אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

חיים ועוד חיים: מצווה גדולה לתרום אברים

לאחר קביעת המוות, זו מצווה גדולה לתרום אברים מתאימים לאלו שזקוקים להם עד מאד. המשפחות היקרות שתורמות את איברי קרובם מלמדות אותנו מהי ערבות וחסד, ובשעה שהם שרויים בצער הם מבקשים לעשות אך טוב וחסד עם האחרים שמקבלים חיים חדשים

חיים ועוד חיים: מצווה גדולה לתרום אברים
  הרב מאיר נהוראי (באדיבות המצולם)

"אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר כחציר יבש וכציץ נובל כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף". אמנם יום הכיפורים כבר רחוק מאיתנו, אבל מילים אלו, שאנו אומרים בתפילת "ונתנה תוקף", מלוות משפחות רבות בינינו, ועבורן למילים יש משמעות מיוחדת בזמן הקצר והייחודי של ההחלטה לתרום איברים.

ההחלטה על התרומה מתקבלת במהלך רגעי המתח והחרדה של המשפחות בעודם אוחזות בתקווה שקרוביהם יישארו בחיים. שעה רודפת שעה ובתהליך קשה ומייסר שבמהלכו שופכים שיח לפני הקב"ה ומתפללים לתקווה, מצבו של החולה מחמיר, התקווה נעלמת, קולות של בכי נשמעים מהחדר, והמציאות קשה מנשוא. ההודעה המרטיטה על מותו של היקר להם מכל הוא רגע של בן השמשות, האור נעלם והחושך ממלא את החדר.

אפשר להפוך את החרס שנשבר לכלי חדש

באותו רגע נשאלת השאלה מה הלאה? המחשבות עוברות, דמות דיוקנם של אלו הזקוקים ללב וכליות, לכבד וריאות עולה בחלונם, לאחר הפרידה מבינים בני המשפחה שניתן לקבל החלטה אמיצה שהחיים לא תמו. אמנם כלי חרס שנשבר אין לו עוד תקנה וכך הם גם חיי האדם, שאין להם תקנה עוד בהסתיימם. אולם החלטה אמיצה ונחושה של הקרובים לתרום את אבריו של הנפטר, מצליחה להפוך את כלי החרס השבורים לדבר שיש בו ממש.

עוד לא יבשו הדמעות בעת שנקבע מותו של האדם וכבר בני המשפחה מחליטים להיטיב עם האחרים. באותו רגע של איבוד התקווה יש כאלו שמתפללים לחיים טובים יותר, המשוועים לחיים סבירים. ההתרגשות באותו רגע היא עצומה, בחדר אחד יושבת המשפחה ולצידה הצוות הרפואי ומתאמי ההשתלות. גם בשעת צערם הגדול, בני המשפחה לא מתעלמים מאותם האומללים המבקשים חיים.

הרבנות הכריעה את שעת המוות

נושא קביעת רגע המוות נידון בהרחבה רבה בשנים האחרונות, והרבה דיו נשפך על נושא מורכב וחיוני זה – הן מבחינה רפואית-מדעית, הן מבחינה ערכית-כללית, והן מבחינה הלכתית. יש הסבורים שהפסקת פעילות הלב היא הסימן ההכרחי לקביעת המוות, וכל עוד פועם ליבו של אדם הוא מוגדר כחי גמור. ויש הסבורים, שהפסקת הנשימה בצורה מוחלטת ובלתי-הפיכה היא הגדרת המוות, אף שהלב עדיין פועם, כשההוכחה הרפואית למצב זה היא הרס המוח, ובעיקר גזע המוח, אבל הסימן ההלכתי למוות הוא היעדר מוחלט ובלתי הפיך של נשימה עצמונית.

הרבנות הראשית בראשותם של הרב אברהם כהנא שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל הכריעו, שמיתת גזע המוח הוא הסימן לקביעת המוות. היום בתי החולים עורכים בדיקות קפדניות על מנת לוודא סופית את מותו של האדם. קיימת ועדה מיוחדת שאינה קשורה למחלקה, הבודקת את כל הסימנים האפשריים למיתת גזע המוח, ורק לאחר שנקבע בוודאות רגע המוות מבקשים את רשות המשפחה.

לאחר קביעת המוות, זו מצווה גדולה לתרום אברים מתאימים לאלו שזקוקים להם עד מאד. המשפחות היקרות שתורמות את איברי קרובם מלמדות אותנו מהי ערבות וחסד, ובשעה שהם שרויים בצער הם מבקשים לעשות אך טוב וחסד עם האחרים שמקבלים חיים חדשים.

ואומר לך בדמייך חיי

ואומר לך בדמייך חיי – דם של מות מתערב בדם של חיים, ובשירה של נעמי שמר:

המילים העתיקות נותנות בי כח

בקולות העתיקים אמצא מרפא

הם עוזרים לי לחיות

הם עוזרים לי לצמוח

לברוא עולם יותר יפה.

ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך

ואומר לך בדמייך חיי

חיי, חיי, בדמייך חיי

ואומר לך בדמייך חיי.

ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת

מניפה צבעונית נפרשת

מבשרת חיים, מבשרת תקווה

ושלום ושלווה וחסד.

==

הרב מאיר נהוראי הוא יו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל אשר יקיים הערב כנס בנושא תרומת אברים, במושב משואות יצחק

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
הרב מסתמך על הרבנות הראשית בנושא תרומת אברים
אחד שיודע | 04-02-2018 11:19
למה הרב לא מסתמך על הרבנות הראשית בנושאים כמו קריאת מגילה לנשים? ואהבתי את המקור לפסיקה ההלכתית משיר של נעמי שמר. בית הלל קלאסי
2
נכון, אבל
ק | 04-02-2018 12:08
הבעיה העיקרית היא קביעת זמן המוות......