ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, הרב יהושע שפירא, מתייחס לסערה שהתעוררה בעקבות דברי הרב יוסף קלנר, מסביר כיצד דבר כזה יכול לקרות לתלמיד חכם ברמתו ותוקף באופן חריף את העיתונאי יאיר שרקי, שפרסם את ההקלטה.
במהלך שיעור לתלמידיו ותוכנו הובא באתר הישיבה, הזהיר הרב שפירא מפגיעה בכבודו של תלמיד חכם.
זהירות בכבוד תלמיד חכם
לדבריו: "הרב קלנר הוא תלמיד חכם גדול, אדם מדהים בעל ידיעות מיוחדות במינן בתורה, בעל מסירות יוצאת דופן להסברת עניינים אמוניים, ואין ספק אצלנו שהוא איש צדיק ותלמיד חכם. ממילא, החובה להיזהר בכבודו לא נעקרה ממקומה ולא נפגמה כהוא זה, גם אם בנושא שבו אנו עוסקים אנחנו חלוקים עליו".
ראש ישיבת רמת גן הבהיר כי "לא שמעתי את הדברים שפורסמו בשמו, אבל גם אם "כצעקתה" ואכן נצטרך לחלוק ואפילו בחריפות – עדיין כולנו חייבים בכבודו של הרב קלנר באמת ובתמים. גם כאשר יש לנו מחלוקת עם תלמידי חכמים שאינם מבית מדרשנו, אנו מצווים להפריד בין המחלוקת שלנו איתם לבין היחס למעלתם כתלמידי חכמים וכצדיקים".
הרב שפירא התייחס לתופעת הרל"שים- רבנים לשעבר, ואמר: "נכון שלפעמים המחלוקת מגיעה למחוזות כאלה שנאמר על פלוני שהוא רל"ש. יש היום מושג כזה, כמו דתל"ש יש גם רל"ש – רב לשעבר. זה כאשר מישהו שנקרא רב אומר פתאום דברים שלא ניתן לקבלם. דעות בלתי קבילות. למה אני קורא "בלתי קבילות"? בעיקר למה שעומד בסתירה לי"ג עיקרי אמונה, או למה שמהווה פתח ממשי לקלקול רוחני ציבורי עצום. מתי אומרים את זה, מתי לא אומרים את זה? אלו שאלות גדולות וכבדות משקל. אתם יודעים שעם כל המחלוקות אני מגיע לכמה וכמה בתי מדרשות. בדרך כלל, ברוב המוחלט של המקרים, אנו מכבדים גם תלמידי חכמים שיש לנו חילוקי דעות חריפים אתם, ואת חילוקי הדעות אנחנו אומרים בצורה עניינית. כבוד תלמיד חכם צריך להישאר במקומו".
צפו בדבריו של הרב קלנר שעוררו סערה
זהירות מאנשי רשע
בשלב זה עבר הרב שפירא לתקוף את מוציא ההקלטה וכינה את מעשהו "שפל מאוד", כשהוא מבהיר כי אינו יודע במי מדובר: "מי שהוציא בזדון את דברי הרב קלנר החוצה, אני לא חושב שהוא תלמיד חכם. מדובר במעשה שיש לי חשד עמוק שמניעיו שפלים. גם אם תלמיד חכם אמר דברים שלא היו צריכים להיאמר, דברים שאסור לנו להסכים איתם, דברים שאולי אפילו נחלוק עליהם בחריפות גדולה – ללכת לחפש את זה בארכיונים ולעשות מזה מטעמים ובכך לגרום לחילול ה' ולביזיון הקודש זה ודאי מעשה שפל מאוד"
"אינני יודע מי אחראי לזה", אמר הרב שפירא והוסיף כי "אבל אני חושב שצריך להתרחק מאנשים כאלה, ממניעיהם הלא טהורים ומהאג'נדה העיתונאית שלהם – חובת הציבור לדעת – שמשמשת עבורם כיסוי לכל דבר. אנחנו לא סבורים שחובת הציבור לדעת כל דבר. אצלנו כתוב: "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שוודאי עשה תשובה". ויש עוד לשון מרבותינו: "כסהו כלילה", צריך לכסות אותו. גם אם נעשה מעשה שלא ייעשה, גם אם נאמר דבר שלא היה ראוי שייאמר, אנחנו לא צריכים לפרסם את זה אלא אדרבה, אנחנו צריכים להיזהר שלא יצא מזה חילול ה'. מי שהוציא חילול ה' מהדבר הזה, אנחנו לא חייבים בכבודו".
"בהרבה ספרי מתח הדמות שמתבררת בסוף הספר כאשמה המרכזית היא דווקא לא זו שנראתה ככה לכל אורך העלילה, ואם אתם שואלים אותי מיהו האשם המרכזי בסיפור הזה – אני חושב שזה מי שהוציא את הסיפור החוצה. האינטרסים שלו צריכים הכי הרבה בדיקה, ואני מציע להיזהר מאוד ממנו ומדומיו".
צורבא מרבנן: הצריבה שבתהליך
הרב שפירא התייחס לשאלה "איך קרה לרב קלנר שאמר את מה שמייחסים לו?", והסביר כי "יש מושג שנקרא "צורבא מרבנן". צורבא פירושו גם צריבה, דבר שצורב וכואב. רבותינו דרשו על כך שתורה יש בה גם צריבה. בתהליך ההבשלה, כשהפרי עדיין בוסר, יש בו צריבה. מרירות. צורבא מרבנן זה אדם שעוד לא הבשיל להיות תלמיד חכם, אלא נמצא בתהליך ההבשלה. הרב קלנר הוא ודאי תלמיד חכם בשל מאוד, ואינו צריך את עדותי על כך, אבל יש גם בתורה תהליכי הבשלה, ויש בזה עומק לפנים מעומק, וגם גדול שבגדולים לא יימלט מהעובדה שיש בלימוד שלו תהליך. לעניות דעתי הרב קלנר אמר את דבריו מתוך צריבה, והצריבה הזו נובעת מסיטואציה שאנחנו צריכים להבין אותה היטב, וכשנבין אותה – תשתנה הפרספקטיבה שלנו על כל העניין".
אנחנו בשעת מלחמה
הרב שפירא ייחס את דבריו של הרב קלנר לאווירה החיצונית ואמר: "קודם כל, צריך לזכור: אנחנו נמצאים בשעת מלחמה. כבר זמן ממושך אנחנו לוחמים בעניין שאלת השירות המשותף, שהגיעה למחוזות מאוד מאוד חריפים לכל הדעות. גם לדעת הרב דרוקמן, גם לדעת הרב אלי סדן, גם לדעת הכוחות הליברלים בציונות הדתית – כולם מסכימים שהעניין לגמרי עבר את הגבול הראוי. יש שסבורים שהתיקון שנעשה לזה עכשיו הוא מספק, אני לא סבור כך, אבל זה שהיו בעיות והייתה מלחמה – כולם מודים. הבעיות שבהן מדובר הן תערובת בנים ובנות שמביאה לפריצות (כחלק מבעיה כללית של הידרדרות האטמוספרה התרבותית שלנו, שנעשית יותר ויותר פרוצה בעולם המערבי, בעולם הדתי, באזרחות וגם בצה"ל), ובעיית הטשטוש המגדרי".
יש טשטוש מגדרי
"מה פירוש טשטוש מגדרי? אידיאולוגיה שאומרת שאיש ואישה הם היינו הך. לא רק מבחינת הכישורים שלהם, שזו שאלה בפני עצמה, אלא גם מבחינת מבנה האישיות, הנטיות הנפשיות, התפקיד בחיים – הם היינו הך. מי שדוגל באידיאולוגיה הזו, עבורו לוחם ולוחמת הם באמת אותו הדבר. יכול להיות שבמקומות מסוימים תתגלה בעיה טכנית כלשהי שיוכיחו אותה באותות ומופתים, ואז גם הוא יודה שצריך להתחשב ולהבחין שם בין גברים לנשים. לכן כנראה עוד לא ראינו בג"ץ של בחורה שרוצה להיות בסיירת מטכ"ל. ואולי זו באמת קושיה על השמאל הישראלי, שנרדם בשמירה… אבל הבעיה היא עמוקה ומהותית הרבה יותר מזה, כי מדובר בתפיסה שאומרת שכל ההבדלים בין איש לאישה הם רק הבניה חברתית".
"יש אמנם הבדלים ביולוגיים בין גברים לנשים, אבל כך גם בין שחורי שיער לג'ינג'ים. הטענה היא שיש עיוות היסטורי שהוביל להבניה חברתית שונה בשני המקרים: החברה מבינה שההבדל הביולוגי בין ג'ינג'י לשחור שיער איננו נוגע להבדל בכישרון, בתפקוד או באישיות, אך מצד שני היא מבינה שההבדל הביולוגי בין גבר לאישה כן נוגע להבדלים כאלה. אנשי האסכולה הזו טוענים שזה עיוות שדורש תיקון, והטענה הזו היא בעצם שורש הלהט"ביזם כולו, משום שאם אין הבדל אז באמת מה אכפת לי מי בן זוג של מי, וגם מי הוא מי. יכול להיות שמישהו ייוולד עם נתונים ביולוגיים גבריים, אבל בשלב מסוים בחייו הוא מחליט לבחור בזהות מגדרית אחרת, ואת הביולוגיה כבר יסדרו לו עם ניתוח כזה או אחר. סוף כל סוף, ביולוגיה היא רק עניין ביולוגי, לא יותר".
להט"בים- טומאת ארץ מצרים
הרב שפירא התייחס גם ללגיטימציה המוענקת ללהט"בים בשנים האחרונות ואמר: "כל העניין הזה של הלהט"ביזם הוא טומאת ארץ מצרים. חז"ל לומדים את איסור איש ואישה מהפסוק "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו", שאמרו על זה במדרש: "מה היו עושים? איש לוקח איש ואישה לוקחת אישה". יש לנו עכשיו תרבות שלמה שמבוססת על אידיאולוגיה של טומאת ארץ מצרים, ואנחנו במחלוקת חריפה אתה ואיננו מתכוונים לסגת מילימטר. זו מלחמה, וזה כואב! וככל שאדם יותר רגיש לקדושה, כך זה כואב לו יותר".
"בנוסף לזה, יש עוד חזית למלחמה הזו: לא מעט נשים המכונות רבניות משתמשות במעמדן כשופר לעמדות שהן רפורמיות או קונסרבטיביות. הן מגדירות את עצמן כאורתודוכסיות, אבל המסקנות שהן מגיעות אליהן נמצאות הרחק מעבר לגבולות האורתודוכסיה. אחוז התופעה הזו בציבור הנשים יודעות התורה בפירוש גדול יותר מאשר בציבור הרבנים הגברי, וזה מדאיג ביותר".
מרוב כאב מפספסים את המטרה
"מי שרואה את כל הנתונים הללו, ורגיש לזה, ועסוק ימים ולילות במלחמה אמיתית ומהותית על קדושת וטהרת המחנה, הוא אדם שמרגיש את הכאב הגדול שבכל זה. וכשכואב – אנשים עושים טעויות. למה? כי מרוב כאב מפספסים את המטרה. אדם רוצה לכאוב לכאן, והכאב מסיט אותו ויצא שהוא כאב לשם. אי אפשר להסכים עם התוצאה, וצריך הרבה מאוד זהירות כדי שלא יקרו מקרים כאלה, אבל זה קורה. בגלל זה מלמדים בצה"ל שלא יורים בצרורות, אלא רק בבודדת. כי הכאב והפחד והלהט כולם אומרים לך לרוקן על האויב את המחסנית, וזה לא מביא לתוצאות נכונות. יש ביטוי בהגדה של פסח: "אנוס על פי הדיבור". זה חלק מטבעו של דיבור, ובפרט כשהוא נובע מכאב, שאדם מתחיל להיכנס לעניין ומתוך איזו שאלה צדדית הנצרה עוברת מבודדת לצרור – ואז יורים ומפספסים. הראיה, שהרב קלנר עצמו, לפי מה ששמעתי, לא מסכים עם כל מה שהוא עצמו אמר. אז איך הוא אמר? מתוך כאב. ירה צרורות ופספס. כך אני מפרש את האירוע, ובאמת זו בעיה מובנית".
