בעיר העתיקה אסור להזיז גם סורג ברזל חלוד

גדר הברזל החלודה שחצצה בין "שער מרים" של כנסיית הקבר ובין רחוב הנוצרים היוותה מפגע בטיחותי והוסרה ע"י עיריית ירושלים. בעקבות מחאות של הכנסייה היוונית אורתודוכסית עיריית ירושלים הציבה במקום סורג חלופי. שיעור קצר בהיסטוריה, נצרות ורגישות ירושלמית.

בעיר העתיקה אסור להזיז גם סורג ברזל חלוד
  הסורג החלוד הוסר

ברחוב הנוצרים, בחלקו הצפוני ובצידו המזרחי, ניתן לראות קטע של שער אטום בלבנים. השער תוחם את כנסיית הקבר ממערב. אין ספק שהשער הזה צלבני והוא חלק מתכנית הבנייה הכללית של השערים הדרומיים המפוארים ומגדל הפעמון. ה"כריות", חידוד הקשת והשילוב במבנה הכללי מראים זאת.

המיקום הוא בברור שער כניסה למכלול הפטריארך שהיה בחלק הצפוני של הכנסייה. כיום זהו מתחם מסגד אלחאנקה שהוסב ע"י צלאח א-דין לאחר כיבוש ירושלים ב-1187 למקום מגורי נזירים סופיים.

הכניסה היום לכנסיית הקבר (או "כנסיית התחייה" אצל אחרים) היא מדרום. כולנו מכירים את הרחבה בין מסגד עומר ובין הכנסיות הקטנות של הארמנים והאתיופים. הרחבה מובילה את המבקרים לכוון דרום ומשם נכנסים דרך השערים הצלבניים המעוטרים אל מול אבן המשיחה.

מבנה שונה של כנסיה

לא כולנו מודעים שהכניסה המקורית לכנסיית הקבר הייתה מצד מזרח דווקא. כל מי שלומד נצרות יודע שכנסיות פונות לכוון מזרח כנגד השמש העולה וכך הקלו על הפגאנים את המעבר לאמונה המונותיאיסטית. כלומר, הכניסה למרבית הכנסיות בעולם הנה ממערב.

כמו כל כלל, גם בכלל הזה יש יוצאים מהכלל, כגון: כנסיית סנט פטרוס ביפו הפונה מערבה מתוך אמירה ברורה של יציאת הנצרות אל העמים שמעבר לים. מפתיע שגם הכנסייה החשובה בעולם נבנתה במקורה כאשר הכניסה אליה הייתה הפוכה, כלומר: ממזרח למערב.

הצליין היה פוגש בכניסתו את מקום הצליבה (הגולגולתא), ממשיך לחצר פתוחה ומשם מערבה לכוון רוטונדה, מקום הקבורה והתחייה. את הכניסה ממזרח אנו מזהים כיום ברחוב בית הבד (ח'אן א-זית), בחנות המתוקים של זלטימו.

ארמון הפטריארך הלטיני של ירושלים שהיה צמוד צפונית למבנה האנסטסיס, היה קיים כנראה כבר בכנסייה הקונסטנטינית. כמו במקומות אחרים, הצלבנים שאפו לאחד את המבנים הבודדים (הצליבה, מציאת הצלב של הלנה, הקבר והתחייה) על ידי שינויים פנימיים אך בעיקר על ידי תוספת מסגרת מבחוץ. במקרה הנדון, ע"י בניית חזית הכוללת את השערים שהשער הזה הוא חלק ממנו (אם כי "בצד") ככניסה למכלול הפטריארך.

ממתי השער הזה?

אז מדוע מרים וממתי הקפלה של מרים הצמודה למגורי הפטריארך שניתן לקשר את השער אליו?

ברור שיש המון אתרים המזכירים את מקומה של מרים בסיפור הצליבה, החל ב"ספודיון" היווני האורתודוקסי (המקום בו היא התעלפה), דרך ה mater stabat (המקום בו היא עמדה לפי הלטינים) וכלה בשתי הכנסיות הלטיניות דרומה לכנסיית הקבר, מריה הגדולה והקטנה (או הלטינה).

מבין שלושת הקפלות שצורפו לאנסטיס מדרום מערב שהוקדשו ליוחנן, לשילוש וליעקב היה כנראה אחד מהם (האמצעי) מוקדש בעבר למרים. קפלות אלה שייכות לתכנית תיקון הכנסייה ובנייתה מחדש אחרי ההרס שביצע החליף הפאטימי אל-חכים ומיוחסים לרוב לקונסטנטינוס מונומכוס (אמצע המאה ה11).

יש חוקרים (פרינגל) הסבורים שתאריך שיפוץ הכנסייה אף מוקדם יותר בכעשרים שנה ומייחסים את הבנייה מחדש כחלק מתוצאות הסכם חילופי השבויים בין מצרים וביזנטיון בשנת 1027.

כלומר, קפלה על שם מרים בחלק הצפוני קיימת מהמאה ה 11 לפחות. השער שאנו רואים שהנו השער לחלק הזה של המכלול, נבנה על ידי הצלבנים אולם אין הוכחה לכך שהם קראו לשער על שם מרים.

לא לגעת בכלום בלי אישור

עד לפני שנה וחצי היה "שער מרים" חסום גם בסורג ברזל. מי הניח את רשת הסורג, מתי ומדוע? אין לאף אחד תשובה ברורה. הרשת שהחלידה עם השנים, לא כיבדה את הרחוב התיירותי המרכזי ברובע הנוצרי ולא את הצד האחורי של הכנסייה החשובה בעולם.

המרווח בין הרשת לשער האטום הפך לפח אשפה עד שהרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) בשיתוף רשות העתיקות, החליטה לשמר את המונומנט. הפעולה הראשונה הייתה לעקור את הרשת ברזל הישנה והחלודה ולאחר מכן, ביצוע עבודות שימור נוספות כגון: ניקוי אבן ועוד.

בירושלים כמו בירושלים, שום דבר אינו פשוט. כל פעילות הנה רגישה וודאי כאשר נוגעים באבנים בעלי משמעות ארכיאולוגית ומשמעות דתית. הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית חזרה בה מהסכמתה הראשונית והביעה התנגדות לשינויי המתוכנן. למרות זאת, העבודות שימור יצאו לדרך, הסורג נעלם ושרידי השער נראו טוב יותר מבעבר.

ביצוע הפעילות ללא הסכמה מלאה עם הפטריארכיה הותיר משקע מיותר בינם ובין הרשויות ונבדקו דרכים שונות לתיקון מערכת היחסים. בדיונים בין הפטריארכיה ורשות העתיקות הוחלט על התקנת מעקה נמוך ואסתטי בגובה של 1.10 מ' ולאחר קבלת הסכמת הפטריארכיה, הותקן המעקה לשביעות רצון כולם.

בעיתונות המזרח ירושלמית יצאה הודעה מטעם הפטריארכיה על החזרת סורגי הברזלים לשער של מתחם "החאנקה" ומבחינתם, הוחזרה העטרה ליושנה מבלי לפגוע ב"סטטוס קוו". בפועל, מדובר בסורג שונה, אסתטי המכבד את המקום ואת האתר.

* תודות למורי ורבותיי באקדמיה: פרו' איוון פרידמן ופרו' דני בהט שהאירו את עיניי אודות וירושלים הצלבנית והמונומנט הנ"ל בפרט.

==

עמי מיטב הוא מנהל ביה"ס לתיירות / מכון לנדר

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע