אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

24 שנים לאוסלו: פצוע הפיגוע הראשון משחזר

החודש מלאו 24 שנה להסכמי אוסלו. פצוע הפיגוע הראשון, אברהם שריד, משחזר את אותה התקופה, את השמחה בצד הערבי ואת החשש וחוסר האמון בצד היהודי

24 שנים לאוסלו: פצוע הפיגוע הראשון משחזר

חודש סיוון של שנת תשנ"ד. הסכמי אוסלו נכנסים לתוקפם. כוחות צה"ל יוצאים מעזה ומאחריות על כל השטח ועוברים להגנה על היישובים היהודים בלבד. המשטרה הפלשתינית מקבלת נשק, ולפי ההסכמים אמורה לשלוט ברצועה.

"הייתה התרגשות מאוד גדולה לקראת היום הזה", מספר אברהם שריד, תושב נצרים לשעבר. "מכיוון הערבים עלו קולות שמחה, בשמאל ובצה"ל הייתה תקווה ש'הנה השלום בפתח', ואנחנו, שחווינו את השכנות עם הערבים, חששנו מאוד. חברי אסף התקשר למח"ט ושאל אותו האם ניתן יהיה ממחר להמשיך לנסוע ללא ליווי צבאי. המח"ט אמר שאפשר".

למחרת, בתאריך ח' בסיוון באותה השנה, חוזר אברהם לביתו לאחר יום לימודים במכללת 'שער הנגב' בטרמפ עם חברו אסף.

בדרך עוצר אסף למתן זכות קדימה לרכב שחלף בכביש הראשי , וכשזה עובר לידם – נפתחת ממנו אש לעבר השניים. אברהם נפצע מכדור שחדר לירכו, ובדרך נס לא פוגע בעצם או בכלי דם עיקריים.

יוני, בנו של אברהם, היה בן 10 בזמן הפיגוע. בפוסט שכתב סיפר על רגעי החשש לאחר הידיעה על הפיגוע:

"לפתע נשמעה הודעה ביישוב: 'היה פיגוע בצומת.. אחד התושבים נפצע'. עוברות עוד כמה שעות של דאגה וחרדה עד שאנו מקבלים את הבשורה: "אבא שלכם נפצע, בינוני עד קשה.. כעת מצבו יציב והוא שוכב בסורוקה.

אבא נפגע… כדור חדר את דלת הרכב, נכנס לירך וכמעט פגע בעורקים ראשיים ובעצמות. רק בנס הצליח הנהג אסף ירחי, שהיה גם חובש (למרבה המזל), לעצור את הדימום, להזעיק עזרה ולפנות את אבא לבית החולים.

אבא נרפא לגמרי ב"ה , בתום תקופת השיקום. אבל ילד בן 10 ואחיו הקטנים שואלים שאלות, איך ממשיכים?

אנחנו מפחדים לגור פה.. התלבטות קשה למשפחה. אך זו ארצנו! ואם נעזוב כל מקום שיהיה בו פיגוע, לא נהיה פה בכלל.."

אברהם מפונה לביה"ח סורוקה ושם מטופל. "אחרי כמה זמן התחלתי ללכת על קביים. לאחר כחודש חזרתי ללכת על הרגליים", מספר אברהם.

"בהיבט היישובי, לאט חלחלה ההבנה שאנחנו נכנסים למצב חדש. אם עד עכשיו ניסיונות הפיגוע היו זריקות אבנים – עכשיו זה מטענים חבלה ירי, חדירות ליישוב ופצמ"רים".

בצבא גם הבינו את זה?

"כן. אבל הצבא לא צפה קדימה, אלא רק הפיק לקחים אחרי אירועים. לאורך כל התקופה מהסכמי אוסלו ועד הגירוש הייתה לנו תחושה שכאילו 'עוצרים את הצבא'. לא נותנים לו לפעול כמו שצריך. אין התקפות, יש רק הגנה. והיו המון המון ניסיונות פיגוע. באחד מהם היה ניסיון לפגוע באוטובוס תלמידים. הכוונה של המחבלים הייתה לפוצץ מטען ברגע שהאוטובוס עובר. אבל למזלנו האוטובוס איחר, והמטען התפוצץ זמן קצר לפני שהגיע. שלושת בניי הגדולים היו באותו אוטובוס".

"במשפחתנו קרו עוד ניסים", ממשיך אברהם, "כשהבת שלי למדה בכיתה ו', בחזרה מביה"ס שרקה מעליה פצצת מרגמה ונחתה במרחק 20 מטרים ממנה. בת יותר קטנה שלי, הייתה בת 3 ובוקר אחד התפוצצה מרגמה בין הבית שלנו לבית של השכנים. ההדף גרם לחלון בחדר שלה להתנפץ, אבל ב"ה כמה דקות לפני כן היא קמה והלכה לאמא, כך שלא קרה לה כלום".

"מלאכים שומרים עליכם"

"זה אולי נשמע הזוי", אומר אברהם, "אבל הרגשנו שיש כאן כוח ששומר עלינו. היו בנצרים המון המון ניסיונות פיגוע. נכון, היו גם פגיעות, והיו גם שלצערנו מסרו את נפשם, אבל כשאתה משווה בין מספר ניסיונות הפיגוע לעומת הנפגעים – אתה לא יכול שלא להגיע למסקנה שמישהו שומר עלינו. היה לנו מגע מאוד צמוד עם הצבא ביום-יום – והם היו אומרים לנו שאנחנו חיים בניסים. קצין אחד אמר: 'מלאכים שומרים עליכם'".

הגירוש

אברהם לא רוצה להרחיב בעניין הגירוש, ורק מספר כי הם החליטו להחזיקו באמונה שזה לא יקרה, ממש עד הרגע האחרון. "אפילו ביום שבו באו החיילים לגרש אותנו – היה אדם שהמשיך לבנות את הבית שלו ושפך בטון. הסיסמה שלנו הייתה 'מאמין וזורע, מאמין ונוטע'".

כשהגיעו תושבי נצרים באוטובוסים לכותל, חיכו להם עשרות אלפי תומכים. "נישאנו על כתפיים ממש. שרו לנו 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. הייתה הרגשה שאמנם הפסדנו בקרב – אבל אנחנו נמצאים במערכה גדולה שבסופה ננצח. התמיכה שקיבלנו נתנה המון כוחות".

כשהגיעו בני היישוב לאריאל הם השתכנו במכללה. מאות אנשים מיישובי הסביבה וגם מאריאל הכינו להם מקומות ללון, מזון ומוצרים נוספים רבים. בני היישוב היו חייבים לקבל החלטה לאן מועדות פניהם. התושבים נחצו לשניים: חלק מהם בחרו ללכת לדרום ולהקים יישוב חדש בנגב. החלק שנשאר, ובתוכו משפחתו של אברהם שריד, החליט להישאר באריאל. "ההחלטה הייתה להישאר כאן מתוך אידיאל – התשובה להתנתקות היא התחברות. לבוא אל העם, להביא לו את התורה. זה מה שהוביל אותנו. הדרך שלנו לעשות את זה היא לא בדרך הקצנה ולא יציאה החוצה לשכנע – אלא בדרך של חיי תורה".

מתחברים

במשך תשע שנים חיו מגורשי היישוב בקרוואנים בעיר אריאל. בצפיפות, בהתמודדות עם החיים בקרוואן במשך עונות השנה, שמשמעותם דליפות מהגג בחורף וטמפ' גבוהות בקיץ. יחד עם כל האתגרים, השקיעו חברי הקהילה בהקמת פרוייקטים לטובת כלל תושבי אריאל והסטודנטים, שתוצאותיהם מורגשות בכל פינה בעיר.

בימים אלו פונה הגרעין לציבור הרחב ומבקש את תמיכתו בפרוייקט מימון ההמונים שהקים לטובת המשך כלל פעילויות הגרעין וחיזוק העיר אריאל, בירת השומרון. הפרוייקט הוקם באתר Give-Back: "ממשיכים את רוח נצרים", ונכון לכעת נותרו עוד 41 ימים לסיומו.

הגרעין הקים פרוייקטים רבים בעיר ובאוניברסיטה, ביניהם בתי מדרש לסטודנטים וסטודנטיות, המוכרים לצבירת נקודות זכות בתואר, מועדון גמלאים יומי המהווה מקום לימוד והעשרה פעילות חברתית, יציאה לטיולים וחיזוק החוסן האישי, מרכז משפחה המעניק כלים בנושאי זוגיות, הורות ועוד, גמ"ח מזון, מרכז התנדבותי ששואב מתנדבים מרחבי העיר ויישובי האזור ומצוות אותם לצרכי רווחה וחינוך שונים, תוכנית סיוע לנוער בסיכון ופרוייקטים נוספים רבים.

"אנחנו מקבלים פידבקים חמים מהאנשים בעיר. יש לנו פרוייקט של חלוקת גמ"ח של סלי מזון באריאל, בשיתוף עם הרווחה. לא אחת נשמעת אמירה: 'אתם לא יודעים מה זה עושה לנו שבאתם לכאן'. הרבה תגובות חמות, הרבה  חיבור. אנחנו ממש מרגישים חלק מתהליך חשוב שקורה בעמ"י, ולנו יש חלק בזה".

(הכתבה פורסמה בעלון 'גילוי דעת')

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מדהים! תמשיכו ותעלו! תרמתי וקורא לכולם לתרום
יוסף | 05-06-2018 11:46
זה הציונות האמיתית של ימינו
2
רמי שלנו אין עליך
יהודי פשוט | 05-06-2018 19:06
חולים עליך
3
חזק!!
יהונתן | 06-06-2018 12:04
חזק!!