מהו הצדק? / הרב יעקב פילבר

עד שאנו שואלים מדוע לא נתנה התורה לבית דין לדון לפי הנסיבות, מוטב שנשאל אם בכלל אפשר למסור לבשר ודם לדון את הזולת על פי מה שמתרחש בלבו פנימה?

מהו הצדק? / הרב יעקב פילבר
  (צילום: באדיבות המצולם)

כל המעיין במשפטי התורה נתקל בקושי הטעון הסבר – העונש שמקבל החוטא הוא שווה בכל מקרה, בלי להביא בחשבון את הנסיבות שבהן ביצע החוטא את חטאו.

לדוגמא: כתוב בתורה "אם ימצא הגנב ישלם שנים" – ואם טבחו או מכרו ישלם ארבעה וחמישה. נתאר לעצמנו שני מקרים: האחד מקרה שבו אדם אביון חסר כל שבנו הקטן חלה הרופאים אמרו כי הבן יתרפא רק אם יחזקהו באכילת בשר. האב האומלל התגנב לדיר חבירו העשיר נטל משם את הכבש הכחוש ביותר, שחטו והאכיל את בנו החולה, והיה אם יתפס האב בעדים יחייבוהו בית הדין לשלם "ארבעה צאן תחת השה".

ואילו המקרה השני הוא מקרה "כבשת הרש" [עיין שמואל ב' יב] שהעשיר שחמל לקחת מצאנו לקח את כבשת האיש הרש לעשות לאורח הבא אליו. והיה אם יתפס העשיר בעדים גם אותו יענישו בתשלום "ארבעה צאן תחת השה".

ונשאלת השאלה: מהו הצדק, אם שני אנשים, שהנסיבות של מעשיהם נבדלים זה מזה מן הקצה אל הקצה, ואעפ"כ הם נענשים באותו העונש?

עד שאנו שואלים מדוע לא נתנה התורה לבית דין לדון לפי הנסיבות, מוטב שנשאל אם בכלל אפשר למסור לבשר ודם לדון את הזולת על פי מה שמתרחש בלבו פנימה. אפילו שמואל הנקרא "הרואה" טעה בהערכת אדם ככתוב: "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

וכבר אמר שלמה (משלי יג ז): "יש מתעשר [מראה עצמו עשיר – רש"י] ואין כל, מתרושש והון רב". ואם הראשון יגנוב מחוסר כל אנו נחמיר בעונשו כי נחשוב אותו לעשיר. ואם המתרושש המתחזה לעני יגנוב נקל בעונשו כי נחשוב שהוא רש. ולכן אין אנו יכולים להעניש את האדם על פי הנסיבות הנראות לנו, אבל יחד עם זאת אין אפשרות לשלול לגמרי את סמכות הענישה מבני אדם, שהרי "אלמלי מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו".

לכן נתנה התורה לבני אדם להעניש את העונש המינימלי שעל החוטא לקבל על חטאו, ויתרת העונש יקבל החוטא מבית דין של מעלה. כך שאת מלוא העונש יקבל החוטא משתי מערכות משפט, וזה שאמר דוד המלך [תהלים י"ט י]: "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" כלומר: העונש המינימלי הוא אמת בכל מקרה אך אין בו צדק, אך "יחדיו" עם המשפט של מעלה מצטרף "הצדק" לאמת.

מכאן נחזור למקרה של "כבשת הרש" ששם פסק דוד: "בן מוות האיש", מהיכן נטל דוד סמכות זו עד שהרשה לעצמו אפילו להישבע על כך: "חי ה' כי בן מוות האיש"? התשובה בתהלים (עב א): "אלקים משפטיך למלך תיתן" – כלומר שהקב"ה מסר למלך ישראל את הסמכויות שיש לבית דין של מעלה. ואכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים [פ"ג ה"י]: "כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה\ אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה. "דבר שמנטע מבית דין רגיל".

הר"ן בדרשותיו [דרוש יא] מסביר את הצורך בשתי מערכות משפט בדרך זו: המין האנושי צריך לשופט ומשפט שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו. ובישראל יש סיבה נוספת והיא להעמיד חוקי התורה על תלם ולהעניש העבריינים. הוא מבחין שם בין שני עונשים: א. עונש כפי המשפט האמיתי. ב. עונש כפי התיקון המדיני וכפי צורך השעה.

השופטים לפי משפטי התורה באים לשפוט המשפט הצודק והאמיתי, והחסר במשפט זה לתיקון סידור המדיני משלים משפט המלך. לדוגמא: דרישה וחקירה של עדים מביאה למשפט צדק ואמיתי, אך יש בה חסרון כי בגללה אין מענישים את כל החוטאים, דבר המביא להפסד הסידור המדיני. על כן לצורך ישובו של עולם, ציוה ה' יתברך למנות מלך היכול לדון שלא בראיה ברורה וכדומה, אלא כפי צורך הקיבוץ המדיני. מכאן שאין לראות את המערכת המשפטית שלימה אלא בתיפקוד משולב של המלכות והשופטים גם יחד.

בספרו "משפט כהן" [עמ' שלז] כתב הראי"ה: "נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה, וכל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לענין כמה משפטי המלוכה, ביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל".

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע