אני מתגעגע למצעד כללי של צה"ל ביום עצמאותנו. יותר מארבעים שנה אין לנו מצעד. זה חסר. עוד מעט שבעים שנה למדינתנו
זו הזדמנות לחדש. זה יגבש את אומתנו מסביב לצבאנו ומתוך כך מסביב למדינתנו. זה גם יפחיד את שונאינו כמו שכתוב בשיר השירים (ו ד-י): "איומה כנדגלות": שאויבינו מאויימים ונרתעים בראותם כוחות צה"ל צועדים על דגליהם.

כמובן, אנחנו כולנו שוחרי שלום איננו מיליטריסטים, איננו בליציסטים, אך בינתיים אין ברירה צריך צבא, וכמובן צבא חזק, יעיל ומסודר.

אפילו המשיח יעשה מלחמות (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות פרקים יא-יב). המשיח עצמו יהיה איש צבא הצועד במדיו, "הדור בלבושו" (ישעיהו סג א).

אנו יודעים שהצעה זו עלתה פעמים מספר והורדה מסיבות שונות. אבל אולי הגיע הזמן לכבוד השבעים. אל תשימו לב לאנשים הציניים
המזלזלים בצבאנו. במחילה מכבודם הם חיים על הירח הם אינם יודעים שקיומנו יום יום, שעה שעה, דקה דקה תלוי בצבאנו השליח הנאמן של רבונו של עולם.

אני רואה צבא, אני שמח, אני מתגאה, אני מתלהב. אני נזכר באלפיים שנות גולה שלא היה לנו צבא. אני נזכר בדברי נביאינו שדיברו על חזרת העוצמה למדינתנו.

אין צורך להוציא את כל חיל האוויר, את כל חיל הים ואת כל חיל היבשה. די בנציגות מכובדה של כל יחידה ויחידה אנו כבר נבין לבד את העיקרון.

כמובן, אני מודיע מראש שכאשר יעברו חיילות לא אמחה כפיים. לא להיעלב. חיילות זו טעות. אבל סך הכל, צבאנו הוא נפלא. לכן אנא, ארגנו צעדה. זה ירים את המורל.

אמר נפוליאון: המורל שוה פי שלוש מן הנשק. אינני יודע איך הוא מדד, אך הוא צודק. המצעד ישמח את רבונו של עולם בשמים. את אברהם יצחק ויעקב. את שרה רבקה רחל ולאה. את משה ואת אהרן. את יהושע ואת שמשון. את דוד ואת שלמה. את רבי עקיבא את בר כוכבא. את רש"י את הרמב"ם. את כל העם היושב בציון האוהב את צה"ל ואומר: צהלי ורוני יושבת ציון.