מערכת היחסים בין הורים לילדים איננה זקוקה לאישור

מערכת היחסים בין הורים לילדים, איננה דורשת חיזוק ואישור. עצם היותנו בנים למקום! זה גוף הקשר. כל תפקידנו זו החשיפה של הטוב שבבת הזוג

מערכת היחסים בין הורים לילדים איננה זקוקה לאישור
  (צילום: שאטרסטוק)

בפרשת בחקותי, החותמת את ספר ויקרא, אנו נפגשים עם פרשת התוכחה.נעסוק בפסוק מיוחד אחד- בפרשת התוכחה, שחלק מהפרשנים דרשו אותו בצורה שיש בה ברכה, "מידה טובה לישראל": "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ."

ה"אבן עזרא" למשל, למד את הפסוק כפשוטו: "כ"כ תהיה שממה שגם האויבים הדרים בה ישומו עליה.." ובעל "העמק דבר" באותו כיוון: "אחרי שהשכינה מסתלקת מכל ארץ ישראל- פנה זיוה, ובזה יהיו ערי ישראל חרבה".רש"י, למד אחרת: "והשמתי אני את הארץ – זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה." והרמב"ן הרחיב באותו כיוון: "וכן מה שאמר בכאן "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם." במהלך אלפיים שנות גלות ניסו עמים ואימפריות להתיישב בארץ ישראל- "ואין לאל ידם".

הרמב"ן בעצמו כשהוא מגיע ארצה ב1265 רואה את ירושלים בחורבנה ושואב מהשממה כוח…והנה אנחנו זוכים לראות מול עינינו "בשוב ה' ציון". ארץ ישראל בשיא פריחתה, התיישבות בכול חלקי המולדת, ומדינת ישראל זוכה גם בתחום החקלאות להיות מהמובילים בעולם.

בצורה נפלאה ומרגשת כתב ו"חי" את הפסוקים, הרב כלפון הכהן ב1935 בתוניס. (הבאנו חלק מועט מהעושר הנפלא שבמאמר) 'אין לך קץ מגולה מזה' המופיע בדרכי משה, ניצבים:"האל ב״ה גילה לנו בית ישראל בתורתו הקדושה כי אחרי בוא הקללות הנזכרים בפרשת כי תבוא ואחרי אריכות הגלות המר והנמהר הזה ואחרי הפיזור אשר נתפזרנו לארבע כנפות הארץ בין הגוים מקצה השמים ועד קצהו סוף סוף ישיב ה׳ את שבותינו ויגאלנו גאולת עולם על יד משיח צדקינו אשר יבא במהרה בימינו אמן.

וכן כל הנביאים וכל בעלי רוח הקדש נתנבאו על זה והודיעונו זה… ארץ ישראל אשר היתה ממש מיום שגלינו מארצנו 'גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדום ועמורה אשר הפך ה׳ באפו ובחמתו', עתה הודות לאל ברוך הוא הרבה עיירות ומושבות בארץ נעשו כגן עדן ובן עובדים הרבה איכרים מאחינו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואלפים ורבבות מפירות הארץ ותנובותיה נשלחים לכל קצות התבל למקנה וקנין…הישוב אשר גדל ועלה למעלה ראש בארצנו תובב״א וכמאה מושבות ועירות אשר היו מני אז ועד עתה למדבר שמם וארץ ציה נהפכו למדינות ועיירות וכפרים. והרבה ממדברות וארצות ציה ושממה נהפכו לכרמי יין וגני חמד הנותנים פרי למכביר לתושבי הארץ ולתושבי חוצה לארץ. ורובם ככולם על ידי איכרים מאחינו בית ישראל מה שלא היתה כזאת לעולמים וזה אחת מניצוצי הגאולה.ככתוב (עמוס ט, יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה…וכן מבואר להדיא בסנהדרין דף צח אמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא.

ופירש"י שם כשתיתן ארץ ישראל בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר ע"ש. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתן אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבוא זמן הגאולה שיחזרו ישראל על אדמתן (מהרש"א שם) וכמעט כל עמי התבל וכותבי העתים בכלל ובפרט מודים ומתפלאים על ההתקדמות של ארצנו בימינו במטעים בצעדים ענקיים שאין דוגמתן בכל העולם…. הכוסף והתשוקה לרבים מאחינו בית ישראל לעלות אל הארץ לעבדה ולשמרה או לנשק את עפרה ולחונן את אבניה עד כי בשנים מועטות נוסף בארצנו יותר משני שלישים על מה שהיה בה קודם המלחמה העולמית והוא מעין קיבוץ גלויות לאט לאט לפי מה שאפשר לה לקלוט והולך זה ומתגבר מיום ליום ומחדש לחדש. ..והבטחון והשלום ירבו יגדלו ויתמידו לנצח. והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.אמן.

השאלה שיש מקום להעמיק בה, התורה מחלקת את הברכה והקללה, למה יש צורך לחפש.." ולמצוא, "נקודה טובה לישראל" בתוך התוכחה? יש מצב שעם ישראל שומע בקול ה', ויש חלילה שפחות?..(לצד התשובה, החינוכית, שרש"י המחנך, מוביל אותנו, ככול שהוא יכול, להביא את חיבתן של ישראל, כך הדגיש בפתיחת כול אחד מחמישה חומשי תורה ועוד זו הראייה ההיסטורית, שרש"י מבקש לחזק את עם ישראל בתקופת מסעי הצלב הקשים, ומוצא את הנקודה הטובה לישראל דווקא בתוכחה, נותן תקווה לאומה המוסרת את נפשה על קידוש השם) אולי נכון לומר, שפעמים דווקא במקרה קיצון, ניתן לזהות ולזכך את מה שאי אפשר לראות בחיי שגרה. הרב עמיטל תמיד הדגיש ביום ירושלים את הפסוק בזכריה:" עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים", זה מימוש חזון הנביאים!!! בעיניים "רגילות.", לא נצחיות, לא תמיד ניתן לראות זאת. את חידוד הקשר המיוחד בין עם ישראל לארץ ישראל, ניתן לראות ברש"י וברמב"ן שהבאנו. דווקא בזמן הגלות הארוכה "ושממו עליה יושביה"- וזו מידה טובה לישראל!!

ארץ ישראל, כמציאות "חיה ונושמת"… מחכה לבניה שישובו אליה, והיא לא מקבלת שום אומה ולשון… והנה הגיע זמן גאולתם של ישראל והיא נותנת פירותיה בעין יפה… (אמונה פשוטה, והתרגשות ממימוש ההבטחה ותודה על הזכות לחיות בדור התקומה).כהמשך לאותה הבטחה, לא רק ארץ ישראל לא קיבלה עליה שום אומה מהאומות והיא שמרה לנו אמונים. גם עם ישראל, לא הצליח (ב"ה…) להתבסס ולהתקיים מאות שנים בכול אחת מהגלויות. גזירות, אנטישמיות, גירוש, דיכוי והשפלה היו מנת חלקנו. – "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ" (דברים כ"ח, ס"ה). זו מידה טובה, בתוך הקללה… גם אנחנו (פעמים בעל כורחנו) שמרנו אמונים לארצנו. (כמה יפה כתב יאיר הי"ד, מפקד הלח"י בשיר שמבטא את מה שניסינו ללמוד על הקשר המיוחד בין האומה לארצה : " הרי את מקודשת לי מולדת כדת משה וישראל..")הכוון הזה עולה כמובן מפשט הפסוקים המובאים בסוף פרשת התוכחה:"ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים… כי אני ה' אלוקיכם. וזכרתי להם ברית ראשונים.." לעולם הקב"ה משיב אותנו, דואג לנו ומקיים עמנו את בריתו באהבה. נקודת החיבור והברית מתגלה מתוך התוכחה. מה הקב"ה הוא – האינסוף ב"ה, כך עם הנצח, אינסופי.באופן דומה, אולי ניתן להבין את מקומה של הערבה בארבעת המינים, שאין לה טעם ואין לה ריח, לא תורה ולא מעשים טובים.. אז מה יש בה?… את עצם עובדת היותה חלק מ"בנים אתם לה' אלוקיכם".. וכך ה"שפת אמת" :אף כי הוא נגד אותם שאין בהם טעם וריח, כי באמת מזה ניכר יותר דביקות בני ישראל להשי"ת, כי מאין באה חביבות בני אדם הללו, רק שבני ישראל נקראו בנים למקום, ויש בכל איש ישראל דביקות בה' אלקים כמו שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם וגו'… (סוכות תרל"ד)

מערכת היחסים בין הורים לילדים, איננה דורשת חיזוק ואישור. עצם היותנו בנים למקום! זה גוף הקשר. כל תפקידנו זו החשיפה של הטוב שבבת הזוג וכך הדברים המפורסמים של הרב באגרת תקנ"ה:" …מכל מקום אור-הסגולה מאיר בהם, ועל כן הם מחבבים מאד את כללות ישראל וחושקים בארץ ישראל, ובכמה דברים טובים ויקרים מהמידות שהם באים מסגולת ישראל בטבע-נפשם הם מצוינים בהם."מצאנו עד כאן, שאת סגולת ארץ ישראל, ניתן ללמוד דווקא מהתקופה שיש בה גלות, וארץ ישראל מחכה לעם ישראל , בסבלנות ובאהבה.. למדנו גם, שבכדי לגלות, מה היא הנקודה הפנימית של האדם היהודי, זה מתגלה בערבה שבארבעת המינים. כשאין "תוספות…" רק העובדה היסודית כ"כ, "אני יהודי"!! היא זו שמאפשר לחשוף את נקודת הקשר ביננו בין אבינו שבשמים. לא מצאנו דוגמא לכך לגבי הזמנים. (עולם- ארץ ישראל, נפש- עם ישראל. שנה- זמן?) ואולי בעדות אישית.. למי שחווה שבת קדש, בצבא למשל, בלי היכולת לקיים את הלכות " להיזהר בכבוד שבת". אין חולצה לבנה, לא שולחן ולא שבת… הכל לכאורה שגרתי כביום חול (חלילה..) שם נמדדת תחושת קדושת השבת.

האומנם "כול זמן מאיר בתכונתו"? להרגיש שבת פנימית וקדושת שבת, כשאתה נוסע (כמצווה גדולה, של פיקוח נפש למען עם ישראל) "כרגיל…", אין קידוש ואין קבלת שבת של קרליבך… שם הנקודה מזדככת וניתן "להדליק נרות בכול העולמות…"(זלדה) ואולי בעיקר שם זה מתגלה.ולפני חיתום, עוד פנינה נפלאה ( למדתי מאחד מרבני קיבוצי העמק, לא מתאפק…) שמגלים את אותה נקודה של חיפוש המידה הטובה, לכבודה של ירושלים.במוצאי השבת נציין את יום שחרורה של ירושלים העתיקה ואיחוד העיר, עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָים, יְרוּשָׁלִַים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.נעמי שמר כתבה בשירה המפורסם על 'העיר אשר בדד יושבת'. ביטוי זה לקוח מפתיחת מגילת איכה, שכתב ירמיהו הנביא על חורבן הבית הראשון, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.פשטם של מילים הוא שהעיר ללא דורש, ואולי אף גלמודה ורחוקה מיושביה, כמנודה וכמצורע שיושבים מחוץ למחנה. חז"ל ראו בבדידות זו גם תיאור לריחוק של ירושלים מהקדוש ברוך הוא שלא שוכן בעיר מפני חטאי בני ישראל, וממילא היא נותרת בודדה.מכאן הקינה על העיר אשר בדד יושבת, והכמיהה לגאול אותה מבדידותה, להחיות אותה, להשיב אליה את שכינת ה', ולשאול בשלום ירושלים.אך ה'שפת אמת' בדרכו החסידית, מצליח גם ב'בדד' הזה למצוא משהו טוב, בעקבות הפסוק משירת האזינו: 'ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר', כשהוא קורא 'אפילו בגלות, גם שם ידך תנחני'. בני ישראל גם כשהם במצב של בדידות, גם שם הם מונחים על ידי הקדוש ברוך הוא.

ומכאן הוא מגיע למדרש נפלא על המילה 'בדד':

בדד –ראשי תיבות 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' (משלי ג', ו')בכל: אפילו בגלות שהוא דרך מעוקם, עם כל זה איש ישראל צריך לידע כי הכל הנהגתו יתברך שמו.ועי"ז 'וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ' (המשך הפסוק ממשלי שם)שכל אלה דרכים העקומים שנשתלחו בני ישראל בהם, סופם להתיישר.על פי ה'שפת אמת', מי שגם במצב הקשה של ה'בדד' יודע את ה' ורואה את הנהגתו, מביא את עצמו ליישר את דרכיו, ולהיגאל מהגלות והמצוקות שבהן הוא שרוי.אולי ניתן להוסיף עוד קומה לדרשתו, ולראות לפעמים ב'בדד' המדובר מעלה בפני עצמה. כדי להגיע ל'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' צריך לדעת גם להיות 'בדד'. להתנתק מהרעשים שבחוץ, להתעלם גם מהמעלה והשבח של ה'רַבָּתִי עָם… שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת', ולחזור לנקודת ראשית, של בדידות, שמתוכה אפשר להגיע ל'ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ' ואף לביטחון של 'וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל'.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע