אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לפעמים דווקא הכמות מעידה על איכות

לעתים, יש ערך בכמות מצד עצמה. אנו למודים לומר ש'לא הכמות חשובה אלא האיכות', אך הרבי לומד מחשיבות המפקד, שבמובנים מסוימים, הריבוי הכמותי יוצר איכות

לפעמים דווקא הכמות מעידה על איכות
  (צילום: שאטרסטוק)

ננסה להביא כמה הארות למשמעות פקידתם של בני ישראל. למה הקב"ה מצווה את משה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"? לשם מה המפקד? או כהגדרתו של ה"נתיבות שלום":" ויש להבין מה נוגע לנו מספרם של בני ישראל, שהרי אנו מאמינים שהתורה הקדושה היא נצחית, ומה הנצחיות במניין בני ישראל? …למה לא כתוב שאו את מספר כל עדת ישראל?, או מדוע לא כתוב ' כי תספור'?

1. הארה פשוטה ונפלאה ששמעתי מהרב מרדכי ברויאר ז"ל. בכל חמישה חומשי תורה, רש"י מביא בפסוק הראשון לכל ספר את שבחן של ישראל וחיבתן של ישראל לפני המקום. בספר שאנו מתחילים השבת : "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאם וכשנפלו בעגל מנאם וכו'" הציווי למנות את בני ישראל הוא ביטוי לאהבת ה' אותנו. כאדם שיש לו מטבעות בכיסו או חפץ יקר בביתו, מדי פעם הוא ניגש לראות , לגעת ולספור את מה שאהוב עליו… ( זו הארה שנוגעת לגישתו החינוכית של רש"י . האדם בישראל, בכניסתו ללמוד חומש – ישים מול עיניו את אהבתו של הקב"ה לעמו ישראל. כך ניגשים ללמוד תורה. בחוויה זו הלומד נמצא).

2. שיטתו הפשוטה של הרמב"ן- " וייתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה… כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד לאלף". הציווי למפקד היה, כמו היום… פוקדים את האנשים לצבא. הכניסה לארץ ישראל מחייבת הערכות צבאית "רגילה".

3. הרבי מלובביץ', בדברים שאמר לפני 60 שנים, עומד על מאפיין חשוב של המפקד באשר הוא:

מניין – הוא דבר שאינו קשור ואינו מורה כלל על תוכנו של הדבר הנמנה,

שהרי במניין מונים את כולם בשווה, ללא חילוק בין גדול לקטן, בכמות או באיכות.

הדבר הגדול יותר נחשב במניין כמספר אחד בלבד, והקטן יותר – אינו נמנה בפחות ממספר אחד.

מסקנתו המסקרנת היא, שלעתים, יש ערך בכמות מצד עצמה. אנו למודים לומר ש'לא הכמות חשובה אלא האיכות', אך הרבי לומד מחשיבות המפקד, שבמובנים מסוימים, הריבוי הכמותי יוצר איכות. אולי ברב זוין נמצא הסבר לכך:" המספר אינו מעלה לישראל, שהרי הוא מורה על התחלקות ופירוד, אבל כשהם במדרגה של חיבה לפני המקום, כשעושים רצונו של מקום, והמספר הוא גם באיכות, אז מונה אותם". לא סופרים "מספר אישי" אלא את אישיותו של האדם, מידותיו ותורתו.

ייתכן שנוכל ללמוד את משמעותה האיכותית של הכמות המרובה, מנוסח ברכה שתקנו חכמים על הרואה שש מאות אלף מישראל: 'ברוך… חכם הרזים'.

שבחו של הקב"ה המתגלה בריבוי האנשים בא על רקע השוני בין בני האדם. המגוון הגדול מכונן מורכבות, שונות, פערים. וכדברי הרב קוק מוליד 'משיכה קיצונית וקנאית' לכל צד. משיכה זו מביאה לתיקון העולם ועילויו, ומבלעדיה טוען הרב 'היה העולם נחסר דעות, כיוונים ורעיונות שונים ומפרים'. הדעות השונות, הייחודיות של כל אדם, כשהיא באה בתחושה והבנה שאתה חלק מאומה גדולה, אתה תורם את עולמך, ונתרם ממה זולתך משלים אותך- על זה מברכים!!! חכם הרזים…

ה"שפת אמת" כתב ברוח זו, ואולי הוסיף עוד קומה: "ונראה מזה שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד לעשות לה' יתברך". מונים את המספר, את הכמות, כביכול, אבל בעצם זו אמירה לכל אחד מאיתנו, למצוא את נקודתו הייחודית! וכשמצאתי מה "האות המיוחדת שלי בתורה"- את זה אינני שומר לעצמי- אלא מביא את העולם הייחודי שלי, למען הכלל. והמטרה! "לעשות לה' יתברך". לא רק חיבור בין מגוון הדעות, אלא "לעשות לה' יתברך".

4. ה"נתיבות שלום" מצא דווקא את הציווי למנות את בני ישראל כמקום שמלמד את נקודת הכלל: "יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכן בכלל ישראל יש שישים ריבוא נשמות, וכל אות בתורה היא כנגד נשמת יהודי. ולאור זה בכללות ישראל מאירים התורה ושם הוי"ה'. שלכל נשמת יהודי מאיר האות שלו בתורה והצירוף שלו בשם הוי"ה… כדי שיושלם האדם צריך לכלול את עצמו תמיד בכול עבודתו עם כלל ישראל… שבכול עניין בעבודת ה' יכלול עצמו בתוך כללות ישראל… וזהו ענין נשיאת ראש בני ישראל, שבני ישראל מתרוממים ומתנשאים למדרגותיהם העילאיות רק מכוח כלל ישראל המאוחדים יחד… ורק ע"י כללות ישראל ניתן לקיים את כול התורה, ואילו יחיד אינו יכול לקיים את כול התורה. ורק בהתאחדות הכלל ישראל ניתן לקיים תורה". יש הבדל בין לספור אנשים, למנות פרטים ולמצוא את סך המתפקדים, לבין הציווי של "שאו את ראש בני ישראל". מה הופך את הספירה "הרגילה" ל"נשיאת ראש"? מה נקודת המבט. האם אנחנו סופרים פרטים כדי לדעת כמה מונים בני ישראל? או מבינים שמונים נשמות, התלויות אלו באלו, וכול כוחו של כל מתפקד, הוא מקבל מהימנותו כחלק מהכלל. וככל שאדם מרגיש ותורם לאחדות ישראל, באהבתו את עם ישראל וכל אחד מישראל, משם הוא מגיע להיות איש שלם. וזו "נשיאת ראש".

5. ר' צדוק (פוקד עקרים חלק א') כתב על הפקידה: "ש"כל לשונות פקידה משמעותה השגחה". חומש במדבר הוא חומש "הדרך", יצאנו ממצרים ואנחנו במדבר, בדרך לארץ ישראל. זה זמן שדורש השגחה. השגחה שלנו על עצמינו, והשגחה של הקב"ה שפוקד את המציאות ומשפיע עלינו לחזור למקום הטבעי הישר , לקול הפנימי שלנו. (מבלי להרחיב, רק נרמוז, שיש מי שראה בדורנו את חודש אייר כחודש "המדבר" המעבר בין ניסן- יציאת מצרים, לסיון – קבלת תורה.)

6. אי אפשר שלא להזכיר את הנצי"ב הידוע בפתיחה לספר במדבר: "זה הספר נקרא בפי התנא חומש הפקודים…יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר…משום דעיקר זה הספר המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במידת תפארת…למעלה מהליכות הטבע ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע…וזה השינוי התחיל עודם במדבר.." הנצי"ב מסביר למה חומש במדבר נקרא דווקא על שם שתי הפקידות המופיעות בספר ( בפרשתנו ובפנחס) ולא בשם אירועים גדולים יותר לכאורה (כמו: חטא המרגלים, בלעם ועוד). הפקידות מצביעות על שני סוגי הנהגה. הראשונה , בפרשתנו, מצביעה על הנהגה ניסית של עם ישראל בלכתו במדבר:" ע"פ ה' יסעו ועל פי ה' יחנו". ובחלק השני של הספר, החיים הופכים להיות טבעיים, הכנה מלאה לקראת הכניסה לארץ.( הפקידה השנייה). משמעות רבה יש בלימוד החשוב שמלמד אותנו הנצי"ב. גם כשאתה חי , ב"ה, בטבעיות, בחקלאות ובמלחמה "נורמאלית" בארצך- אל תשכח לרגע את המפקד הראשון:" וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

ועוד מתנה לשבועות… "שפת אמת" מתוק.

ה'שפת אמת' מפליא בדבריו, בזיקה שהוא מוצא בין מתן התורה ומגילת רות.

ענין קריאת רות בשבועות, שהוא ענין תורה שבע"פ.

שהקב"ה מבקש שבני ישראל במעשיהם יוסיפו על התורה שבכתב כי הרי מעשה צדיקים הם תורה. ונעשה ממעשי בועז ורות מגילה…. וכן כתוב 'אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו'. והוא תורה שבע"פ שמצד זה מיוחד התורה לבני ישראל, שדעתם מיוחד להשיג סתרי התורה שנסתר ואינו מפורש בתורה.

לדברי ה'שפת אמת', מגילת רות נקראת בשבועות כהמשך להיותו של החג 'חג מתן תורה'.

יום נתינת וקבלת התורה אי אז אחרי יציאת מצרים, היה היום 'אשר נתן לנו תורת אמת'. מגילת רות מייצגת את 'חיי עולם נטע בתוכנו'.

התורה שבכתב היא התורה המפורשת. תורת הנסתר היא מה שלא כתוב, התנהגות אנושית של חסד, של אדם כבועז, שהיה בו עוז, של אמון של האדם בחכמים, ולא פחות מכך, של אמון של האדם בעצמו:

ויראה שמסיבה זו הוצרכו בני ישראל לשמוע ב' דברות ראשונות מה' יתברך בעצמו.

כדי שיאמינו זה באמת, כי ה' יתברך הוא החיות של כל אדם. כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך, ממש כל החיות שלך.

שתי הדברות הראשונות נשמעו על ידי ה' עצמו, כדי שנפנים כי באמת בתוך כל אחד מאיתנו יש חיות, ממש. כדי שנזכור כי כל מעשינו יכולים להיות תורה, כדי שנאמין ש'תורת הנסתר' מופיעה במעשים של רגישות אנושית ושל חמלה. ( ממש מרגש…)

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
קוראים את מגילת רות דווקא ביום קבלת התורה
יפה יוסף | 18-05-2018 11:51
כי התורה נתנה לבני אדם רגילים .עובדים ועושי חסד .קוראים שלום זה לזה ולא מדקדקים במצוות שלא עלה במחשבה של הקב"ה.
2
בקיצור: מה אתה רוצה להביע? למה ללכת סחור סחור?
לוי י. | 21-05-2018 8:09