מבחנה של רבקה/ הרב יעקב פילבר - סרוגים

מבחנה של רבקה/ הרב יעקב פילבר

אחרי פסילתו של אברהם הבין אליעזר את המסר, ועל כן כשבא לבדוק את רבקה, אין הוא מסתפק במבחן של מעשה חסד, לראות אם היא נאמנה לעשות בדיוק את מה שאומרים לה, הוא מבקש לדעת אם היא יודעת גם לחדש ולהוסיף דברים משל עצמה

מבחנה של רבקה/ הרב יעקב פילבר

כשביקש אליעזר למצוא אישה ראויה ליצחק הוא מציב למיועדת מבחן: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה אדוני וגם גמלך אשקה, אותה הוכחתך לעבדך ליצחק". מדוע אליעזר במבחנה של המיועדת אינו מסתפק שהיא תמלא את בקשתו המפורשת, אלא הוא מצפה שנוסף למה שהוא מבקש ממנה שהיא מעצמה תוסיף דבר שלא הוזכר בדבריו, שהרי אם רצה לבחון את טוב לבה של רבקה, יבקש ממנה במפורש את מה שהוא מצפה ממנה. ואפילו אם הוא רוצה לבדוק אם יש בה ממידת הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה, גם אז מספיק שיבקש ממנה: "הגמיאיני נא מעט מים מכדך" ולראות אם היא תגמיא אותו יותר מים ממה שהוא בקש, שאז תהיה לו הוכחה שהמיועדת היא אשת חסד, מדוע הוא מצפה שתוסיף דווקא דבר שלא הזכיר ולא ביקש ממנה, שתשקה לא רק אותו אלא גם את הגמלים?

את מבחנו זה של אליעזר נבין אם נשוב לביתו של אברהם קודם למפגש עם רבקה, האדם הקרוב ביותר לאברהם היה עבדו אליעזר, שבשלב מסוים אפילו הועידו אברהם להיות יורשו, ככתוב: "והנה בן ביתי יורש אותי". אליעזר היה לכאורה כליל המעלות: "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה. 'המושל בכל אשר לו' – שמושל בתורת רבו. 'הוא דמשק אליעזר' – שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים" (יומא כח ב). ובמדרש (ב"ר פ' נט) הוסיפו: "'זקן ביתו' – שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, 'המושל בכל אשר לו' – שהיה שליט ביצרו". אין פלא שאברהם יראה באדם עם תכונות כאלו כמתאים להיות ממשיכו, ואעפ"כ הקב"ה מודיעו: "לא ירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" וכאן שומע אברהם אבינו מהקב"ה שני דברים: א. את פסילתו של אליעזר, ב. שהבן שיולד לו הוא יהיה ממשיכו.

מיד אחר שנפטרה שרה מזמן אברהם את אליעזר ושולח אותו למרחקים למצוא אשה לבנו ליצחק, ובצדק באותה שעה מהרהר אליעזר בתוך עצמו מדוע לא ייקח אברהם את בתו שלו ליצחק לאשה, כמו שמובא במדרש: "אליעזר היה יושב ושוקל בתו, ראויה או אינה ראויה, אמר: 'אולי לא תאבה האשה ללכת' ואתן לו את בתי, אמר לו (אברהם): אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך" (שם). נכון שאליעזר עצמו התלבט ולא היה בטוח שבתו מתאימה ליצחק, אבל ודאי שלא ציפה לתגובה חריפה כל כך מאברהם, שיכנה אותו 'ארור'. ובאמת מהו הארור שמצא אברהם באליעזר, שלא רק אברהם אלא גם הקב"ה פסל אותו מלהיות ממשיך דרכו של אברהם? מדוע עבדו המסור של אברהם שהיה מושל בתורת רבו, מדוע אינו ראוי להיות המנחיל את תורת רבו לאחרים?

תשובה לשאלה זו מקופלת בדרשת חז"ל: "דולה ומשקה מתורת רבו", אמירה שעל פניה נראית כשבח אבל באמת אינה אלא חסרון. "הדולה ומשקה" הוא תלמיד המדקלם את תורת רבו מבלי להוסיף כל חידוש מעצמו, תורה כזו היא בבחינת מים־עומדים שסופם להתעפש. ואכן כבר ראינו אישים גדולים שנפטרו מן העולם, ולהם תלמידים וגם חסידים, ומה ההבדל ביניהם? התלמיד הוא מי שמצד אחד "אינו אומר דבר שלא שמע מרבותיו" (עיין סוכה כז ב) אבל יחד עם זאת יודע להגיד "דברים שלא שמעתן אוזן מעולם" (עיין אבות דרבי נתן פ"ו). תורת הרב יש לה עתיד רק אם ממשיכיה יודעים לא רק להמשיכה בעיוורון אלא גם לחדש בה, ואת זה עושים התלמידים. מה שאין כן ה"חסיד", הוא מקבל בצורה עיוורת את תורת רבו, והוא "דולה ומשקה", מדקלם כתוכי לאחרים בדיוק מה ששמע מרבו, מבלי להבחין אם דברים שהיו נכונים לשעתם עדיין נותנים תשובה נכונה למצבים המתחדשים. וכבר כתב הראי"ה (אג' ראי"ה שע"ח): "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת, כי כל זמן מאיר בתכונתו". אברהם בקש אשה שתדע להמשיך וגם לחדש, ואת זה לא מצא בביתו של אליעזר, שם ידעו "לדלות ולהשקות", לדקלם את תורתו שלאברהם בלי לחדש.

אחרי פסילתו של אברהם הבין אליעזר את המסר, ועל כן כשבא לבדוק את רבקה, אין הוא מסתפק במבחן של מעשה חסד, לראות אם היא נאמנה לעשות בדיוק את מה שאומרים לה, הוא מבקש לדעת אם היא יודעת גם לחדש ולהוסיף דברים משל עצמה שלא בקשו ממנה. לכן הוא מבקש ממנה מעט: "הטי נא כדך ואשתה" ורק כשהיא מוסיפה מעצמה ואומרת: "שתה, וגם לגמליך אשקה". אשה כזו שיש בה גם המשך וגם חידוש, היא הראויה להיות השותפה הממשיכה את ביתו של אברהם, ובצדק אמר אליעזר: "אותה הוכחת לעבדך ליצחק".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו