המשחק האחרון של שנת 2017: דימיטרוב עם התואר

תגידו דור בינוני, תגידו שהבכירים נעדרים, תגידו שנות מעבר, תגידו גמר אפרורי, תגידו שהם לא פדרר, הם לא נדאל, הם לא דג'וקוביץ' והם אפילו לא מארי.

גריגור דימיטרוב ודוד גופין העניקו לנו את גמר אליפות סוף העונה הכי מותח וצמוד מזה מעלה מעשור, עם משחק טניס איכותי, אינטנסיבי וצבעוני.

בניגוד לצפוי, גופין שלט במהלך העניינים בחלקים נרחבים של המשחק, שיחק באגרסיביות ובאומץ והגיש נהדר.

דימיטרוב היה הטניסאי השמרן על המגרש, מיעט לטעות והדהים יותר ביכולות האתלטיות המופלאות שלו מאשר בהרבצת וינרים על ימין ועל שמאל. תמיד אמרתי שהוא יותר דג'וקוביץ' מפדרר.

הבולגרי הפגין בשלות ובגרות בדרכו לתואר הגדול בקריירה שלו, וסיים את השבוע בלונדון עם רקורד מושלם של חמישה ניצחונות מול אפס הפסדים לאחר שניצח את גופין, 5-7 6-4 3-6.

גריגור דימיטרוב נגד דוד גופין (20:00 שעון ישראל)

דימיטרוב, המדורג שישי בעולם, יפגוש היום בערב (ראשון) את גופין, המדורג שמיני בעולם, למשחק הגמר באליפות סוף העונה. זה הגמר נמוך-הדרג ביותר בהיסטוריה של הטורניר. מעולם לא נפגשו שני טניסאים שהדירוג המצטבר שלהם נמוך יותר במשחק הגמר של הטורניר המסכם של העונה.

אי שם באמצע חודש פברואר, כשרוג'ר פדרר דורג במקום התשיעי בעולם, ההפסד של נובאק דג'וקוביץ' לדניס איסטומין באליפות אוסטרליה נחשב עוד לאחת ההפתעות הגדולות ביותר בעשור האחרון ואנדי מארי היה בכיר הטניסאים בעולם, דוד גופין וגריגור דימיטרוב חרכו את המגרשים ונפגשו בסבב שלוש פעמים תוך חודש בודד.

עד סוף אותו חודש, דימיטרוב זכה בתארים בבריסביין ובסופיה, והעפיל לחצי הגמר באליפות אוסטרליה. גופין העפיל לגמרי הטורנירים בסופיה (שם הפסיד לדימיטרוב) וברוטרדאם (שם ניצח את דימיטרוב ברבע הגמר), וכן לרבע הגמר באליפות אוסטרליה (שם הפסיד לדימיטרוב).

ילידי שנות ה-90 בגמר אליפות סוף העונה

עם זאת, מאז אותו חודש פברואר העונה של שני ילידי שנות ה-90 הראשונים אי פעם שמעפילים לגמר אליפות סוף העונה (אבוי לאוזניים שכך שומעות) הייתה שונה מאוד. דימיטרוב התעייף מפתיחת העונה המעולה, והכושר שלו לאורך עונת האביב האמריקנית, עונת החימר ועונת הדשא היה גרוע.

בייבי פדרר התאושש רק בקיץ, כשזכה במפתיע בתואר המאסטרס הראשון בקריירה שלו בסינסינטי – ומיהר להפיג את החשש שהוא עלה על המסלול הנכון עם הפסד אומלל מול אנדריי רובלב באליפות ארה"ב.

בחודשיים האחרונים הכושר של דימיטרוב היה סביר, וכלל שני הפסדים צמודים מול מרבה הרגליים, אך לא היה רמז לכך שימצא את עצמו משחק היום בגמר החשוב ביותר בקריירה שלו.

בניגוד לדימיטרוב, גופין נראה לאורך חלקים נרחבים מהמחצית הראשונה של העונה כמי שנמצא בדרך לפסגה. הבלגי הצנום ניצח את דומיניק תים ונובאק דג'וקוביץ' במונטה קרלו, שם הפסיד בחצי הגמר לרפאל נדאל למרות פתיחת משחק סוערת מצידו.

באליפות צרפת, גופין סומן כסוס שחור שנחשב למועמד רציני להגיע רחוק. אלא שאז התרחש אחד הרגעים העצובים של העונה. גופין שעט אחורה כדי להגיע לכדור במשחקו מול הוראסיו זבאז'וס, נתקע בכיסוי הגשם שעל מגרש החימר, עיקם את הקרסול בצורה אכזרית ונאלץ להחמיץ מעלה מחודש של תחרויות, כולל וימבלדון.

גופין שב לאיתנו רק לקראת סוף העונה, כשזכה בשני תארים ברציפות בשנזן ובטוקיו. עם זאת, גם עוגיית המזל הזו לא בישרה לנו כי דווקא מבלגיה תצא תורה שיש בכוחה לגבור על שני איתני הטבע, רפאל נדאל ורוג'ר פדרר, באותו שבוע ובאותה תחרות.

שנות התפר בטניס

המשחק הערב לא יהיה בגדר סיכום של עונת 2017. השנה האחרונה תיזכר, מן הסתם, בעיקר בשל ההתעלות המרגשת והמיוחדת של שני הטניסאים הטובים בכל הזמנים, שהתאוששו שניהם ממשברים מקצועיים ובריאותיים בדרך לעונה מעולה מבחינתם. אולם ניתן להסתכל על הגמר בין דימיטרוב וגופין כמסמן את זרמי העומק החורשים מתחת לפני האדמה ומעצבים את עתיד הסבב.

תמיד תהינו לעצמינו כיצד יראה הסבב עם לכתם של גדולי האומה, הם ארבעת הגדולים. האם מי מבין הטניסאים הרבים שסומנו ככישרונות הגדולים של הדור הבא יתעלו ויהפכו בעצמם לדומיננטיים ברמה שמזכירה בצורה כלשהי את שליטת רביעיית המפלצות בסבב? האם נראה תוהו ובוהו הדומה לזה שמתחולל בסבב הנשים?

אם אהיה לרגע שוטה, ואותיר לעצמי לעטות גלימת נביא, אומר כי לדעתי אנו חוזים בשנות תפר, בדומה לשנות התפר שעברו על הסבב בסביבות השנים 2000-2003. עם ההזדקנות הטבעית של הטניסאים הטובים בעולם (ובהיסטוריה), תופסים את מקומם טניסאים שהם אמנם מצוינים, אך אינם ולעולם לא יהיו באותה רמה של פדרר, נדאל ודג'וקוביץ'.

גופין ודימיטרוב הם טניסאים מוכשרים, מרגשים ואיכותיים מאוד, אבל דיי ברור שגם בסוף הקריירה שלהם לא ניתן יהיה להגות את שמם באותו משפט לצד ענקי הטניס.

גופין ודימיטרוב הם מעין ממלאי מקום, שנהנים מירידה בכושר של ארבעת הגדולים, בתקופה בה כישרונות עצומים כגון סאשה זברב, דניס שפובלוב, פליקס אוגר-אליאסמה ואחרים עדיין לא הבשילו. הם התערוכה הזמנית שהוקמה במוזיאון בין שתי תערוכות של אמנים גדולים, או כלוב הארמדילו שנמצא בין כלוב האריות לבין כלוב הפילים בגן החיות.

ובכל זאת, מבט-העל הפאסימי על המתרחש בסבב לא אמור למנוע מאיתנו ליהנות מהמשחק הערב. דימיטרוב הוא אחד הטניסאים בעלי הטניס האסתטי ביותר בסבב בעשור האחרון, וגופין הוא כישרון ענק, שהיכולת שלו לקחת את הכדור מוקדם ולשלוט במיקום שלו היא יוצאת דופן ומשתווה לזו של טניסאים גדולים כמו ניקולאי דאווידנקו ודוד נלבנדיאן.

אין ספק שצפייה באריות ופילים היא מרגשת מאוד. אולם לפעמים, גם מראה של ארמדילו הוא משובב נפש.

הכותב: נמרוד דרור, מנהל  דף הפייסבוק "נמרוד כותב על טניס", עדכונים, חדשות ופרשנויות מעולם הטניס