הגניוס היהודי: משמעותו של הנובל
מחקרים מדעיים מובהקים שנעשו בעיקר בארה"ב הוכיחו כי ממוצע מנת המשכל של יהודים גבוה מהותית משל בני עמים אחרים. הוכחה נוספת לתקפות ממצאי המחקרים קשורה בכך ששיעור היהודים מקבלי פרס נובל עולה על שיעור היהודים באוכלוסייה העולמית.
המדען ישראלי פרופ' דן שכטמן מהטכניון בחיפה זכה בפרס נובל לכימיה והמדינה צוהלת, ובצדק.
בכך הוא מצטרף לרשימה ארוכה של ישראלים ויהודים שזכו בפרס היוקרתי בעולם. למעשה, קשה למצוא שנה שבה אין יהודי אחד לפחות מבין מקבלי הפרס.
מחקרים מדעיים מובהקים שנעשו בעיקר בארה"ב הוכיחו כי ממוצע מנת המשכל של יהודים גבוה מהותית משל בני עמים אחרים. הוכחה נוספת לתקפות ממצאי המחקרים קשורה בכך ששיעור היהודים מקבלי פרס נובל עולה על שיעור היהודים באוכלוסייה העולמית.
תרומת היהודים לקידמה המדעית, לרוח האנושית, לתרבות ולידע היא עצומה. עם קטן, נבון וחכם, שכבר אלפי שנים נושא במוחו את תיקון העולם ועל כתפיו ייסורי הנצח של תקוות הגאולה.
לטענה כי היהודים הם בני העם המובחר מבחינת הכישרון, החוכמה והיצירתיות יש רקע היסטורי-גנטי מובהק. בימי הביניים, צעיר נוצרי שרצה לקנות השכלה גבוהה הצטרף למוסדות חינוך שפעלו בחסות הכנסייה וברוחה. המצטיינים שבהם נמשחו לכמרים, וככאלה לא היו להם ילדים.
המשפחה היהודית התומכת
במשך קרוב ל-1,000 שנה לנוצרים המוכשרים ביותר בתחום המדע והרוח לא היה דור המשך. הפוטנציאל הגנטי הלך ודעך. בקהילות היהודים, לעומת זאת, התלמידים המוכשרים ביותר בישיבה, שכונו גם עילויים, נישאו לבנותיהם של ראשי הישיבות או לגבירים המקומיים. עיקר עניינם היה ללמוד תורה, לכתוב פסקי הלכה וחידושי תורה ולקיים באמונה את מצוות פרו ורבו.
לכל משפחה יהודית מוכשרת היו לפחות שבעה ילדים, כך שבמשך קרוב ל-1,000 שנה הפוטנציאל הגנטי של היהודים השביח את עצמו בטור גיאומטרי עולה. לא צריך להיות מתמטיקאי דגול כדי להבין שמדובר במספרים מדהימים.
פוטנציאל גנטי אינו תנאי מספיק להישגיות. כדי לממש את הפוטנציאל יש צורך בנתונים סביבתיים הולמים. המשפחה היהודית, בעיקר בזכות האמהות המופלאות, יצרה סביב הילדים אווירה של למדנות, שאיפה להצליח ורצון להצטיין.
כדי להתקבל לישיבות המובחרות או לאוניברסיטאות המעולות (שהגבילו את מספר היהודים שהורשו ללמוד בהן), נדרשו היהודים למצוינות. האליטות בקהילות היהודיות היו אליטות למדניות ולא אליטות כוחניות או ממוניות.
מה יהיה בעתיד?
לצערי, דווקא בישראל התהפכו היוצרות. האידיאל של המשפחה הישראלית היום אינו הלימוד וההשכלה אלא עשיית רווחים מהירים וצבירת ממון. האליטות של החברה הישראלית אינם פרופסורים או תלמידי חכמים אלא בעלי ממון.
הבינוניות תפסה את מקומה של המצוינות. השוויון בחינוך – במקום לקדם את החלשים, דחק מטה את המצוינים; מעמד המורה – במקום שיהיה בראש דאגתה של החברה, מצוי בשוליים; עובדי הוראה בישראל – במקום לעסוק בטיפוח יצירתיות, סקרנות ומעורבות, נאלצים לכלות את ימיהם בבעיות משמעת בכיתות.
הורים רבים – במקום לראות בחינוך את בסיס היכולת של ילדיהם להתמודד בעולם של הישגיות ותחרות, מעדיפים שירותי שמרטפות בבית הספר.
רק שינוי סדרי העדיפויות של החברה הישראלית וטיפוח ערכים יהודיים מקוריים יוכלו להבטיח כי גם בעתיד נדע לנצל את היתרון שקיבלנו מאבותינו, ובאמצעותו להצליח ולהצטיין. הצטיינות שתוביל לפרסי נובל נוספים.
==
ד"ר חיים שיין הוא מרצה בכיר במכללת 'שערי משפט'. המאמר פורסם ב'ישראל היום'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו