. לא עצם המעשה שהיה ראוי לדבריו של אור החיים על פי דין תורה, אלא על כך שלא התייעצו אתו ועם שאר האחים לגבי המעשה. מעשה לאומי חייב לקבל הכרעה לאומית!
מאיפה הבנת שהרב מפנה את דבריו לנתיב האבות??!!
ינון | 13-06-2018 16:09
בסדהייתי מצפה מבייניש להעמיק קצת ולא לראות דברים רק ברובד האקטואלי של היום-יומיים האחרונים
5
צריכים אנו לידע אלו ערים יפות לכבשן תחילה
יצחק | 13-06-2018 15:35
אכן, זו היתה ועדיין היא, טענת המרגלים
6
ישוב ארץ ישראל
יחיאל בנגוסי | 14-06-2018 16:25
לפעמים עדיף שרבנים ישתקו. בזמן שהערבים בונים בכל מקום.רבנים מוצאים לעצמם לכתוב פסק הלכה נגד בנית מאחזים
7
בקשה להתייחסות הרב
עקיבא | 14-06-2018 18:33
כבוד הרב לא התייחס לעובדה שכל גבעה שלא נתפסת עי החבר'ה הצדיקים מהגבעות, נגזלת עי האויב! ולא חוזרת אלינו!
8
מטעים את הציבור
איש פשוט | 14-06-2018 20:43
במחילה מכבוד הרב המאמר כולל כמה וכמה טעויות 1. הרמבן בעצמו כותב שידעו שלא יכבשו עשרה עממים, מכאן שבניגוד למה שהרב אומר, הרמבן מתייחס לארץ האמורי כארץ עשרה עממין 2. המאמר מבלבל בין גבולות ההבטחה, לגבולות הארץ שאנחנו מחויבים לכבוש 3. אם כן מה כעסתם כל כך על הסכמי אוסלו, אם מותר לוותר על הארץ, בשל שיקולים של גושי ההתיישבות, ביטחון אישי