לטייל עם התנ"ך: בורות המים של אברהם אבינו - סרוגים

לטייל עם התנ"ך: בורות המים של אברהם אבינו

אברהם אבינו מגיע לנגב והוא בעל צאן רב, דבר שמצריך מקורות מים רבים להשקיית הצאן. מקורות המים בנגב אינם טבעיים מאחר ואין מעיינות או נחלי איתן. את הפתרונות שייצר אברהם לפני יותר משלושת אלפים שנה מיישמים עד היום רק באמצעים יותר מודרניים.

author-image
לטייל עם התנ"ך: בורות המים של אברהם אבינו
  באר בנגב (פלאש90)

וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר: אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.  וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ. וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ…

ארץ הנגב מאופיינת באדמת לס. הלס הוא דק גרגירי וחרסיתי מה שגורם לו להיות אטום למים.

מי הגשמים שיורדים אוטמים את האדמה ואינם חודרים לקרקע מה שגורם לשיטפונות הרבים אחרי הגשם.

אברהם מגיע לנגב והוא בעל צאן רב, דבר שמצריך מקורות מים רבים להשקיית הצאן. מקורות המים בנגב אינם טבעיים מאחר ואין מעיינות או נחלי איתן. האדם שגר שם חייב לחפור בורות או בארות על מנת לספק לעצמו מים.

אברהם החל לעסוק בחפירת בארות דבר שמצריך שהייה ארוכה בשטח ולמידת מבנה הקרקע. ידע זה שהיה בידי אברהם מביא לחיכוך עם יושבי הארץ שמנשלים את אברהם מבארותיו. אברהם הוא גר ולא תושב ולכן אין הוא מתלונן על הגזל אלה חופר בארות נוספים.

מכאן מובן הפסוק "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ"…

בארות בורות ולימנים

בנגב אנחנו מבחינים בשלוש שיטות לאספקת מים, הראשונה היא הבאר.

בבאר אנו חופרים בור עד לשכבת מי התהום ואותם אנו שואבים. כאמור בגלל מבנה אדמת הלס הבארות בנגב עמוקים מאוד מתחת לשכבת הלס . על מנת לפתור בעיה זו חפרו בורות.

השיטה השנייה היא בור מים, בור המים מקבל את אספקת המים מימי נגר שיורדים אחרי הגשם וזרימתם ממלאת את הבור. מפעל המים של תל שבע הוא מזמנו של אברהם והוא למעשה בור מים ענק שניזון מימי השיטפונות של נחל חברון.

אנשי שבע בנו סכר הטיה שהזרים את מי השיטפונות לתוך בור מים שהיה מוסתר בתוך העיר וכך הייתה להם הספקת מים לאורך השנה.

שיטה שלישית היא שיטת ה"לימנים". בשיטה זו עוצרים את המים על ידי סכרים קטנים.

כאשר נוסעים היום ליד צומת שוקת אפשר לראות שהמדרון שמלווה את הכביש חרוש במין תלמים רוחביים – זהו לא נוף טבעי אלא יצירה מכוונת של מחסומי מים, וכל טיפת מים שיורדת על הגבעה זורמת על המדרון, והזרימה שלה מאד מואטת ע"י התלמים האורכיים, וכך גם בתוך קרקע הלס, שהיא קשת-חלחול, המים שנבלמים ע"י אותם תלמים נעצרים ומחלחלים בצורה יעילה יותר לתוך הקרקע, וכך ניתן להשיג אפקט של השקיה משמעותית.

תושבי הנגב של היום מתמודדים עם אותן בעיות מים שהיו לאברהם ולמעשה מעתיקים את אותה טכנולוגית מים שהייתה בשימוש בזמן אברהם, אך בכלים יותר מודרניים.

מפעל המים בתל שבע (נתן יואלי)

לימן בנגב (ויקימדיה)

==

נתן יואלי הוא מדריך טיולים המוביל סיורים בעקבות התנ"ך.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו