להתרגל למעמד החדש

אם יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, רוצה להגיע להישג יחסי עם מפלגת העבודה בבחירות הבאות, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להתרגל למעמדו החדש.

גבאי צריך להפנים שהוא כבר אינו מועמד לראשות הממשלה. אמנם נכון ששיטת הבחירות בפתק אחד מעמידה באופן אוטומטי את כל ראשי המפלגות כמועמדים לראשות הממשלה, אך מדובר בעניין מיניסטריאלי בלבד.

לא צריך להיות פרשן פוליטי כדי להבחין שגבאי כבר אינו משחק במגרש של הגדולים. ממועמד לגיטימי לראשות הממשלה לפני מספר חודשים, גבאי נלחם כעת על מקומה של מפלגת העבודה כמפלגה הרביעית בגודלה אחרי 'הליכוד', 'יש עתיד' והרשימה הערבית המשותפת שמקדימות אותו בכל סקר. בסקרים מסויימים הבית היהודי בראשות בנט אף משליכה את גבאי ומפלגתו למקום החמישי.

כל עוד גבאי לא יבין שהוא אינו מהווה אלטרנטיבה לנתניהו מעמדה של מפלגת העבודה ילך וישחק עד כדי מספר חד ספרתי בסקרים.

גזרה נוספת בה גבאי חייב לשנות גישה היא זהות יריביו. גבאי צריך להבין שהוא כבר לא מתחרה בנתניהו או בלפיד, אלא באחות הקטנה והמתחדשת, מרצ, שבעת כתיבת שורות אלה טרם נקבע מי יעמוד בראשה בבחירות הבאות.

כל עוד גבאי ימשיך לנסות להילחם בלפיד ונתניהו הוא ימשיך להעביר קולות מהמחנה הציוני למרצ, שבתרחיש לא רחוק מהמציאות עשויה להגיע למספר מנדטים גדול משלו.

קודם שלום בית, אחר כך סכסוכי שכנים

מי שעוד צריך להתחיל לחשוב ברצינות על הבחירות הבאות, הוא יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. קצת אבסורד ששר החינוך יודע איזה תיק הוא יקבל בבחירות הבאות (מעוניין בבטחון) אך טרם יודע בראשות איזה סוג של מפלגה הוא יעמוד; כזו המתמזגת עם האיחוד הלאומי או כזו שמתנערת מהחרד"לים ורצה בנפרד? כזו שדורשת מכולם להתמודד בפריימריז או כזו שמעניקה שריונים לחברי תקומה? בנט טרם החליט כי הוא עדיין לא הגיע למסקנה מה יותר משתלם לו פוליטית.

בשבוע שעבר דווח באתר 'סרוגים' כי בנט הציע לאורי אריאל מיזוג מלא של המפלגות הכולל את שריונו של יו"ר האיחוד הלאומי (ככל הנראה אריאל בעצמו). אריאל הגיב בשמחה- סוף כל סוף בנט התייחס אליו- אך דרש להקים צוות של נציגים משני הצדדים וזאת לאור הפערים הגדולים בינו לבין בנט ובין הבית היהודי לאיחוד הלאומי בתחומים משמעותיים, בעיקר כאלה הנוגעים לנושאי דת ומדינה.

אלא שעוד לפני שבנט מנסה להגיע להסכם עם האחות הקטנה, ראוי לו להגיע להבנות עם חברי מפלגתו. הסערה שהתעוררה השבוע בעקבות דבריו של חבר מפלגתו מוטי יוגב נגד בתי המשפט- סערה ממנה בחר בנט להתעלם- מוכיחה שהוא צריך לדאוג לשלום בית לפני שהוא פותר סכסוכים עם השכנים.

הדמיון בין ש"ס המתפוררת להפתעת הסקרים

בכל מערכת בחירות יש את המפלגה התורנית שמצטיירת כהפתעת הבחירות. לפי שעה נראה שהפעם תהיה זו מפלגתה של חברת הכנסת העצמאית, אורלי לוי- אבוקסיס. אם כי פייגלין סובר אחרת ומאמין שמפלגתו 'זהות' תהיה ההפתעה האמיתית ותגרוף 20 מנדטים.

לוי- אבוקסיס אמנם טרם השיקה את קמפיין הבחירות שלה ואפילו שם מפלגתה טרם פורסם- לא בטוח שכבר יש אחד כזה- אך הסקרים כבר מעניקים לה 7 מנדטים, יותר ממפלגת ישראל ביתנו ממנה פרשה במהלך הקדנציה הנוכחית.

הנתון הזה, לפיו לוי- אבוקסיס מקבלת יותר מנדטים מליברמן, מעלה את הרצון לעסוק במקורות מהם מגיעים מצביעיה של הח"כית החרוצה. על פניו נראה שלוי- אבוקסיס, בתו של דוד לוי שגדלה בבית ליכודי, מצליחה לנגוס במפלגת השלטון בה חבר אחיה ג'קי. מקור נוסף היא מפלגת האם שלה, ישראל ביתנו, שהרבה ממצביעיה קושרים אליה באופן ישיר את לוי אבוקסיס ויצביעו עבורה בלי קשר לשם המפלגה במסגרתה היא תרוץ.

בנוסף, לא מן הנמנע שרבים ממצביעי ש"ס המתפוררת ימצאו את ביתם הפוליטי אצל לוי- אבוקסיס. עצם היותה חברתית, מזרחית, שגדלה בבית מרוקאי, יוצר דמיון רב בין המפלגה החרדית שכבר איבדה את הילתה לבין מפלגתה של לוי אבוקסיס שעתידה עוד לפניה.

אנדרדוגיות או מוות בטרם עת

ואם כבר בש"ס ובדרעי עסקינן, אז דרעי בדיוק כמו גבאי, צריך להתרגל למעמדו החדש. עליו להבין שהוא כבר לא עומד בראשות מפלגה בעלת שתי ספרות אלא בראשות מפלגה שנלחמת על חייה ושבמרבית הסקרים לא עוברת את אחוז החסימה. אם יקלוט שמפלגתו כבר אינה לשון מאזניים אלא בסך הכל עוד אבן משקל על אחת הכפות הוא יוכל להחיות את מפלגתו הגוססת.

המון פעמים במהלך הקריירה הפוליטית שלו דרעי נכשל רק משום שלא הכיר את מקומו, כעת הוא יכול לעשות את התיקון המבוקש.אם יבוא כאנדרדוג- טקטיקה אשר נתניהו נקט בה בבחירות האחרונות והצליח בגדול- יוכל דרעי לרתום אליו מצביעים רבים ולהיות חלק גם מהממשלה הבאה. אך אם הוא יתנהל כמי שהנצחון, או ליתר דיוק כמי שההישרדות מונחת בכיסו, ימיט דרעי על מפלגת ש"ס המפוארת את מותה, ואולי גם את מותה של היהדות הספרדית כולה, בטרם עת.